DNA
בעיצומה של מחלוקת שחוצה את הציבור בצרפת אישרו האסיפה הלאומית והסנאט את חוק ה-DNA. מעתה יוכלו פקידי ההגירה לדרוש ממהגרים המבקשים להתאחד עם קרוביהם הצרפתים הוכחה גנטית לקשר המשפחתי. אנשי הימין המצדדים בשינוי (וממילא בהטלת הגבלות על הגירה) גורסים, שמדובר בלא יותר מאימוץ נורמה המקובלת במדינות אירופאיות אחרות כדנמרק והולנד. המתנגדים מן השמאל טוענים, שעקרונות של זכויות אדם, ולא קשרים ביולוגיים, הם שצריכים לעמוד ביסוד ההחלטה מי יהגר לצרפת ומי ירכוש בה מעמד. לגבי דידם, שימוש במבחנים גנטיים לצרכי הגירה ומעמד מנוגד לערכיה של הרפובליקה. לרבים מזכיר החוק החדש את חוקי הגזע האנטישמיים שיושמו בצרפת בתקופת הכיבוש הנאצי ומשטר וישי. יש החוששים משימוש לרעה במידע הגנטי, למשל לצורך מחקרים גזעיים אודות הגירה לצרפת. עוד בטרם אושר החוק על ידי בתי הנבחרים יצאו המונים אל הרחובות בפאריס להפגין נגדו. אפילו בין אנשיו של סרקוזי היו שהסתייגו מן החוק, והמפלגה הסוציאליסטית התחייבה להביא את החקיקה בפני המועצה החוקתית בתקווה שזו תפסול אותה. השמאל הצרפתי אינו מהסס לומר: הדרישה להוכחה גנטית יסודה בקסנופוביה.
מקוממת ומצערת ככל שתהיה התוצאה, אפשר רק להתקנא בדיון המתנהל בצרפת. בישראל, בה הביולוגיה היא אבן הראשה של מדיניות ההגירה והמעמד, איש אינו מניד עפעף כשמשרד הפנים דורש הוכחות גנטיות. אמת הדבר, לא פשוט להתווכח עם דרישה לבדיקות DNA ממהגרים מכוח חוק השבות – חוק המיוסד כל כולו על הוכחת קשרים ביולוגיים ואתניים (אפשר, כמובן, להתווכח עם הדרישה, אבל דומה שראוי לא פחות להתווכח עם החוק). ואולם מה על ילדים של אזרחים ישראלים?
בפני בג"ץ תלויות ועומדות מזה מספר שנים עתירות בעניין דרישתו של משרד הפנים, שיומצאו לו הוכחות גנטיות לצורך הקניית אזרחות לילדים שאביהם ישראלי ואימם אינה ישראלית ואינה יהודיה. משרד הפנים ממאן להכיר בהצהרת ההורות המשותפת של ההורים, ומשום כך אינו מקנה לילדם המשותף אזרחות ישראלית, לה הוא זכאי מכוח אביו. הילדים נותרים ללא מעמד וללא ביטוח רפואי וסוציאלי. משרד הפנים, שמשפיל את ההורים כשאינו מכיר בהצהרתם בדבר הורותם המשותפת, מחייבם כתנאי להקניית אזרחות לילדם לשאת בהוצאות הבדיקה היקרה ולנהל בכוחות עצמם ועל חשבונם הליך משפטי. בישראל אי אפשר לערוך בדיקת DNA ללא צו שיפוטי.
שלא כמו בצרפת אין מדובר בקרובים, המבקשים להצטרף לבני משפחותיהם. מדובר בעוללים בני יומם שנולדו בישראל וגדלים בישראל בבית אימם ואביהם, ואף על פי כן אינם מוכרים כאזרחים ישראלים. נדמה, שאפילו הימין בצרפת אינו מרהיב עוז בנפשו לדרוש עריכת בדיקות גנטיות לילדים של אזרחים שנולדו במדינה. אפשר להניח, שאם רק יעז להעלות זאת על סדר היום, יתנהל בצרפת דיון עירני, ויהיו מי שיצאו לרחובות, נושאים שלטים הזועקים: "קסנופוביה".
מקוממת ומצערת ככל שתהיה התוצאה, אפשר רק להתקנא בדיון המתנהל בצרפת. בישראל, בה הביולוגיה היא אבן הראשה של מדיניות ההגירה והמעמד, איש אינו מניד עפעף כשמשרד הפנים דורש הוכחות גנטיות. אמת הדבר, לא פשוט להתווכח עם דרישה לבדיקות DNA ממהגרים מכוח חוק השבות – חוק המיוסד כל כולו על הוכחת קשרים ביולוגיים ואתניים (אפשר, כמובן, להתווכח עם הדרישה, אבל דומה שראוי לא פחות להתווכח עם החוק). ואולם מה על ילדים של אזרחים ישראלים?
בפני בג"ץ תלויות ועומדות מזה מספר שנים עתירות בעניין דרישתו של משרד הפנים, שיומצאו לו הוכחות גנטיות לצורך הקניית אזרחות לילדים שאביהם ישראלי ואימם אינה ישראלית ואינה יהודיה. משרד הפנים ממאן להכיר בהצהרת ההורות המשותפת של ההורים, ומשום כך אינו מקנה לילדם המשותף אזרחות ישראלית, לה הוא זכאי מכוח אביו. הילדים נותרים ללא מעמד וללא ביטוח רפואי וסוציאלי. משרד הפנים, שמשפיל את ההורים כשאינו מכיר בהצהרתם בדבר הורותם המשותפת, מחייבם כתנאי להקניית אזרחות לילדם לשאת בהוצאות הבדיקה היקרה ולנהל בכוחות עצמם ועל חשבונם הליך משפטי. בישראל אי אפשר לערוך בדיקת DNA ללא צו שיפוטי.
שלא כמו בצרפת אין מדובר בקרובים, המבקשים להצטרף לבני משפחותיהם. מדובר בעוללים בני יומם שנולדו בישראל וגדלים בישראל בבית אימם ואביהם, ואף על פי כן אינם מוכרים כאזרחים ישראלים. נדמה, שאפילו הימין בצרפת אינו מרהיב עוז בנפשו לדרוש עריכת בדיקות גנטיות לילדים של אזרחים שנולדו במדינה. אפשר להניח, שאם רק יעז להעלות זאת על סדר היום, יתנהל בצרפת דיון עירני, ויהיו מי שיצאו לרחובות, נושאים שלטים הזועקים: "קסנופוביה".
