ומה אם הם בני זוג?
דייזי בריל, אזרחית הפיליפינים, נחתה בנתב"ג לפני שלושה שבועות. היא באה לישראל כדי לבקר ידיד ישראלי, דניאל פנחס, שהכירה בעבר. משרד הפנים סרב לאפשר את כניסתה לישראל. הטעם לכך: "חשש של ממש" שבריל עומדת להשתקע בישראל. וכל כך למה? משום שפנחס מצוי בהליכי גירושין ובריל גרושה בעצמה, ובתשאול שנערך לבריל עם בואה, היא חלקה עם אנשי משרד הפנים כוונות רומנטיות. פנחס, מצידו, הכחיש כוונות שכאלה, אבל הצהיר שהוא מבקש לארח את בריל בישראל, ומוכן אף להפקיד ערבות גבוהה להבטחת יציאתה מישראל. משרד הפנים עמד בסירובו. ערבות, לשיטת משרד הפנים, אינה מפיגה את חשש ההשתקעות. פנחס נאלץ להופיע בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, ולהצהיר שהוא אינו מתכנן לחיות חיים משותפים עם בריל ושאין לו עניין לבקש להקנות לבריל מעמד בישראל כזוגתו.
השופטת מיכל אגמון-גונן השתכנעה שהפקדת ערבות כספית גבוהה, אף שאינה מבטיחה בוודאות שבריל תעזוב את ישראל כמו גירושה המיידי, "מבטיחה זאת במידה מספקת כדי להסיר את החשש להשתקעות". בפסק הדין שניתן אתמול הורתה לאפשר את כניסתה של בריל בכפוף לכך שפנחס יפקיד ערבות בסך 35,000 ש"ח להבטחת יציאתה של בריל מישראל.
עתירתה של בריל הוגשה סמוך לאחר שכניסתה סורבה. מאז נחתה בריל בישראל ועד למועד מתן פסק הדין חלפו, כאמור, שלושה שבועות. לכל אורך התקופה שהתה בריל במעצר.
בריל הגיעה לישראל כתיירת. לו היו למשרד הפנים ראיות לכך, שהיא מתכוונת לעבוד בישראל ללא היתר, או להיוותר בה שלא כדין לאחר שיפקע תוקף רישיונה – הוא יכול היה לסרב לאפשר את כניסתה. ואולם, למשרד הפנים לא היו ראיות שכאלה. הטעם היחיד לכך שכניסתה של בריל סורבה הוא שמשרד הפנים אינו מוכן להסתכן בכך שבריל ופנחס יהפכו לבני זוג.
טירוף של ממש. ומה אם בריל היא זוגתו של פנחס? ומה אם הם מבקשים לבחון את הקשר ביניהם? ומה אם הקשר יעמיק, הם יהפכו לבני זוג, ופנחס יבקש להקנות מעמד לבריל בישראל? מניין שואבים אנשי משרד הפנים והפרקליטות את התעוזה להתערב בכך? וכיצד זה שבית המשפט לא הורה לאפשר את כניסתה של בריל לישראל מיד עם הגשת העתירה ללא הפקדת אפילו אגורה שחוקה אחת?
לו היה פוגש פנחס את בריל בישראל, והם היו הופכים לבני זוג בישראל, משרד הפנים חייב היה לבחון את בקשתם להסדיר את מעמדה של בריל, ולא היה רשאי לדרוש את יציאתה מן הארץ כתנאי לבחינת הבקשה. רק השבוע שבה והזכירה השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב למשרד הפנים את חובתו זו בעניינם של בני זוג אחרים, אזרח ישראלי ואזרחית הפיליפינים.
גם פנחס זכאי להחליט עם מי הוא מבקש לחלוק את חייו, ואם תהיה זו אישה שאינה ישראלית הוא זכאי לכך שמשרד הפנים יאפשר לזוגתו לחיות עימו בישראל ואף שיוקנה לה מעמד של קבע בישראל. כך ממש: אזרח ישראלי זכאי להסדיר את מעמדו של בן זוגו שאינו ישראלי בישראל, ומשרד הפנים הוא הגוף המופקד על מימושה של הזכות הזו. משרד הפנים אינו רשאי להילחם בהשתקעותם של בני זוג של אזרחים ישראלים בישראל, ובית המשפט צריך היה להזכיר לו זאת. בעקבות הפרסום אצלנו: לכי תוכיחי שאתם "רק ידידים" - תיירת נעצרה לשלושה שבועות בנתב"ג בחשד שתישאר בארץ (שחר אילן, הארץ, 18.12.2007)
השופטת מיכל אגמון-גונן השתכנעה שהפקדת ערבות כספית גבוהה, אף שאינה מבטיחה בוודאות שבריל תעזוב את ישראל כמו גירושה המיידי, "מבטיחה זאת במידה מספקת כדי להסיר את החשש להשתקעות". בפסק הדין שניתן אתמול הורתה לאפשר את כניסתה של בריל בכפוף לכך שפנחס יפקיד ערבות בסך 35,000 ש"ח להבטחת יציאתה של בריל מישראל.
עתירתה של בריל הוגשה סמוך לאחר שכניסתה סורבה. מאז נחתה בריל בישראל ועד למועד מתן פסק הדין חלפו, כאמור, שלושה שבועות. לכל אורך התקופה שהתה בריל במעצר.
בריל הגיעה לישראל כתיירת. לו היו למשרד הפנים ראיות לכך, שהיא מתכוונת לעבוד בישראל ללא היתר, או להיוותר בה שלא כדין לאחר שיפקע תוקף רישיונה – הוא יכול היה לסרב לאפשר את כניסתה. ואולם, למשרד הפנים לא היו ראיות שכאלה. הטעם היחיד לכך שכניסתה של בריל סורבה הוא שמשרד הפנים אינו מוכן להסתכן בכך שבריל ופנחס יהפכו לבני זוג.
טירוף של ממש. ומה אם בריל היא זוגתו של פנחס? ומה אם הם מבקשים לבחון את הקשר ביניהם? ומה אם הקשר יעמיק, הם יהפכו לבני זוג, ופנחס יבקש להקנות מעמד לבריל בישראל? מניין שואבים אנשי משרד הפנים והפרקליטות את התעוזה להתערב בכך? וכיצד זה שבית המשפט לא הורה לאפשר את כניסתה של בריל לישראל מיד עם הגשת העתירה ללא הפקדת אפילו אגורה שחוקה אחת?
לו היה פוגש פנחס את בריל בישראל, והם היו הופכים לבני זוג בישראל, משרד הפנים חייב היה לבחון את בקשתם להסדיר את מעמדה של בריל, ולא היה רשאי לדרוש את יציאתה מן הארץ כתנאי לבחינת הבקשה. רק השבוע שבה והזכירה השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב למשרד הפנים את חובתו זו בעניינם של בני זוג אחרים, אזרח ישראלי ואזרחית הפיליפינים.
גם פנחס זכאי להחליט עם מי הוא מבקש לחלוק את חייו, ואם תהיה זו אישה שאינה ישראלית הוא זכאי לכך שמשרד הפנים יאפשר לזוגתו לחיות עימו בישראל ואף שיוקנה לה מעמד של קבע בישראל. כך ממש: אזרח ישראלי זכאי להסדיר את מעמדו של בן זוגו שאינו ישראלי בישראל, ומשרד הפנים הוא הגוף המופקד על מימושה של הזכות הזו. משרד הפנים אינו רשאי להילחם בהשתקעותם של בני זוג של אזרחים ישראלים בישראל, ובית המשפט צריך היה להזכיר לו זאת. בעקבות הפרסום אצלנו: לכי תוכיחי שאתם "רק ידידים" - תיירת נעצרה לשלושה שבועות בנתב"ג בחשד שתישאר בארץ (שחר אילן, הארץ, 18.12.2007)
