מעיון במסמכים עולה
במשרד הפנים, במשרד התמ"ת ובפרקליטות לא מפלים. לגבי דידם, דין פועל בניין סיני כדין רופא אוקראיני. הקלות הבלתי נסבלת של הפקעת רישיונות, של מעצר ושל גירוש - היא מנת חלקו של זה וגם של זה. תשאלו את ד"ר סאלאווט יולמנוב.
ד"ר יולמנוב, אזרח אוקראינה, עבד כרופא מרדים בבית החולים "כרמל" בחיפה. הוא אמור היה לסיים את עבודתו בבית החולים "כרמל" בחודש אוקטובר 2007, ולעבור לעבוד בבית החולים "רמב"ם".
בית החולים "כרמל" הסדיר את האישורים להעסקתו. בחודש יולי 2007 פנה ד"ר יולמנוב ללשכת משרד הפנים בחיפה מצויד במסמכים שקיבל מבית החולים לצורך הארכת רישיון העבודה שלו. הפקידה בלשכה הזעיקה את המשטרה. החשד: ד"ר יולמנוב הציג מסמך מזויף מטעם משרד התמ"ת בעניין העסקתו. לטענת משרד הפנים, מסר מכתב מטעם התמ"ת לפיו תוארך העסקתו עד לחודש יוני 2008, אף שמשרד התמ"ת אישר את המשך העסקתו עד לחודש אוקטובר 2007 בלבד.
ד"ר יולמנוב נעצר בלשכה, ונלקח לתחנת המשטרה. הוא אמר לשוטרים שהתעקשו לחקור אותו בעברית שאינו דובר את השפה, שאינו יכול לקרוא את המסמכים שהוצגו בפניו, ושהוא אינו מבין מה מייחסים לו ואת מהות החקירה. הוא ביקש שיובא מתורגמן לרוסית. כשהשוטרים גילו שד"ר יולמנוב מקליט את החקירה הם היכו אותו. ד"ר יולמנוב הובהל לבית חולים, ולאחר שקיבל טיפול רפואי, הושם במעצר לצורך גירושו מישראל.
בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין קבע למחרת שלא הוכח שד"ר יולמנוב הציג מסמך מזויף, והורה לשחררו על מנת שיוכל להגיש עתירה להסדרת מעמדו. ד"ר יולמנוב עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, ואולם כיוון שנותר ללא רישיון עבודה נאלץ לעזוב את הארץ ולהמתין להכרעת בית המשפט מחוץ לישראל.
בעתירתו טען, כי לא זייף שום מסמך, וכי לא הוצגה כל ראיה לכך שהמסמך שנטען שזויף אכן זויף והוגש על ידו. הוא הזכיר שהוא רופא, שהוזמן לעבוד על ידי שני בתי חולים בארץ, ומשום כך לא היתה לו סיבה לזייף מסמך כלשהו ולא היה לו בכך כל צורך.
משרד הפנים ומשרד התמ"ת הציגו בפני בית המשפט שני מסמכים זהים, הנושאים תאריכים שונים; האחד היתר של משרד התמ"ת להעסיק את ד"ר יולמנוב עד לחודש אוקטובר 2007 והאחר היתר להעסיקו עד לחודש יוני 2008. בתשובה לעתירה טענו, כי "מעיון במסמכים עולה" שהמסמך הנוגע לחודש יוני 2008 "ככל הנראה" זוייף על ידי ד"ר יולמנוב. הפקידה שחתומה על שני המסמכים הצהירה "שלא ייתכן שחתמה על אישור כאשר לא היתה בקשה להארכה עד שנת 2008". הפרקליטות דרשה לדחות את העתירה.
השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את עתירתו של ד"ר יולמנוב:
"... לרשות המשיבים עומדות מעבדות מז"פ [מחלקה לזיהוי פלילי] מהטובות בעולם, ואין להם כל קושי לבחון אם המסמך שנטען שזויף אכן זויף. עצם האמור בתצהיר לפיו 'מעיון במסמכים עולה' כאשר לא ברור מי עיין במסמכים ועל מה מתבססת מסקנות מצביעה על חוסר הסבירות שבראיות המשיבים. אמנם גם אם היו מבססים המשיבים את עניין הזיוף, היה ניתן לשאול את השאלה האם העותר הוא זה שזייף את המסמך, אך מבלי שהמשיבים הביאו אפילו קצה ראיה לעניין הזיוף עצמו, וודאי שהחלטתם אינה סבירה... במקרה שלפניי, מקום שאין כל סיבה סבירה כי העותר יזייף מסמך, וכאשר מדובר ברופא שהעסקתו התבקשה על ידי שני בתי חולים, על המשיבים להציג ראיות חזקות לעצם הזיוף... אני מקבלת את העתירה ומורה למשיבים ליתן לעותר לאלתר את כל ההיתרים הדרושים לצורך העסקתו בבית החולים 'רמב"ם'... המשיבים ישאו בהוצאות העותר ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין... סכום זה נפסק בהתחשב בכך שהעותר, שלא יכול היה להמשיך ולעסוק במקצועו, נאלץ לעזוב את הארץ ולהמתין למעשה תקופה של כמעט חצי שנה עד לסיום ההליכים."
בית החולים "כרמל" הסדיר את האישורים להעסקתו. בחודש יולי 2007 פנה ד"ר יולמנוב ללשכת משרד הפנים בחיפה מצויד במסמכים שקיבל מבית החולים לצורך הארכת רישיון העבודה שלו. הפקידה בלשכה הזעיקה את המשטרה. החשד: ד"ר יולמנוב הציג מסמך מזויף מטעם משרד התמ"ת בעניין העסקתו. לטענת משרד הפנים, מסר מכתב מטעם התמ"ת לפיו תוארך העסקתו עד לחודש יוני 2008, אף שמשרד התמ"ת אישר את המשך העסקתו עד לחודש אוקטובר 2007 בלבד.
ד"ר יולמנוב נעצר בלשכה, ונלקח לתחנת המשטרה. הוא אמר לשוטרים שהתעקשו לחקור אותו בעברית שאינו דובר את השפה, שאינו יכול לקרוא את המסמכים שהוצגו בפניו, ושהוא אינו מבין מה מייחסים לו ואת מהות החקירה. הוא ביקש שיובא מתורגמן לרוסית. כשהשוטרים גילו שד"ר יולמנוב מקליט את החקירה הם היכו אותו. ד"ר יולמנוב הובהל לבית חולים, ולאחר שקיבל טיפול רפואי, הושם במעצר לצורך גירושו מישראל.
בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין קבע למחרת שלא הוכח שד"ר יולמנוב הציג מסמך מזויף, והורה לשחררו על מנת שיוכל להגיש עתירה להסדרת מעמדו. ד"ר יולמנוב עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, ואולם כיוון שנותר ללא רישיון עבודה נאלץ לעזוב את הארץ ולהמתין להכרעת בית המשפט מחוץ לישראל.
בעתירתו טען, כי לא זייף שום מסמך, וכי לא הוצגה כל ראיה לכך שהמסמך שנטען שזויף אכן זויף והוגש על ידו. הוא הזכיר שהוא רופא, שהוזמן לעבוד על ידי שני בתי חולים בארץ, ומשום כך לא היתה לו סיבה לזייף מסמך כלשהו ולא היה לו בכך כל צורך.
משרד הפנים ומשרד התמ"ת הציגו בפני בית המשפט שני מסמכים זהים, הנושאים תאריכים שונים; האחד היתר של משרד התמ"ת להעסיק את ד"ר יולמנוב עד לחודש אוקטובר 2007 והאחר היתר להעסיקו עד לחודש יוני 2008. בתשובה לעתירה טענו, כי "מעיון במסמכים עולה" שהמסמך הנוגע לחודש יוני 2008 "ככל הנראה" זוייף על ידי ד"ר יולמנוב. הפקידה שחתומה על שני המסמכים הצהירה "שלא ייתכן שחתמה על אישור כאשר לא היתה בקשה להארכה עד שנת 2008". הפרקליטות דרשה לדחות את העתירה.
השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה את עתירתו של ד"ר יולמנוב:
"... לרשות המשיבים עומדות מעבדות מז"פ [מחלקה לזיהוי פלילי] מהטובות בעולם, ואין להם כל קושי לבחון אם המסמך שנטען שזויף אכן זויף. עצם האמור בתצהיר לפיו 'מעיון במסמכים עולה' כאשר לא ברור מי עיין במסמכים ועל מה מתבססת מסקנות מצביעה על חוסר הסבירות שבראיות המשיבים. אמנם גם אם היו מבססים המשיבים את עניין הזיוף, היה ניתן לשאול את השאלה האם העותר הוא זה שזייף את המסמך, אך מבלי שהמשיבים הביאו אפילו קצה ראיה לעניין הזיוף עצמו, וודאי שהחלטתם אינה סבירה... במקרה שלפניי, מקום שאין כל סיבה סבירה כי העותר יזייף מסמך, וכאשר מדובר ברופא שהעסקתו התבקשה על ידי שני בתי חולים, על המשיבים להציג ראיות חזקות לעצם הזיוף... אני מקבלת את העתירה ומורה למשיבים ליתן לעותר לאלתר את כל ההיתרים הדרושים לצורך העסקתו בבית החולים 'רמב"ם'... המשיבים ישאו בהוצאות העותר ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין... סכום זה נפסק בהתחשב בכך שהעותר, שלא יכול היה להמשיך ולעסוק במקצועו, נאלץ לעזוב את הארץ ולהמתין למעשה תקופה של כמעט חצי שנה עד לסיום ההליכים."
