למשמורת האם, בבית הסוהר בו נמצאת האם
לשבריר של שניה חשבנו היום, שאולי צודקים אותם אלה הטוענים, שכדי שיהיה טוב צריך להיות קודם לכן רע מאוד. החלטה איומה של משרד הפנים גררה החלטה איומה עוד יותר של בית המשפט. רק הצירוף של שתיהן יחד הצליח לזעזע את מי שצריך היה להזדעזע, ולהביא, לפחות באופן זמני, דברים על תיקונם.
כך התפרסם במהלך היום: לאזרחית הפיליפינים בת משותפת עם אזרח ישראלי. כיוון שהאב אזרח ישראלי, הבת היא אזרחית ישראלית. ההורים אינם בני זוג. הם מנהלים מאבק על משמורת הילדה. משרד הפנים מסרב להקנות לאם מעמד בישראל. האב פנה לבית המשפט בבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ, על מנת שהאם לא תוציא מישראל את הבת.
כיוון שלאם אין מעמד, היא שוהה בישראל ללא היתר. על אף שהיא אם לילדה בת ארבע, היא נעצרה והושמה במתקן כליאה בחדרה. בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש היום לעניין צו עיכוב היציאה מהארץ, ולשאלה במשמורתו של מי מן ההורים תהיה הבת עד להכרעה בעניין המשמורת.
השופטת שושנה שטמר הורתה על מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לבת וצו האוסר על גירושה של אימה, וזאת עד להכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים בשאלת מעמדה של האם בישראל. עד לקביעה במשמורתו של מי מן ההורים תהיה הבת, הורתה השופטת שטמר על "החזרת הקטינה למשמורתה של האם, בבית הסוהר בו נמצאת האם." עוד קבעה השופטת שטמר, כי האב רשאי להוציא את בתו מן הכלא כל בוקר על מנת להביאה לגן, ואולם עליו להחזירה לאם, כלומר לכלא, עם תום הפעילות בגן.
הכלל הגדול לפיו לא אוסרים קטינים ולא שוללים את חירותם, אלא בנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן כאמצעי אחרון ובהעדר כל חלופה אחרת – כמו לא היה. בשם טובת הילדה נשלחה פעוטה בת ארבע אל הכלא. השופטת שטמר לא ראתה אפילו להעיר, שיש לשחרר את האם המשמורנית מן הכלא עד להכרעה בעניין מעמדה בישראל. היה זה משרד הפנים שהתעשת בעקבות הפרסומים בתקשורת, והורה לשחרר את האם, משום ש"העובדה שקטינה ישראלית תוכנס לכלא אינה הגיונית."
איזה סיפור. משעות הצהריים המוקדמות ועד הערב עקבנו אחריו בדריכות.
היינו עסוקים בו כל כך, שכמעט שכחנו שבאוהלים הפרוצים לכל רוח בכלא "קציעות" שבנגב אסורים כמאה ילדים, חלקם כבר חצי שנה. כמעט עשרים בני פחות משנתיים, מעל לשלושים נוספים בני פחות משש. הם אפריקאים, לא ישראלים, כך שהחזקתם בתנאים מחפירים היא, כנראה, הגיונית. לעתים נדירות כותבים ומדווחים עליהם. למי אכפת.
כך התפרסם במהלך היום: לאזרחית הפיליפינים בת משותפת עם אזרח ישראלי. כיוון שהאב אזרח ישראלי, הבת היא אזרחית ישראלית. ההורים אינם בני זוג. הם מנהלים מאבק על משמורת הילדה. משרד הפנים מסרב להקנות לאם מעמד בישראל. האב פנה לבית המשפט בבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ, על מנת שהאם לא תוציא מישראל את הבת.
כיוון שלאם אין מעמד, היא שוהה בישראל ללא היתר. על אף שהיא אם לילדה בת ארבע, היא נעצרה והושמה במתקן כליאה בחדרה. בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש היום לעניין צו עיכוב היציאה מהארץ, ולשאלה במשמורתו של מי מן ההורים תהיה הבת עד להכרעה בעניין המשמורת.
השופטת שושנה שטמר הורתה על מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לבת וצו האוסר על גירושה של אימה, וזאת עד להכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים בשאלת מעמדה של האם בישראל. עד לקביעה במשמורתו של מי מן ההורים תהיה הבת, הורתה השופטת שטמר על "החזרת הקטינה למשמורתה של האם, בבית הסוהר בו נמצאת האם." עוד קבעה השופטת שטמר, כי האב רשאי להוציא את בתו מן הכלא כל בוקר על מנת להביאה לגן, ואולם עליו להחזירה לאם, כלומר לכלא, עם תום הפעילות בגן.
הכלל הגדול לפיו לא אוסרים קטינים ולא שוללים את חירותם, אלא בנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן כאמצעי אחרון ובהעדר כל חלופה אחרת – כמו לא היה. בשם טובת הילדה נשלחה פעוטה בת ארבע אל הכלא. השופטת שטמר לא ראתה אפילו להעיר, שיש לשחרר את האם המשמורנית מן הכלא עד להכרעה בעניין מעמדה בישראל. היה זה משרד הפנים שהתעשת בעקבות הפרסומים בתקשורת, והורה לשחרר את האם, משום ש"העובדה שקטינה ישראלית תוכנס לכלא אינה הגיונית."
איזה סיפור. משעות הצהריים המוקדמות ועד הערב עקבנו אחריו בדריכות.
היינו עסוקים בו כל כך, שכמעט שכחנו שבאוהלים הפרוצים לכל רוח בכלא "קציעות" שבנגב אסורים כמאה ילדים, חלקם כבר חצי שנה. כמעט עשרים בני פחות משנתיים, מעל לשלושים נוספים בני פחות משש. הם אפריקאים, לא ישראלים, כך שהחזקתם בתנאים מחפירים היא, כנראה, הגיונית. לעתים נדירות כותבים ומדווחים עליהם. למי אכפת.
