מראית פני הצדק
"מערכת השפיטה נבנית ממסד ועד טפחות. המסד הוא הדין, הנותן בידו של השופט את עט או מחשב ההכרעה, הטפחות הן האמון. אין הגדרה לאמון זה; הוא מבוסס על תחושה ציבורית..." (השופט אליקים רובינשטיין, ע"פ 9893/06)
בחודש פברואר 2003 עתרה האגודה לזכויות האזרח לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בשמם של ארבעה ילדים למהגרי עבודה שבגרו בישראל. בעתירה התבקש בית המשפט להורות לשר הפנים להקנות לעותרים רישיונות לישיבת קבע בישראל, ולהורות עוד, כי גם ילדים אחרים למהגרי עבודה, שעניינם כשל העותרים, ירכשו רישיונות לישיבת קבע בישראל.
כחודש לאחר הגשת העתירה התחלפה הממשלה, ואברהם פורז התמנה לכהן כשר הפנים. השר פורז החליט להיענות לעתירה, והורה למנהל מינהל האוכלוסין להודיע על החלטתו לבית המשפט.
אליקים רובינשטיין שימש באותם ימים בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בתפקידו ובתוארו זה פנה בחודש מאי 2005 לראש הממשלה, אריאל שרון, במכתב שעניינו: "נושאי אזרחות". במכתבו העלה היועץ רובינשטיין מספר עניינים הקשורים במעמד בישראל שהיו התלויים ועומדים באותה עת בפני בתי המשפט. אחד מן העניינים הוא "מעמד לילדי עובדים זרים". מטרתו של המכתב היתה לסכל את כוונת שר הפנים דאז להודיע על החלטתו לבית המשפט.
היועץ רובינשטיין ביקש מראש הממשלה ללבן בדחיפות את ענייני המעמד בפורום בראשותו. כיועץ משפטי לממשלה חיווה דעתו, שהעמדה "שתוגש לבית המשפט צריך שתהיה על דעת גורמי הממשלה הרלבנטיים." ענייני המעמד בישראל, כך נטען במכתב, מעלים שאלות ה"טומנות בחובן הכרעה בסוגיה עקרונית של השיקולים למתן אזרחות מטעם המדינה", שמצריכות הכרעה "שבין שבות להגירה (וכידוע ישראל עצמה ככלל מדינת שבות)."
בעניינם של ילדים למהגרי עבודה ("עובדים זרים") חיווה היועץ רובינשטיין דעתו, כי השאלה שמתבקשת בה הכרעה היא "האם אכן מוכנה מדינת ישראל ליתן מעמד (לעתים בדרגה הגבוהה ביותר, קרי אזרחות) למי ששהה בה תקופה ממושכת שלא כדין, רק מכוח שהותו זו."
במכתבו הביע היועץ רובינשטיין חשש, שאם יינתן מעמד לילדי מהגרי עבודה יהיה על המדינה להקנות מעמד גם לילדים ערבים: "כלל זה, אם ייקבע ביחס לילדי עובדים זרים, יחול, מאותם טעמים ממש גם על ילדיהם של שוהים בלתי חוקיים בישראל מהשטחים, מירדן וממדינות אחרות." עוד כתב: "החלטה זו אינה תואמת החלטת ממשלה מאוגוסט 2002 לפיה הוקמה מנהלת ההגירה ובה הוחלט על גירושם של אלפי שוהים שלא כחוק, ואף הוקצו לכך תקציבים."
היועץ רובינשטיין ציין במכתבו הערכות, לפיהן "מנתונים ראשונים שהוצגו עולה שמדובר באלפים של ילדים, אשר אם יינתן מעמד להם ולמשפחותיהם, אנו עומדים בפני מתן מעמד לעשרות אלפי שוהים שלא כחוק, על פי החלטת שר הפנים."
להערכות המאיימות, שבחר להביא בפני ראש הממשלה, לא היה, כמובן, יסוד. בסיום שני המבצעים שנערכו בשנים 2005 ו-2006 להסדרת מעמדם של ילדי מהגרי עבודה ובני משפחותיהם, התברר, כי מדובר בכמה מאות בודדות של ילדים.
היועץ רובינשטיין חתם את מכתבו בקביעה, כי נושאי המעמד השונים, ובהם מעמד לילדי מהגרי עבודה, "יוצרים תמונה של שינוי כולל של מדיניות ההגירה של מדינת ישראל, ופתיחת שעריה בפני זרים רבים שאינם זכאי שבות, ושאין להם, על פני הדברים, טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לזכותם במעמד בישראל."
מכתבו של היועץ רובינשטיין הוביל בפועל לסיכול החלטתו של השר פורז. הוקמה וועדת שרים לענייני מינהל האוכלוסין, שדנה, בין היתר, בסוגיית ההסדר למתן מעמד לילדי מהגרי עבודה ולבני משפחותיהם. משמעות הדבר, למעשה, היתה נטילת סמכותו של שר הפנים להתוות מדיניות בסוגיה הנדונה. כתוצאה מכך נדרשו למעלה משנתיים ימים בטרם התקבלה החלטת הממשלה הראשונה בסוף חודש אוגוסט 2005.
לימים התמנה היועץ רובינשטיין לשופט בבית המשפט העליון. עמדותיו של היועץ רובינשטיין בעניינים של הגירה ושל מעמד בישראל באות לידי ביטוי בפסקי דינו של השופט רובינשטיין.
לו היה השופט רובינשטיין יושב לדין בעניינים של הגירה ושל מעמד, שלא היתה לו נגיעה אליהם בימים שטרם מונה לשופט – ניחא. ואולם, השופט רובינשטיין לא רואה מניעה עקרונית לשבת בתיקים, שעניינם ההסדר למתן מעמד לילדי מהגרי עבודה – אותו הסדר שבתפקידו כיועץ משפטי לממשלה פעל לסכל.
כאשר שובץ במסגרת ההרכב שדן בעתירת האגודה לזכויות האזרח ומוקד סיוע לעובדים זרים בעניין תנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה בדבר ההסדר, לא פסל עצמו מיוזמתו. האגודה והמוקד נאלצו להגיש בקשה לפסילתו. רק בעקבות הגשת הבקשה החליט השופט רובינשטיין לפסול עצמו, אף שלטעמו לא היתה לכך הצדקה. השופט רובינשטיין כתב בהחלטתו, שמעורבותו היתה רק בראשית הדיונים על אודות ההסדר. מעורבות זו אינה מגלה חשש ממשי למשוא פנים, ואין לו "קושי לדון בנושא העתירה בפתיחות דעת גמורה." "ואולם," הוסיף השופט רובינשטיין, "רק מטעמי מראית פני הצדק אחמיר עם עצמי ואמנע משבת בדין בתיק זה."
בראשית השבוע נתן השופט רובישנטיין החלטה בבקשה לצו ביניים בערעור שהגישה ילדה, שבקשתה למעמד מכוח ההסדר נדחתה. כלומר, השופט רובינשטיין דן בבקשה, והכריע בה. לא עם עצמו החמיר הפעם.
קרן אסטריד סנצ'ס בת החמש עשרה הגיעה לישראל מקולומביה כשהיתה בת שלוש. מאז חיה והתחנכה בישראל, להוציא שנתיים וחצי בין השנים 2003 ל-2006, אז שהתה עם אביה בקולומביה. לטענתה, לא הצליחה להסתגל לחיים בקולומביה. החלטת הממשלה בעניין הסדרת מעמדם של ילדים קובעת שיציאה קצרה מהארץ אינה קוטעת את רצף השהייה בישראל לצורך רכישת המעמד. משרד הפנים החליט שבעניינה של קרן הרצף נקטע, ולכן היא אינה זכאית למעמד. בית המשפט נתבקש לדון בפרשנות משרד הפנים להחלטת הממשלה. השופט עודד מודריק מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב דחה את עתירתה של קרן, ועל פסק דינו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
השופט רובינשטיין נדרש השבוע לבקשה לצו ביניים, לפיו לא יגורשו קרן והוריה מישראל עד להכרעה בערעור. החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לאפשר לקרן לסיים את שנת הלימודים הזו בישראל, ולעזוב עם אחד מהוריה לאחר מכן, קבע השופט רובינשטיין, מגלה "אנושיות" ומתחשבת "במצבה המיוחד" של קרן.
ומה באשר לאפשרות שקרן תהנה מהחלטת הממשלה ולפחות תוכל להמתין עם שני הוריה בישראל עד להכרעת בית המשפט בערעורה? "מבחינת סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, ניצבת בפני המבקשת משוכה גבוהה", קבע השופט רובינשטיין, ודחה את בקשתה,"בכל הצער שבדבר".
