מאזן הנוחות
לא מכבר סיפרתי על הצעיר שננטש בילדותו בארמניה, ובגיל שתיים עשרה הגיע לישראל כדי ללמוד בסמינר של הכנסיה הארמנית בירושלים. כשמלאו לו שמונה עשרה עזב את הכנסיה, והחל לנהל אורח חיים חילוני. בקשתו לרכוש מעמד בישראל על פי ההסדר למתן מעמד לילדים שגדלו ובגרו בישראל נדחתה, משום שבנעוריו למד בכנסיה. בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קיבל את עמדת משרד הפנים, וקבע שאף שהבקשה הוגשה כשלצעיר מלאו עשרים ושבע שנים, הרי שהתקופה שהתחנך בכנסיה מלמדת על דפוס חיים בדלני ועל כך שלא התערה בחברה הישראלית.
לא מעט תגובות כעוסות ומזועזעות קיבלתי לפוסט. קוראים רבים ביקשו לברר, האם הוגש ערעור לבית המשפט העליון. ובכן, בשבוע שעבר הוגש ערעור. מי שהזדעזעו מפסיקתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מתבקשים לאחוז בחוזקה בידיות המושב.
עורך דינו של רוסתם מנוקיאן, זהו שמו של אותו צעיר, הגיש עם הערעור בקשה שגרתית למדי: בית המשפט התבקש לתת צו ארעי, המורה למשרד הפנים להימנע ממעצרו ומגירושו של מנוקיאן מישראל עד להכרעה בערעור. בקשות לסעדים זמניים שכאלה מוכרעות בדרך כלל על פי "מאזן הנוחות". בית המשפט בוחן, האם הנזק שייגרם למבקש, אם הסעד הזמני לא יינתן לו, עולה על התועלת שתפיק המדינה מאי מתן אותו סעד. אם הנזק עולה על התועלת, "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, ובית המשפט מורה על מתן הסעד הזמני. בנסיבות עניינו של מנוקיאן ברור כמו מאליו, שהנזק שייגרם לו אם יאלץ לעזוב את ישראל כיום, כשהוא בן עשרים ושמונה, למדינה ממנה הגיע בגפו בגיל שתיים עשרה, עולה לאין שיעור על התועלת שתפיק ישראל מיציאתו המיידית, עוד בטרם יוכרע הערעור.
אלא שאותו שיבוש, כך נכנה זאת, שהביא לדחיית בקשתו של מנוקיאן למעמד, ולדחיית עתירתו על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, מצא את דרכו גם לבית המשפט העליון. תחילה הציעה השופטת מרים נאור, שיינתן צו זמני, לפיו מנוקיאן לא יגורש, ובתנאי שיוחזק במעצר עד להכרעה בערעור. מנוקיאן, יש להדגיש, מתהלך חופשי. כלומר, השופטת נאור הציעה לחבוש את מנוקיאן, ולאפשר לו להמתין בבית הסוהר להכרעת בית המשפט בעניינו, וכל כך רק משום שהעז לבקש לרכוש מעמד במדינה, בה הוא מתגורר במשך שש עשרה שנים מאז היה ילד. מנוקיאן סרב, כמובן, להצעה, והשופטת נאור דחתה את הבקשה לצו ארעי:
"מאזן הנוחות אינו נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש. שמירת 'המצב הקיים' של שהיה בלתי חוקית בישראל היא שמירת מצב קיים בלתי חוקי. כפי שמציינת המדינה, אם יזכה המבקש בסופו של יום בערעור, לא תהיה כל מניעה מהמבקש לממש את זכותו למעמד בישראל. אי-מתן צו המניעה לא יגרום אפוא למצב בלתי הפיך."
לא מעט תגובות כעוסות ומזועזעות קיבלתי לפוסט. קוראים רבים ביקשו לברר, האם הוגש ערעור לבית המשפט העליון. ובכן, בשבוע שעבר הוגש ערעור. מי שהזדעזעו מפסיקתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מתבקשים לאחוז בחוזקה בידיות המושב.
עורך דינו של רוסתם מנוקיאן, זהו שמו של אותו צעיר, הגיש עם הערעור בקשה שגרתית למדי: בית המשפט התבקש לתת צו ארעי, המורה למשרד הפנים להימנע ממעצרו ומגירושו של מנוקיאן מישראל עד להכרעה בערעור. בקשות לסעדים זמניים שכאלה מוכרעות בדרך כלל על פי "מאזן הנוחות". בית המשפט בוחן, האם הנזק שייגרם למבקש, אם הסעד הזמני לא יינתן לו, עולה על התועלת שתפיק המדינה מאי מתן אותו סעד. אם הנזק עולה על התועלת, "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, ובית המשפט מורה על מתן הסעד הזמני. בנסיבות עניינו של מנוקיאן ברור כמו מאליו, שהנזק שייגרם לו אם יאלץ לעזוב את ישראל כיום, כשהוא בן עשרים ושמונה, למדינה ממנה הגיע בגפו בגיל שתיים עשרה, עולה לאין שיעור על התועלת שתפיק ישראל מיציאתו המיידית, עוד בטרם יוכרע הערעור.
אלא שאותו שיבוש, כך נכנה זאת, שהביא לדחיית בקשתו של מנוקיאן למעמד, ולדחיית עתירתו על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, מצא את דרכו גם לבית המשפט העליון. תחילה הציעה השופטת מרים נאור, שיינתן צו זמני, לפיו מנוקיאן לא יגורש, ובתנאי שיוחזק במעצר עד להכרעה בערעור. מנוקיאן, יש להדגיש, מתהלך חופשי. כלומר, השופטת נאור הציעה לחבוש את מנוקיאן, ולאפשר לו להמתין בבית הסוהר להכרעת בית המשפט בעניינו, וכל כך רק משום שהעז לבקש לרכוש מעמד במדינה, בה הוא מתגורר במשך שש עשרה שנים מאז היה ילד. מנוקיאן סרב, כמובן, להצעה, והשופטת נאור דחתה את הבקשה לצו ארעי:
"מאזן הנוחות אינו נוטה בנסיבות העניין לטובת המבקש. שמירת 'המצב הקיים' של שהיה בלתי חוקית בישראל היא שמירת מצב קיים בלתי חוקי. כפי שמציינת המדינה, אם יזכה המבקש בסופו של יום בערעור, לא תהיה כל מניעה מהמבקש לממש את זכותו למעמד בישראל. אי-מתן צו המניעה לא יגרום אפוא למצב בלתי הפיך."
