חוק וילנאי (או: לכל חוק יש שם)
מישהו בלשכת סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, נלחץ במהלך סוף השבוע האחרון. למעשה, מישהו כל כך נלחץ שם עד שהתקשר אל הדסקים של העיתונים ושל אתרי האינטרנט ולארגוני זכויות האדם, וביקש להתנער בשם וילנאי מן האחריות לחוק שרק לפני פחות משבועיים הציג בפני הכנסת והפציר בה לאשר בקריאה ראשונה.
וכך היה: ביום 19.5.2008 הציג סגן שר הביטחון בפני הכנסת הצעת חוק ממשלתית בשם החוק למניעת הסתננות. הצעת החוק עוסקת בדין שיחול על מי שנכנסו לישראל ללא היתר וקובעת הוראות טיפול דרקוניות. היא מאפשרת לבצע "החזרה חמה", כלומר גירוש בלי בחינת בקשות לקבלת מקלט, של מי שנתפסו בסמוך לגבול, ובהם פליטים ומבקשי מקלט שנשקפת סכנה לחייהם; היא מאפשרת החזקה במעצר ללא כל ביקורת שיפוטית במשך שבועיים; והיא מאפשרת מעצר לפרק זמן בלתי מוגבל ללא קיומו של הליך הוגן. היא גם מכשירה את מעצרם של ילדים לפרקי זמן לא מוגבלים, ללא מעורבות גורמי הרווחה וללא הבטחת טובתם. קצרה היריעה מלתאר כאן את כל הרעות החולות שהיא מכילה. זו מהצעות החוק הקשות והמסוכנות שהונחו על שולחן הכנסת בשנים האחרונות.
הצעת החוק, כמו גם דבריו של וילנאי במליאת הכנסת בעת שהציג את החוק, מתיימרים להחיל הסדרי מעצר וגירוש בלתי מתקבלים על הדעת על "מסתננים" מטעמים ביטחוניים, לכאורה. אולם הצעת החוק עצמה מכירה בכך שהרוב המוחלט של מי שייכנסו לגדרי החוק אינם מהווים סיכון ביטחוני, אלא הם מבקשי מקלט או מהגרי עבודה. החוק יביא לפגיעה קשה בזכויותיהם של כל מבקשי המקלט הסודניים שנמלטו ממלחמות אזרחים ורצח עם. החוק מחייב את מעצרם של כל אזרחי סודן, ולמעשה אוסר על שחרורם, כשהוא קובע שלעולם לא יוכל להשתחרר אדם שמוצאו באזור שהשב"כ קבע כי מתקיימת בו פעילות העלולה לסכן את ביטחון המדינה. השב"כ, אגב, כבר הציג בעת הדיון בשחרורם של פליטים מסודן חוות דעת כזו ביחס לסודן, בה קיימים, לפי חוות הדעת, תאי חמאס ואל-קאעדה, ולכן, לשיטתו, אין לשחרר אף סודני המגיע לישראל (אגב, גם בלונדון ובניו יורק קיימים תאי אל-קאעדה. מעניין מה יאמר השב"כ על מי שמגיעים משם). ואולם, גם אלמלא היה החוק מביא לפגיעה כה קשה בזכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט, הוא כולל בחובו הוראות דרקוניות, שאין מקום להחילן על איש.
כאמור, מתן וילנאי הוא שהציג את הצעת החוק בפני הכנסת ואף הפציר בחברי הכנסת לתמוך בה. "אני מבקש", כך וילנאי בפני מליאת הכנסת, "כי הצעת החוק תאושר ותועבר בדיון לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה רבה".
הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ובעקבות זאת קם קול מחאה מצידם של אנשי רוח וסופרים שהציגו באירועי שבוע הספר עצומה הקוראת להתנגד לחוק. קבוצה זו כינתה את החוק "חוק וילנאי". ואז, כאמור, מישהו נלחץ.
בימים האחרונים התקשרו גורמים בלשכתו של מתן וילנאי לדסקים של העיתונים ושל אתרי האינטרנט ולארגוני זכויות האדם, והסבירו כי אין לקרוא לחוק "חוק וילנאי", וזאת משום שאין מדובר בהצעת חוק פרטית שלו, אלא בהצעת חוק ממשלתית. בשבת כשעלתה ידיעה באתר "וואלה", שכינתה את הצעת החוק "חוק וילנאי", מיהר מישהו מלשכת סגן השר להתקשר, לנזוף ולדרוש להוריד את שמו של וילנאי. בנוסף, לשכתו של וילנאי טרחה להתנער מהצעת החוק באמצעות פרסום באתרי אינטרנט שונים מפיו של "עובד משרד הביטחון שביקש לא לייחס לו את הדברים". בין השאר ביקשה לשכתו לזרוק את האחריות על שר הביטחון, אהוד ברק, ועל ראש הממשלה, בפרסומים באינטרנט.
ניסיונו של מתן וילנאי להתנער מן החוק הזה הוא עצוב, לאחר שהרהיב עוז בנפשו להציגו בפני הכנסת ואף להפציר בה לתמוך בו. אכן, כדברי "הגורמים המבקשים לא לייחס להם את הדברים", מדובר בהצעת חוק ממשלתית ולא בהצעת חוק פרטית של וילנאי. משרד הביטחון הוא שמקדם את הצעת החוק. הממשלה כולה נושאת באחריות קולקטיבית להצעת החוק, אולם סגן שר הביטחון וילנאי ושר הביטחון ברק נושאים באחריות אישית לה מתוקף תפקידם, בין שהיו מעורבים בניסוח ההצעה ובין שהם פועלים כמריונטות של פרקליטים חרוצים שניסחו עבורם את הצעת החוק. כך גם מפלגת העבודה כולה. וילנאי וברק הם שיהיו אחראים על הפעלת הוראות החוק לאחר שיעבור. וילנאי ידע מה כלול בהצעת החוק ומה הן השלכותיה, ובכל זאת התייצב בפני הכנסת וביקש ממנה לאשר את ההצעה.
ובכן, מר וילנאי, אף אם אנשיך יוסיפו להרים טלפונים מודאגים לגורמי התקשורת בישראל, אנו נמשיך לכנות את החוק בשם הראוי לו – "חוק וילנאי". הרשה לנו להבטיחך כי גם אלפי מבקשי המקלט שיישבו במעצר ממושך וחסר תוחלת בעקבות העברת החוק, שביקשת מן הכנסת לאשר, יידעו את שמו של החוק. אנו נדאג לכך. בעקבות הפרסום אצלנו: שם נרדף - מתן וילנאי לא רוצה להיות מזוהה עם "חוק וילנאי" (יותם פלדמן, מוסף הארץ, 14.6.2008)
וכך היה: ביום 19.5.2008 הציג סגן שר הביטחון בפני הכנסת הצעת חוק ממשלתית בשם החוק למניעת הסתננות. הצעת החוק עוסקת בדין שיחול על מי שנכנסו לישראל ללא היתר וקובעת הוראות טיפול דרקוניות. היא מאפשרת לבצע "החזרה חמה", כלומר גירוש בלי בחינת בקשות לקבלת מקלט, של מי שנתפסו בסמוך לגבול, ובהם פליטים ומבקשי מקלט שנשקפת סכנה לחייהם; היא מאפשרת החזקה במעצר ללא כל ביקורת שיפוטית במשך שבועיים; והיא מאפשרת מעצר לפרק זמן בלתי מוגבל ללא קיומו של הליך הוגן. היא גם מכשירה את מעצרם של ילדים לפרקי זמן לא מוגבלים, ללא מעורבות גורמי הרווחה וללא הבטחת טובתם. קצרה היריעה מלתאר כאן את כל הרעות החולות שהיא מכילה. זו מהצעות החוק הקשות והמסוכנות שהונחו על שולחן הכנסת בשנים האחרונות.
הצעת החוק, כמו גם דבריו של וילנאי במליאת הכנסת בעת שהציג את החוק, מתיימרים להחיל הסדרי מעצר וגירוש בלתי מתקבלים על הדעת על "מסתננים" מטעמים ביטחוניים, לכאורה. אולם הצעת החוק עצמה מכירה בכך שהרוב המוחלט של מי שייכנסו לגדרי החוק אינם מהווים סיכון ביטחוני, אלא הם מבקשי מקלט או מהגרי עבודה. החוק יביא לפגיעה קשה בזכויותיהם של כל מבקשי המקלט הסודניים שנמלטו ממלחמות אזרחים ורצח עם. החוק מחייב את מעצרם של כל אזרחי סודן, ולמעשה אוסר על שחרורם, כשהוא קובע שלעולם לא יוכל להשתחרר אדם שמוצאו באזור שהשב"כ קבע כי מתקיימת בו פעילות העלולה לסכן את ביטחון המדינה. השב"כ, אגב, כבר הציג בעת הדיון בשחרורם של פליטים מסודן חוות דעת כזו ביחס לסודן, בה קיימים, לפי חוות הדעת, תאי חמאס ואל-קאעדה, ולכן, לשיטתו, אין לשחרר אף סודני המגיע לישראל (אגב, גם בלונדון ובניו יורק קיימים תאי אל-קאעדה. מעניין מה יאמר השב"כ על מי שמגיעים משם). ואולם, גם אלמלא היה החוק מביא לפגיעה כה קשה בזכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט, הוא כולל בחובו הוראות דרקוניות, שאין מקום להחילן על איש.
כאמור, מתן וילנאי הוא שהציג את הצעת החוק בפני הכנסת ואף הפציר בחברי הכנסת לתמוך בה. "אני מבקש", כך וילנאי בפני מליאת הכנסת, "כי הצעת החוק תאושר ותועבר בדיון לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה רבה".
הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ובעקבות זאת קם קול מחאה מצידם של אנשי רוח וסופרים שהציגו באירועי שבוע הספר עצומה הקוראת להתנגד לחוק. קבוצה זו כינתה את החוק "חוק וילנאי". ואז, כאמור, מישהו נלחץ.
בימים האחרונים התקשרו גורמים בלשכתו של מתן וילנאי לדסקים של העיתונים ושל אתרי האינטרנט ולארגוני זכויות האדם, והסבירו כי אין לקרוא לחוק "חוק וילנאי", וזאת משום שאין מדובר בהצעת חוק פרטית שלו, אלא בהצעת חוק ממשלתית. בשבת כשעלתה ידיעה באתר "וואלה", שכינתה את הצעת החוק "חוק וילנאי", מיהר מישהו מלשכת סגן השר להתקשר, לנזוף ולדרוש להוריד את שמו של וילנאי. בנוסף, לשכתו של וילנאי טרחה להתנער מהצעת החוק באמצעות פרסום באתרי אינטרנט שונים מפיו של "עובד משרד הביטחון שביקש לא לייחס לו את הדברים". בין השאר ביקשה לשכתו לזרוק את האחריות על שר הביטחון, אהוד ברק, ועל ראש הממשלה, בפרסומים באינטרנט.
ניסיונו של מתן וילנאי להתנער מן החוק הזה הוא עצוב, לאחר שהרהיב עוז בנפשו להציגו בפני הכנסת ואף להפציר בה לתמוך בו. אכן, כדברי "הגורמים המבקשים לא לייחס להם את הדברים", מדובר בהצעת חוק ממשלתית ולא בהצעת חוק פרטית של וילנאי. משרד הביטחון הוא שמקדם את הצעת החוק. הממשלה כולה נושאת באחריות קולקטיבית להצעת החוק, אולם סגן שר הביטחון וילנאי ושר הביטחון ברק נושאים באחריות אישית לה מתוקף תפקידם, בין שהיו מעורבים בניסוח ההצעה ובין שהם פועלים כמריונטות של פרקליטים חרוצים שניסחו עבורם את הצעת החוק. כך גם מפלגת העבודה כולה. וילנאי וברק הם שיהיו אחראים על הפעלת הוראות החוק לאחר שיעבור. וילנאי ידע מה כלול בהצעת החוק ומה הן השלכותיה, ובכל זאת התייצב בפני הכנסת וביקש ממנה לאשר את ההצעה.
ובכן, מר וילנאי, אף אם אנשיך יוסיפו להרים טלפונים מודאגים לגורמי התקשורת בישראל, אנו נמשיך לכנות את החוק בשם הראוי לו – "חוק וילנאי". הרשה לנו להבטיחך כי גם אלפי מבקשי המקלט שיישבו במעצר ממושך וחסר תוחלת בעקבות העברת החוק, שביקשת מן הכנסת לאשר, יידעו את שמו של החוק. אנו נדאג לכך. בעקבות הפרסום אצלנו: שם נרדף - מתן וילנאי לא רוצה להיות מזוהה עם "חוק וילנאי" (יותם פלדמן, מוסף הארץ, 14.6.2008)
