אינטרס ממשי בגילוי עמדת נציבות האו"ם לפליטים
ההליכים לקבלת מקלט בישראל מתקיימים כבאחרונת מדינות העולם השלישי. הטיפול בפליטים אינו מוסדר בחקיקה אלא בנוהל, שהפעלתו החלה בשנת 2002. על פי הנוהל, על מנת שאדם יוכר כפליט עליו לזכות ראשית בהכרה של משרד הקורספונדנט (הנציג) בישראל של הנציב העליון לפליטים של האו"ם. המלצתה של נציבות האו"ם מובאת בפני ועדת הפליטים – ועדה בין-משרדית, הממליצה לשר הפנים, האם להעניק למבקש המקלט רישיון ישיבה בישראל. ההליכים מתמשכים תקופה ארוכה מאוד ואינם פומביים. הלכה למעשה, בודדים זוכים בהכרה ובמעמד. אין אפשרות לערער על החלטת נציבות הפליטים של האו"ם שלא להכיר באדם כמבקש מקלט, ומשרד הפנים מסתמך על קביעה שלילית של הנציבות באופן מוחלט.
פסק דין מן הימים האחרונים של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, מבקר את חוסר השקיפות שבהליך. משרד הפנים סרב למסור לעותרת, מבקשת מקלט מאתיופיה שבקשתה למקלט נדחתה, את המלצות נציבות האו"ם לפליטים בעניינה. לטענת משרד הפנים, מדובר ב"מסמכים פנימיים של גורם מייעץ", אשר אין חובה למוסרם על פי הוראות חוק חופש המידע. השופטת ארד דוחה עמדה זו. חוק חופש המידע קובע, כי בבואה לסרב למסור מידע שהוא בגדר "התייעצות פנימית" על הרשות לתת דעתה לעניינו של המבקש במידע. עניין אישי במידע מטה את הכף לטובת מסירתו, כמו גם חוות דעת מנומקת, שעמדה בבסיס החלטת הרשות, ומסייעת בהבנת אופן קבלת ההחלטה. לעותרת, כך השופטת ארד, אינטרס ממשי בקבלת המלצות הנציבות:
"נציבות האו"ם לפליטים היא גוף חיצוני ונפרד מן המשיב, אשר מבצע עבור המשיב חלק מרכזי ביותר בבדיקת בקשות למקלט מדיני. כפי שציין זאת המשיב בתשובתו לעתירה, נציבות האו"ם לפליטים היא הגורם אשר מראיין ושומע את מגישי הבקשות. נציגות נציבות האו"ם לפליטים בישראל אף פונה לקבלת מידע מהאו"ם והיא הגורם אליו מוגשים ערעורים על החלטות המשיב. נוכח מומחיותה ולאור הליך הבדיקה המעמיק והיסודי המבוצע על ידה, מתקבלת במרבית המקרים המלצתה על ידי הרשויות בישראל. גם במקרה הנדון אומצו המלצות נציבות האו"ם לפליטים על ידי המשיב, כך שהנימוקים לדחיית בקשתה של העותרת הם למעשה נימוקיה. בנסיבות אלה, לעותרת אינטרס ממשי בגילויה של עמדת נציבות האו"ם לפליטים. מבלי לדעת מה היו הנימוקים להמלצות נציבות האו"ם לפליטים, לא תוכל העותרת לבחון נימוקים אלה ובמידת הצורך, להשיב עליהם ולמנוע טעויות."
פסק דין מן הימים האחרונים של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, מבקר את חוסר השקיפות שבהליך. משרד הפנים סרב למסור לעותרת, מבקשת מקלט מאתיופיה שבקשתה למקלט נדחתה, את המלצות נציבות האו"ם לפליטים בעניינה. לטענת משרד הפנים, מדובר ב"מסמכים פנימיים של גורם מייעץ", אשר אין חובה למוסרם על פי הוראות חוק חופש המידע. השופטת ארד דוחה עמדה זו. חוק חופש המידע קובע, כי בבואה לסרב למסור מידע שהוא בגדר "התייעצות פנימית" על הרשות לתת דעתה לעניינו של המבקש במידע. עניין אישי במידע מטה את הכף לטובת מסירתו, כמו גם חוות דעת מנומקת, שעמדה בבסיס החלטת הרשות, ומסייעת בהבנת אופן קבלת ההחלטה. לעותרת, כך השופטת ארד, אינטרס ממשי בקבלת המלצות הנציבות:
"נציבות האו"ם לפליטים היא גוף חיצוני ונפרד מן המשיב, אשר מבצע עבור המשיב חלק מרכזי ביותר בבדיקת בקשות למקלט מדיני. כפי שציין זאת המשיב בתשובתו לעתירה, נציבות האו"ם לפליטים היא הגורם אשר מראיין ושומע את מגישי הבקשות. נציגות נציבות האו"ם לפליטים בישראל אף פונה לקבלת מידע מהאו"ם והיא הגורם אליו מוגשים ערעורים על החלטות המשיב. נוכח מומחיותה ולאור הליך הבדיקה המעמיק והיסודי המבוצע על ידה, מתקבלת במרבית המקרים המלצתה על ידי הרשויות בישראל. גם במקרה הנדון אומצו המלצות נציבות האו"ם לפליטים על ידי המשיב, כך שהנימוקים לדחיית בקשתה של העותרת הם למעשה נימוקיה. בנסיבות אלה, לעותרת אינטרס ממשי בגילויה של עמדת נציבות האו"ם לפליטים. מבלי לדעת מה היו הנימוקים להמלצות נציבות האו"ם לפליטים, לא תוכל העותרת לבחון נימוקים אלה ובמידת הצורך, להשיב עליהם ולמנוע טעויות."
