אין לדבר סוף
ממשיכים לעקוב אחר טיפולה של מערכת המשפט ברוסתם מנוקיאן, הצעיר שחי בישראל כבר שש עשרה שנים, ובקשתו למעמד בישראל נדחתה רק משום שבנעוריו למד בסמינר של הכנסיה הארמנית בירושלים. "דפוס חיים בדלני" כינה זאת השופט נעם סולברג מבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, שדחה את עתירתו. השופטת מרים נאור מבית המשפט העליון הציעה שהצעיר, המתהלך חופשי, ימתין במעצר עד להכרעה בערעורו, וכשסרב - מיאנה לתת צו ארעי שיאסור על גירושו.
כעת הגיע תורו של השופט אליקים רובינשטיין. קודם שהתמנה לבית המשפט העליון שימש השופט רובינשטיין בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. כפי שסיפרנו זה מכבר, בתפקידו ובתוארו זה פעל לסכל את ההסדר למתן מעמד לילדים שגדלו ובגרו בישראל, ולתקופת מה אף הצליח בכך. כעת יושב השופט רובינשטיין בדין בתיקים שעניינם ההסדר, נגדו פעל, ובוחן את האופן בו מיישמו משרד הפנים. עורך דינו של מנוקיאן ביקש שהשופט רובינשטיין יפסול עצמו. השופט רובינשטיין דחה את הבקשה.
לא היה נגרם קושי ממשי לבית המשפט לו השופט רובינשטיין היה נמנע מלשבת בתיקים שעניינם הוא ההסדר. דומה שלא נותרו רבים שכאלה. ואולם, השופט רובינשטיין מתעקש לפסוק בתיקים אלה. אם יאלץ לפסול עצמו בתיק זה, קבע, "אין לדבר סוף". האם רק לבקשות הפסילה העתידיות מתכוון השופט רובינשטיין, שמא גם לתופעת הילדים שמבקשים לרכוש מעמד בישראל?
