סהרונים ודחפורים

בחודש דצמבר האחרון כתבנו כאן לראשונה על אגפי הכליאה, המכונים "סהרונים", בכלא "קציעות". באגפים אלו מוחזקים למעלה מ-1,000 מבקשי מקלט, בהם כ-100 ילדים, מפעוטות שזה עתה נולדו ועד לנערים ונערות בני 18 שנים. כפי שכתבנו אז, מדובר בכליאה בתנאים קשים שאינם ראויים לאדם כלשהו, לא כל שכן לילדים. הילדים מוחזקים ללא שירותי חינוך ורווחה הולמים, חשופים לפגעי מזג האוויר הקשים (אז תיארנו את פגעי הקור הקשים, שהאוהלים אינם מספקים הגנה מפניהם. היום מדובר בחום המדברי הלוהט), באוהלים שבכל אחד מהם עד 20 מיטות צבאיות. בהעדר אפשרות לגרשם למדינות מוצאם, הם מוחזקים מבלי שנקצב מועד לסיום כליאתם.

כפי שעוד כתבנו כאן, בג"ץ דחה בחודש פברואר עתירה שהגישו מספר ארגוני זכויות אדם נגד עצם כליאתם של ילדים ב"קציעות" ונגד תנאי המעצר. למרות שבג"ץ עמד על כך שהתנאים במקום קשים ועל כך שנדרשות פעולות לשיפורם, הוא ציין כי המדינה נאלצה לפעול לטיפול במבקשי המקלט בתוך תקופת התארגנות קצרה, ולכן, בלית ברירה, נאלצה לכלוא את הילדים בתנאים קשים (אגב, מבקר המדינה קבע בדו"ח שפרסם לפני פחות מחודשיים, כי המדינה דווקא ישבה בחיבוק ידיים פרק זמן ארוך ביותר, ולא נקטה בפעולות כלשהן כדי לטפל כראוי בבעיית מבקשי המקלט בישראל נוכח הגידול הניכר במספרם, ובכלל זה לא פעלה לגיבוש פתרון ראוי לילדים. ניחא). בית המשפט העליון אף ציין בפסק דינו כי הוא "מקווה" שהמדינה תפעל בדחיפות לטיפול בבעיות אלה ומסר את ברכתו לכולם.

בדחיפות? ובכן, המדינה המשיכה להתנהל לה בעצלתיים, ורק בחודש שעבר החלה בהקמתם של מבני קבע שיחליפו את האוהלים. ואולם, את חצי שנה שחלפה מאז ניתן פסק הדין לא ניצלה המדינה כדי לבקש את ההיתרים הדרושים לבניית אותם מבני קבע. בשבוע שעבר הסתבר כי שירות בתי הסוהר לא קיבל את האישורים הדרושים ממוסדות התכנון, ולכן הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת הנגב הוציאה צו הריסה מינהלי למבנה בן שתי הקומות ששירות בתי הסוהר החל להקים לצורך מגורי מבקשי המקלט העצורים. נראה שגם את החורף הבא יבלו כמאה ילדי מבקשי מקלט במעצר באוהלים דולפים ובקור אימים.