עמדת הגורמים המקצועיים
לא אחת אני תוהה, מדוע לייחס ערך לעמדותיהן של רשויות השלטון בישראל. משרד הבריאות, למשל, מפרסם חוות דעת בעניין הסכנות שבשימוש בטלפונים ניידים, או משרד החוץ בעניין נסיעה לסיני. אני מכיר את האופן בו פועל משרד הפנים. אם השרירות היא נר לרגליו, מדוע להניח שבמשרדים ממשלתיים אחרים פועלים בדרך שונה? ומה באשר לפרקליטות? אני הרי מודע לפעילותה של הפרקליטות בתחום המשפט הציבורי, ובעיקר בעניינים של הגירה ושל מעמד בישראל: לאופן בו מציגים בפני בית המשפט תמונה חלקית ומסתירים מידע חיוני; להשלכת הבוץ בעותרים, כדי לכסות על כך שהרשות פעלה בעניינם באופן אסור; לניתוח המטעה, אולי במכוון, של הוראות הדין. מדוע עליי להניח שבתחום הפלילי או בתחום האזרחי הפרקליטות אינה נוהגת כך?
"עמדת הגורמים המקצועיים" הוא אחד הביטויים, בו משתמשים משרד הפנים והפרקליטות בתיקי הגירה ומעמד, שמעלים חיוך על שפתיי. כשבתי המשפט עושים בו שימוש, אני נבוך. האמנם לא השכילו להבין מיהם "המקצוענים" שעוסקים בעניינים אלה ואת דרך פעולתם?
שני פסקי דין שניתנו בחודשיים האחרונים – האחד על ידי השופטת אסתר קובו מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, והשני על ידי השופט ברוך אזולאי מבית המשפט בבאר-שבע – מלמדים שבתי המשפט מודעים לדברים היטב. שני פסקי הדין עוסקים בשרירות בה מתקבלות החלטות בעניין כניסתם והסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראלים, ובעיקר ב"שימועים" שעורך משרד הפנים כדי לעמוד על טיב הקשר בין בני הזוג.
פקידי משרד הפנים ושלוחיהם בקונסוליות הישראליות בחו"ל "משמעים" (כך בלשונם) באופן חובבני, בלי להבהיר שמדובר בשימוע, ומנפחים כל אי דיוק או אי בהירות בתשובות לכדי "סתירה". "הגורמים המקצועיים", עורכי "השימוע", אינם בקיאים בכל פרטי הבקשה, ואינם מהססים לדחות בקשות על סמך התרשמות, לפיה "הבחור נראה מוזר, מבולבל ולא בדיוק מישיר מבט", או "התאמץ מאוד שנאמין לו שהוא נשוי. היתה תשובה לכל שאלה."
גם ביקורי הבית שהחל משרד הפנים לערוך בחודשים האחרונים כדי לעמוד על טיב הקשר בין בני הזוג מעידים על חובבנות לשמה. לפי "הגורמים המקצועיים", די בכך שחפציהם האישיים של בני הזוג מפוזרים בשני חדרים שונים בבית כדי להפסיק את הליך הסדרת מעמדו של בן הזוג.
"עמדת הגורמים המקצועיים" הוא אחד הביטויים, בו משתמשים משרד הפנים והפרקליטות בתיקי הגירה ומעמד, שמעלים חיוך על שפתיי. כשבתי המשפט עושים בו שימוש, אני נבוך. האמנם לא השכילו להבין מיהם "המקצוענים" שעוסקים בעניינים אלה ואת דרך פעולתם?
שני פסקי דין שניתנו בחודשיים האחרונים – האחד על ידי השופטת אסתר קובו מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, והשני על ידי השופט ברוך אזולאי מבית המשפט בבאר-שבע – מלמדים שבתי המשפט מודעים לדברים היטב. שני פסקי הדין עוסקים בשרירות בה מתקבלות החלטות בעניין כניסתם והסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראלים, ובעיקר ב"שימועים" שעורך משרד הפנים כדי לעמוד על טיב הקשר בין בני הזוג.
פקידי משרד הפנים ושלוחיהם בקונסוליות הישראליות בחו"ל "משמעים" (כך בלשונם) באופן חובבני, בלי להבהיר שמדובר בשימוע, ומנפחים כל אי דיוק או אי בהירות בתשובות לכדי "סתירה". "הגורמים המקצועיים", עורכי "השימוע", אינם בקיאים בכל פרטי הבקשה, ואינם מהססים לדחות בקשות על סמך התרשמות, לפיה "הבחור נראה מוזר, מבולבל ולא בדיוק מישיר מבט", או "התאמץ מאוד שנאמין לו שהוא נשוי. היתה תשובה לכל שאלה."
גם ביקורי הבית שהחל משרד הפנים לערוך בחודשים האחרונים כדי לעמוד על טיב הקשר בין בני הזוג מעידים על חובבנות לשמה. לפי "הגורמים המקצועיים", די בכך שחפציהם האישיים של בני הזוג מפוזרים בשני חדרים שונים בבית כדי להפסיק את הליך הסדרת מעמדו של בן הזוג.
