משקל משמעותי וניכר
ילדו של אזרח ישראלי שנולד בישראל הוא אזרח ישראלי מלידתו. גם ילד שנולד מחוץ לישראל, להורה ישראלי שנולד בישראל, הוא אזרח ישראלי. האזרחות היא אוטומטית, ולמשרד הפנים אין שיקול דעת בעניין. לפני מספר שנים ניסה משרד הפנים את כוחו בפני בג"ץ בטענה, כי בטרם תוקנה אזרחות, למי שהוכיחו שהם זכאים לה מכוח לידתם לאזרח ישראלי, רשאית המדינה לערוך בדיקה להערכת מסוכנותם. בג"ץ דחה טענה זאת: "אזרחות מכוח לידה... אזרחות היא הבאה מכוח חוק... הענקתה אינה נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. כמותם של המשיבים, אף אנו לא הוענקה לנו סמכות לבחון את מסוכנותם של העותרים כשיקול בנושא הכרה באזרחות."
לא כך באשר לתושבי קבע, ובהם בעיקר תושבי ירושלים המזרחית. לאחר כיבוש ירושלים המזרחית ב-1967 הקנתה ישראל לתושבים הפלסטינים, שהתגוררו בשטח שסופח לישראל, תושבות קבע. כפי שסיפרנו לא מכבר, לתושבים הפלסטינים לא היתה ברירה של ממש. משמעות הסירוב לקבל את המעמד היתה שלילת הזכות להמשיך ולהתגורר בבתיהם וסיכון בגירוש. מאז סופחו בעל כורחם, מתייחסת ישראל אל תושבי ירושלים המזרחית כאל זרים, שאת מעמדם אפשר לשלול כעניין שבשגרה. התושבים הפלסטינים נאלצים לשוב ולהוכיח את תושבותם בעיר בפני משרד הפנים ובפני המוסד לביטוח לאומי, המנהלים חקירות ובדיקות, שכל תכליתן להפקיע את תושבותם בגין מגורים מחוץ לתחום, בו חלים "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה". גם בעת הגשת בקשה להסדרת מעמדם של ילדיהם עורך משרד הפנים בדיקות להוכחת התושבות בעיר. בהעדר "מרכז חיים" - הבקשה נדחית. אתמול פסק בית המשפט העליון, כי כשהדברים נוגעים להקניית מעמד לילדיהם של תושבים משרד הפנים רשאי לשקול גם שיקולים ביטחוניים.
הנשיאה דורית ביניש מדגישה בפסק דינה שוב ושוב, כי על משרד הפנים לתת "משקל משמעותי וניכר" לטובת הילד ולשלמות התא המשפחתי. עם זאת, "במסגרת שיקול דעתו הרחב של שר הפנים רשאי הוא לקבוע כי חרף פגיעה אפשרית בתא המשפחתי, אין מקום להעניק לאדם מסוים מעמד בישראל, בין אם מטעם ביטחוני, מטעם פלילי, או מכל טעם ענייני אחר. בהפעילו את שיקול הדעת המוקנה לו על-פי חוק נדרש, אפוא, שר הפנים לאזן בין השיקולים הרלוונטיים השונים לעניין מתן מעמד בישראל וליתן משקל הולם לכל שיקול. בכלל זה נדרש משרד הפנים להתחשב גם בשיקול של שלמות התא המשפחתי תוך בחינת מרכז החיים של המבקש, אולם אך מובן הוא ששיקול זה אינו השיקול היחיד בו רשאי שר הפנים להתחשב."
הנשיאה ביניש חותמת את פסק דינה בהנחה, "כי ככל שבקשת הקטין הוגשה בסמוך יותר ללידתו, וכי ככל שמרכז חייו לצד הורהו נמצא בישראל תקופה ממושכת יותר, הרי שפרט למקרים נדירים וקיצוניים, ובהעדר מניעה ביטחונית או פלילית קונקרטית, יהיה על שר הפנים ליתן לקטין מעמד זהה לזה של אמו של אביו בעלי המעמד בישראל."
האמנם? משרד הפנים זכה לקבל לידיו כלי נוסף להכביד עולו על האוכלוסיה הפלסטינית של ירושלים המזרחית. השב"כ, שסבור שתפקידו להגן על "אופיה היהודי" של המדינה, זכה להיתר להתערב בבקשות למתן מעמד לילדים פלסטינים. הם לא יוותרו בקלות על זכייתם. העיקר שהזכות לחיי משפחה זכתה גם היא - ל"משקל משמעותי וניכר" בפסיקה.
לא כך באשר לתושבי קבע, ובהם בעיקר תושבי ירושלים המזרחית. לאחר כיבוש ירושלים המזרחית ב-1967 הקנתה ישראל לתושבים הפלסטינים, שהתגוררו בשטח שסופח לישראל, תושבות קבע. כפי שסיפרנו לא מכבר, לתושבים הפלסטינים לא היתה ברירה של ממש. משמעות הסירוב לקבל את המעמד היתה שלילת הזכות להמשיך ולהתגורר בבתיהם וסיכון בגירוש. מאז סופחו בעל כורחם, מתייחסת ישראל אל תושבי ירושלים המזרחית כאל זרים, שאת מעמדם אפשר לשלול כעניין שבשגרה. התושבים הפלסטינים נאלצים לשוב ולהוכיח את תושבותם בעיר בפני משרד הפנים ובפני המוסד לביטוח לאומי, המנהלים חקירות ובדיקות, שכל תכליתן להפקיע את תושבותם בגין מגורים מחוץ לתחום, בו חלים "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה". גם בעת הגשת בקשה להסדרת מעמדם של ילדיהם עורך משרד הפנים בדיקות להוכחת התושבות בעיר. בהעדר "מרכז חיים" - הבקשה נדחית. אתמול פסק בית המשפט העליון, כי כשהדברים נוגעים להקניית מעמד לילדיהם של תושבים משרד הפנים רשאי לשקול גם שיקולים ביטחוניים.
הנשיאה דורית ביניש מדגישה בפסק דינה שוב ושוב, כי על משרד הפנים לתת "משקל משמעותי וניכר" לטובת הילד ולשלמות התא המשפחתי. עם זאת, "במסגרת שיקול דעתו הרחב של שר הפנים רשאי הוא לקבוע כי חרף פגיעה אפשרית בתא המשפחתי, אין מקום להעניק לאדם מסוים מעמד בישראל, בין אם מטעם ביטחוני, מטעם פלילי, או מכל טעם ענייני אחר. בהפעילו את שיקול הדעת המוקנה לו על-פי חוק נדרש, אפוא, שר הפנים לאזן בין השיקולים הרלוונטיים השונים לעניין מתן מעמד בישראל וליתן משקל הולם לכל שיקול. בכלל זה נדרש משרד הפנים להתחשב גם בשיקול של שלמות התא המשפחתי תוך בחינת מרכז החיים של המבקש, אולם אך מובן הוא ששיקול זה אינו השיקול היחיד בו רשאי שר הפנים להתחשב."
הנשיאה ביניש חותמת את פסק דינה בהנחה, "כי ככל שבקשת הקטין הוגשה בסמוך יותר ללידתו, וכי ככל שמרכז חייו לצד הורהו נמצא בישראל תקופה ממושכת יותר, הרי שפרט למקרים נדירים וקיצוניים, ובהעדר מניעה ביטחונית או פלילית קונקרטית, יהיה על שר הפנים ליתן לקטין מעמד זהה לזה של אמו של אביו בעלי המעמד בישראל."
האמנם? משרד הפנים זכה לקבל לידיו כלי נוסף להכביד עולו על האוכלוסיה הפלסטינית של ירושלים המזרחית. השב"כ, שסבור שתפקידו להגן על "אופיה היהודי" של המדינה, זכה להיתר להתערב בבקשות למתן מעמד לילדים פלסטינים. הם לא יוותרו בקלות על זכייתם. העיקר שהזכות לחיי משפחה זכתה גם היא - ל"משקל משמעותי וניכר" בפסיקה.
עדכון (21.8.2008): בכל זאת משקל. השופט משה סובל מבית המשפט לעניינים מינהליים מיהר ליישם את פסק דינו של בית המשפט העליון, וקיבל היום עתירה בעניין הסדרת מעמדה של בתה של תושבת ירושלים המזרחית.
