אלוהים שלי, רציתי שתדע

הלילה חלמתי שמשטרת ההגירה עוצרת את הוריי ואותי בבאר שבע. לאחר המעצר הסתבר שלפני כמה שנים מישהו במשרד הפנים החליט לשלול לכל המשפחה את האזרחות ולא טרח לספר לנו. זה קרה, כך הסתבר, לאחר שאחד השכנים שלח למשרד הפנים מכתב שבו טען שסבא שלי לא היה יהודי. שיכנו את שלושתנו באוהלים במחנה מעצר ליד אילת. היה שם נורא קר. אמרו לנו שיגרשו אותנו, אבל אין כרגע לאן לגרש, אז נצטרך להמתין במחנה המעצר שנה-שנתיים או יותר, עד שימצאו מדינה שתסכים לקחת אותנו.

עודד וחני כתבו בזריזות עתירה לשחרורנו ממעצר, וחני הצליחה לשכנע את אחד השומרים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לאפשר לה להיכנס לבית המשפט למרות שהשעה הייתה אחרי שלוש אחר הצהרים. חני הצליחה להגיע אל לשכת השופטת התורנית, שרה דברת, ולהפציר בה לקבוע דיון דחוף מכיוון שאנחנו עצורים. השופטת דברת שירבטה החלטה על דף מקומט ומסרה אותה לחני – לא מדובר בעניין דחוף. יש אלפי שב"חים במעצר ועכשיו תקופת פגרת הקיץ בבית המשפט. שופטי בית המשפט המחוזי מטיילים בחו"ל. הדיון נקבע לעוד חודשיים.

התעוררתי שטוף זיעה והבנתי שזה לא היה אמיתי. דברים כאלה לא באמת קורים. לא לאנשים כמוני. מניין יש לי דמיון כל כך מפותח, תהיתי. רק רציתי שתדע.