אוהל הדוד תום

בראשית ימיה של משטרת ההגירה נהגו השוטרים, פקידי משרד הפנים ומעסיקים לכנות את מהגרי העבודה שעזבו את עבודתם בשם "ברחנים". נדרש פסק דין בהיר ונחרץ של בית הדין הארצי לעבודה כדי לשים לכך סוף: "דרך התבטאות זו, המעלה על הדעת תקופות אפלות בבחינת 'אוהל הדוד תום', דינה להיעקר ולא תישמע עוד במקומותינו. אוצרת היא בחובה את מעמדו של אותו אדם בעיני הדובר ואת ההתייחסות המתבקשת כלפיו בשל התכונות שדבקו בו, שלא בטובתו."

הבוקר, עם פרסום עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהובאה בפני בג"ץ בתגובה לעתירת "קו לעובד", ולפיה מהגרי עבודה בתחום הסיעוד זכאים לתשלום שעות נוספות, אפשר היה לחשוב שסוף סוף קורה כאן משהו חיובי; שלאט לאט מחלחלת התובנה שמהגרי עבודה הם בני אדם, ולא אך כלי לשימושם של אחרים. ואז נחתה בתיבת הדואר האלקטרוני ההודעה מטעם "הוריו של זהר" רק כדי להזכיר ש"אוהל הדוד תום" כאן. אם מישהו טרם הבין מהי כבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם, ומדוע מדובר בעבדות של ממש, ההודעה הזו תאיר את עיניו. בארצות הברית שטרם מלחמת האזרחים נתלו מודעות שכאלה במדינות הדרום. נוגשי עבדים ביקשו את עזרת הציבור באיתור העבדים שנמלטו. מודעות שכאלה מטעם קבלנים ומעסיקים אפשר היה למצוא גם באזור התחנה המרכזית בתל-אביב בראשית שנות האלפיים.

"האם האישה שבתמונה מוכרת לכם?", שואלים הוריו של זהר בהודעה, "זוהי ... (לא, הוריו של זהר, לא נגלה את שמה, וגם את תמונתה טשטשנו), ממוצא פיליפיני. היא טיפלה בבננו המפגר עד לסוף יוני 2008, אז החליטה להתפטר מעבודתה אצלנו. היום היא שוהה בארץ באופן לא חוקי, ללא אישור-עבודה ועל ויזת תייר שפג תוקפה. קרוב לודאי שהיא מועסקת אצל מעסיק שאין לו זכות להעסיק עובד זר - אחרת כבר היה רושם אותה במשרד הפנים כעובדת שלו. ייתכן והוא לא מודע לכך, אבל מעסיק זה עושה זאת תוך פגיעה בזכויותינו. העובדה שהיא עדיין רשומה על שמנו במשרד הפנים ובמשרד התמ"ת מונעת מאיתנו להעסיק מטפלת אחרת לבננו. משפחות רבות בארץ נמצאות במצבנו. הן חסרות אונים מול העובד הזר שבחר לעבוד באופן לא חוקי אך תמורת משכורת עתק, כפיצוי על הסיכון. החוק אינו נותן למשפחות כמונו שום פתרון. אנו כבולות, למעשה, בידי העובד-לשעבר עד שיעזוב את המדינה. רק אז 'ישוחרר' האישור שלנו."

הוריו של זהר, אינכם כבולים למהגרת העבודה שטיפלה בבנכם, ואין זהו תפקידכם לאתר אותה ולגרשה מן הארץ. עליכם לדווח שסיימה את עבודתה אצלכם, ולדרוש לקבל היתר להעסיק אדם אחר בטיפול בבנכם. אם לא קיבלתם היתר רק מן הטעם שמהגרת העבודה התפטרה ואינכם יודעים היכן היא כיום, באפשרותם לעתור נגד החלטת הרשויות, שאינה חוקית. כך נוהגים במדינת חוק: כשהרשות נוהגת שלא כדין עותרים נגדה, ולא מנהלים ציד אדם. מצבו של בנכם, קשה ככל שיהיה, כמו גם מצוקתכם, אינם יכולים להצדיק את מעשיכם. מהגרת העבודה שטיפלה בבנכם אינה צמיתה שלכם, והיא רשאית להתפטר ולהחליף מעסיק. זה לא מה שאנחנו אומרים. זהו הדין. כך פסק בג"ץ.

בעקבות הפרסום אצלנו: בחסות משרד הפנים - למה רונית גלעד מנהלת מרדף אחרי המטפלת של בנה? (יותם פלדמן, מוסף הארץ, 14.11.2008)