נוהל שב"חים
כשמשרד הפנים חידש לפני כחודשיים את הדיון בועדת הפנים של הכנסת בהצעת "חוק השב"חים" – הצעת חוק, שאם תתקבל, לא תאפשר עוד את כניסתם ואת הסדרת מעמדם של מי ששהו בישראל שלא כדין, אלא לאחר "תקופות צינון" בנות מספר שנים מחוץ לישראל – הוא נימק זאת בכך, שלאחרונה הופטרו אזרחי מדינות, "שנוטים להשתקע", מן הצורך לקבל אשרות כניסה לישראל, ושעליו להיערך לכך. הכוונה היא בעיקר לאזרחי רוסיה, שהצטרפו לאזרחי מדינות רבות אחרות שאינם נדרשים לבקש אשרות כניסה לישראל לפני בואם, ויכולים לקבלן במעברי הגבול הישראלים.
מן הרגע הראשון היה ברור שהטעם שהציג משרד הפנים מצוץ מהאצבע. הצעת חוק השב"חים נועדה, בראש ובראשונה, לעקוף את פסיקת בית המשפט העליון, שאסרה לדרוש "תקופות צינון" כתנאי להסדרת מעמדם בישראל של בני הזוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים. בכך התמקדו הדיונים בכנסת.
נוהל חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר האינטרנט של משרד הפנים, מלמד אף הוא, שהצעת חוק השב"חים מתמקדת בבני זוג, ואין לה דבר עם אזרחי רוסיה, רומניה, בולגריה, הפיליפינים ומדינות אחרות, ששוהים בישראל כמהגרי עבודה או כתיירים ללא היתר. בעניינם אין למשרד הפנים כל כוונה להמתין לחקיקתו של חוק השב"חים. לשם מה לו הוראות מגבילות בחוק? הוא עיגן אותן בנוהל מחמיר הרבה יותר.
הצעת חוק השב"חים קובעת "תקופת צינון" בת שנה למי ששהה שלא כדין מעל לשלושה חודשים; בת שנתיים למי ששהה עד לשנה; בת שלוש שנים למי ששהה עד לשלוש שנים; ובת חמש שנים למי ששהה שלא כדין מעל לשלוש שנים. לפי נוסח הצעת החוק, היא אינה אמורה לחול על מהגרי עבודה בארבע השנים הראשונות לשהותם בישראל.
לפי הנוהל, גם מהגר עבודה ששהה בישראל כדין – נענש. הוא לא יוכל לשוב לישראל אלא אם חלפה שנה מאז יצא ממנה. מהגר עבודה ששהה שלא כדין מעל לשלושים יום, יוכל לשוב לישראל רק בחלוף שנתיים. מהגר עבודה שגורש, יוכל לשוב לישראל רק בחלוף עשר שנים, ומהגר עבודה ששהה שלא כדין מעל לשנה – לא יוכל לשוב לישראל לעולם. ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, ואין זולתו, יוכל לאשר חריגה מן הכללים.
בואו נאמר, שהמטפלת הסיעודית מן הפיליפינים מבקשת להזמין את בנה ואת בתה לביקור בארץ. לפי הנוהל, הילדים לא יוכל להיכנס לישראל, אלא בכפוף להפקדת ערבות בסך 30 אלף ש"ח עבור כל אחד מהם והצגת כרטיסי טיסה חזרה עם התחייבות ליציאתם מן הארץ. אשרת הביקור תינתן לשלושים יום בלבד ללא אפשרות להארכה.
תייר – למשל, הורה קשיש של אזרח ישראלי – אשר שהה שלא כדין מעל לשלושים יום יאלץ להמתין שנה בטרם ישוב. תייר ששהה שלא כדין מעל לשנה, יוכל להיכנס אך ורק באישור ראש הרשות בכבודו. אדם זר, שכניסתו לישראל לא אושרה בעבר מסיבה כלשהי, יוכל להיכנס רק על פי הזמנה של בן משפחה או אזרח ישראלי, שתוגש בישראל, ותאושר על ידי מטה רשות האוכלוסין וההגירה.
אני אומר לכם: מי צריך הליכי חקיקה מפרכים. חברי ועדת הפנים כינו את הצעת חוק השב"חים "זוועתית", "מפלצתית" ו"חסרת מעצורים"; הייעוץ המשפטי לועדה הבהיר שהיא מעוררת בעיות חוקתיות קשות; ויו"ר הועדה דרש לקבל הסברים ונתונים ולשתף את הועדה בנוסח שיקודם על ידי הממשלה. באמת, לשם מה נחוצה הכנסת, עם בלבולי המוח האלה שלה, כשאפשר, כמו שעשו כל השנים, לסגור הכל בנהלים. נהלים כותבים בבית, כמו שאוהבים ואיך שרוצים בחסות ייעוץ משפטי, ששום דבר אינו "זוועתי", "מפלצתי" ו"חסר מעצורים" בעיניו. כמה חבל שחייבים לפרסם אותם. בעקבות הפרסום אצלנו: החמרה דרמטית במדיניות ההגירה - שוהה בלתי חוקי? תגורש לכל החיים (שחר אילן, הארץ, 27.10.2008)
מן הרגע הראשון היה ברור שהטעם שהציג משרד הפנים מצוץ מהאצבע. הצעת חוק השב"חים נועדה, בראש ובראשונה, לעקוף את פסיקת בית המשפט העליון, שאסרה לדרוש "תקופות צינון" כתנאי להסדרת מעמדם בישראל של בני הזוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים. בכך התמקדו הדיונים בכנסת.
נוהל חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר האינטרנט של משרד הפנים, מלמד אף הוא, שהצעת חוק השב"חים מתמקדת בבני זוג, ואין לה דבר עם אזרחי רוסיה, רומניה, בולגריה, הפיליפינים ומדינות אחרות, ששוהים בישראל כמהגרי עבודה או כתיירים ללא היתר. בעניינם אין למשרד הפנים כל כוונה להמתין לחקיקתו של חוק השב"חים. לשם מה לו הוראות מגבילות בחוק? הוא עיגן אותן בנוהל מחמיר הרבה יותר.
הצעת חוק השב"חים קובעת "תקופת צינון" בת שנה למי ששהה שלא כדין מעל לשלושה חודשים; בת שנתיים למי ששהה עד לשנה; בת שלוש שנים למי ששהה עד לשלוש שנים; ובת חמש שנים למי ששהה שלא כדין מעל לשלוש שנים. לפי נוסח הצעת החוק, היא אינה אמורה לחול על מהגרי עבודה בארבע השנים הראשונות לשהותם בישראל.
לפי הנוהל, גם מהגר עבודה ששהה בישראל כדין – נענש. הוא לא יוכל לשוב לישראל אלא אם חלפה שנה מאז יצא ממנה. מהגר עבודה ששהה שלא כדין מעל לשלושים יום, יוכל לשוב לישראל רק בחלוף שנתיים. מהגר עבודה שגורש, יוכל לשוב לישראל רק בחלוף עשר שנים, ומהגר עבודה ששהה שלא כדין מעל לשנה – לא יוכל לשוב לישראל לעולם. ראש רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, ואין זולתו, יוכל לאשר חריגה מן הכללים.
בואו נאמר, שהמטפלת הסיעודית מן הפיליפינים מבקשת להזמין את בנה ואת בתה לביקור בארץ. לפי הנוהל, הילדים לא יוכל להיכנס לישראל, אלא בכפוף להפקדת ערבות בסך 30 אלף ש"ח עבור כל אחד מהם והצגת כרטיסי טיסה חזרה עם התחייבות ליציאתם מן הארץ. אשרת הביקור תינתן לשלושים יום בלבד ללא אפשרות להארכה.
תייר – למשל, הורה קשיש של אזרח ישראלי – אשר שהה שלא כדין מעל לשלושים יום יאלץ להמתין שנה בטרם ישוב. תייר ששהה שלא כדין מעל לשנה, יוכל להיכנס אך ורק באישור ראש הרשות בכבודו. אדם זר, שכניסתו לישראל לא אושרה בעבר מסיבה כלשהי, יוכל להיכנס רק על פי הזמנה של בן משפחה או אזרח ישראלי, שתוגש בישראל, ותאושר על ידי מטה רשות האוכלוסין וההגירה.
אני אומר לכם: מי צריך הליכי חקיקה מפרכים. חברי ועדת הפנים כינו את הצעת חוק השב"חים "זוועתית", "מפלצתית" ו"חסרת מעצורים"; הייעוץ המשפטי לועדה הבהיר שהיא מעוררת בעיות חוקתיות קשות; ויו"ר הועדה דרש לקבל הסברים ונתונים ולשתף את הועדה בנוסח שיקודם על ידי הממשלה. באמת, לשם מה נחוצה הכנסת, עם בלבולי המוח האלה שלה, כשאפשר, כמו שעשו כל השנים, לסגור הכל בנהלים. נהלים כותבים בבית, כמו שאוהבים ואיך שרוצים בחסות ייעוץ משפטי, ששום דבר אינו "זוועתי", "מפלצתי" ו"חסר מעצורים" בעיניו. כמה חבל שחייבים לפרסם אותם. בעקבות הפרסום אצלנו: החמרה דרמטית במדיניות ההגירה - שוהה בלתי חוקי? תגורש לכל החיים (שחר אילן, הארץ, 27.10.2008)
