לב שבור

שוו בנפשכן ששופטי בית המשפט העליון מסירים את התנגדותם המשפטית-מקצועית לכינוס הועדה לבחירת שופטים וממנים אתכן לשופטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בשבתכן לדין אתן דנות בעניינו של שוטר תעבורה צעיר ובלתי מנוסה, שעצר ברחובות יפו נהג שחצה ברמזור אדום. שוטר התעבורה, לאחר שכבר עצר את הנהג הפרוע, הכה את הנהג באלה למרות שלא ניסה להתנגד למעצר או לברוח, ולבסוף, בעוד העצור יושב על הרצפה, גבו צמוד אל הקיר, ממתין לניידת שתיקח אותו אל תחנת המשטרה, השוטר כיוון את נשקו אל הנהג, דרך את נשקו כדי לאיים עליו, ואופס... נפלט כדור, שפגע בצווארו של הנהג והרג אותו. הנהג, מסתבר לכן במהלך המשפט, נשוי ואשתו הייתה בחודש התשיעי להריונה בעת האירוע. אתן מרשיעות את השוטר בעבירה של הריגה, וכעת עליכן להחליט מהו העונש שתגזרו עליו. אתן יודעות שהשוטר לא התכוון להביא למותו של הנהג, שהוא לא הודח מתפקידו בעקבות האירוע, ושההליך הפלילי נגדו גורם לו למצוקה קשה. העונש המקסימלי שהחוק מאפשר לכן להטיל בגין עבירת ההריגה הוא מאסר של 20 שנים. כמה שנות מאסר תגזרו על שוטר התעבורה? 10 שנות מאסר? 5 שנות מאסר? 3 שנות מאסר?

העובדות הללו עמדו בבסיס גזר דין שנתן השופט עודד מודריק ביום ראשון האחרון, לאחר שהרשיע שוטר בהריגה. העונש שהשופט מודריק גזר על השוטר עמד על שנת מאסר אחת בפועל. רק שני פרטים עובדתיים שונים עמדו ביסוד המקרה בו דן השופט מודריק – לא שוטר תעבורה עמד לדין אלא שוטר מג"ב; וההרוג לא היה נהג פרוע, אלא שוהה שלא כדין שנתפס על ידי שוטרי המג"ב באתר בנייה, בו עבד ללא היתר.

עודד הפנה את תשומת ליבי לכך שבאותו היום השופט מודריק פרסם גזר דין נוסף, בו הרשיע אדם בתקיפה, שבעקבותיה "למותקף נגרמו חבלות בירך שמאל ובמרפק השמאלי והוא נזקק לטיפול רפואי". על התוקף באותו מקרה נגזר עונש מאסר ממושך מזה שנגזר על שוטר המג"ב ההורג – 18 חודשי מאסר בפועל ותשלום פיצויים (נמוכים) למותקפים.

מי שקורא לעתים את הדברים הנכתבים כאן יודע שלא פעם איננו מרוצים ממה שיש לשופטי ישראל לכתוב בנוגע לשוהים שלא כדין, מהגרי עבודה ופליטים. אבל, בניגוד לכל פסקי הדין, שעליהם כתבנו כאן עד היום, פסק הדין הזה שובר את ליבי. ממש כך. עד כדי כך ששקלתי להדחיק, לגנוז, לא לכתוב ולשכוח ממנו. פסקי דין רבים בעניינן של האוכלוסיות הללו מעציבים אותי, אך מעטים הם פסקי הדין שבאמת מאכזבים אותי. כגובה הציפיות כך גודל האכזבות. וכשהציפיות הן בגובה הרצפה, במערכת שבה זכויותיהם, חירותם וכבודם של שוהים שלא כדין הם הפקר, אין אכזבות. רק הרבה עצב.

אבל גזר הדין הזה מאכזב, אולי בגלל השופט שחתום עליו. פעמים רבות הופעתי באולמו של השופט מודריק בתיקים הנוגעים לשוהים שלא כדין בישראל, ותמיד הרגשתי שיש מי שמקשיב, שיש מי שמתייחס אליהם כאל בני אנוש, גם אם אינו מאמץ תמיד את עמדתי. ואולי הדבר המרשים ביותר - יש מי שמוכן לחשוב מחדש על העמדות שעמן נכנס אל אולם בית המשפט לאור מה שהוא שומע מפי הצדדים, ולא רק מפי המדינה, תכונה נדירה ביותר אצל שופטים. במהלך הטיפול באחד התיקים החשובים שהתנהלו בפניו בעניין עשרות מבקשי מקלט שהועלמו על ידי המדינה והוחזקו כחודשיים במחנה צבאי במעצר לא חוקי, ללא קשר עם העולם החיצוני, ללא גישה לטלפון, לערכאות המשפטיות או לעורכי דין וללא גישה לארגוני זכויות אדם ולנציבות האו"ם לפליטים, אמר לי אוהב-יריב ממשרד המשפטים: "תראה לי מי השופט שישחרר 44 מסתננים רק בגלל שהחזיקו אותם חודשיים במעצר לא חוקי". וכעבור כמה ימים הראה לו השופט מודריק מי השופט שליבו לא גס בזכויותיהם של מבקשי מקלט, "מסתננים", ושחרר. ואני, ליבי נשבה.

כן, היו זמנים נעימים. היה מי שהזכיר לי השבוע שמוטב לא לעשות אידיאליזציה לאף אחד. גם לשופט מודריק היו טעויות בעניינם של מהגרים, שעליהן כתבנו פה ושם. אבל גם אלה לא גזלו ממני את תחושת ההערכה.

כבר הזכרנו כאן את שכתב השופט ברק על שופטים: "כשאנו יושבים לדין, גם אנו עומדים לדין". השופט מודריק, בשבתו לדין ביום ראשון האחרון, התייחס למותו של ההרוג ולהתנהגותו של ההורג כ"תקלה המתרחשת לעתים אגב פעילות מבצעית שסכנותיה עמה". תקלה מבצעית. שוטר המג"ב הכה באלה עצור שלא התנגד למעצר, ולאחר מכן, כשהעצור יושב וגבו אל הקיר וממתין, כיוון לעברו את נשקו ודרך אותו. הניסיון לצייר את הפעילות הזו כפעילות מבצעית נדון לכישלון. לא מדובר בסיטואציה מלחמתית מסוכנת (שגם בה התנהגות כזו היא התנהגות נפשעת). מדובר בפעילות שיטור שגרתית בלב יפו, שכמוה מתרחשות אין-ספור בכל יום ובכל מקום. העובדה שההורג לבוש במדי מג"ב ושההרוג הוא שוהה שלא כדין אינה משנה זאת.

"מה עושה לעזאזל אויב בשטח ישראל? חיי אויב שווים לקליפת שום", שואל טוקבקיסט מס' 4 בידיעה שפרסם וויי-נט על גזר הדין.

"הנאשם אינו עבריין ואינו בריון או אלים מטבע ברייתו", מדגיש השופט מודריק. אם הכאת עצור, שאינו מהווה סכנה, באלה ודריכת נשק לעברו אינן בריונות, איני יודע בריונות מהי. והוא מוסיף ושולח נזיפה לעוכרי ישראל בעולם: "אין לתלות בו וגם לא בפעולתו את קולר התדמית שיש למדינת ישראל ולצבאה בעיני זרים שאינם יודעים לִקְשוֹט עצמם אך מיטיבים להטיף מוסר ואף לרדוף את זולתם". שוב, כמו קודם, גם המשפט הזה חושף את המיקום הגיאומטרי השגוי שבו מדמיין השופט מודריק את הסיטואציה. לא פעולת שיטור על ידי שוטר חמוש נגד אזרח בלב מדינת ישראל רואה השופט בעיני רוחו, אלא סיטואציה של קרב, בה חייל נוהג בפזיזות (דרגת הפזיזות הקלה ביותר, קורא לה השופט מודריק) בגלל הקיצוניות של סיטואציית המלחמה בה הוא נמצא, סיטואציה קשה ומסוכנת ש"הגויים" אינם מבינים. פעולת השיטור המתוארת בגזר הדין, יש לחזור ולהדגיש, אינה שונה במאום מפעולת השיטור של שוטר התעבורה שתיארתי כאן.

את גזר הדין חותם השופט מודריק במילים: "ייתכן שמשפחת המנוח זכאית לפיצוי ממדינת ישראל. אינני סבור שיש להטיל חיוב בפיצויים על חייל בשרות חובה שלא פעל במחשבת זדון". קשה, קשה מאוד למצוא בסיס משפטי או מוסרי לכלל כזה.