החברה המאורגנת מביעה הסתייגותה
"אזרחות אינה רישיון המתבטל בגין התנהגות בלתי נאותה", פסק בית המשפט העליון של ארה"ב בשנת 1958. חמישים שנים חלפו מאז. האזרחות הוכרה כזכות יסוד, הזכות ממנה נובעות הזכויות כולן, ובלשונה של חנה ארנדט: "הזכות להיות בעל זכויות". ובישראל אזרחות עודנה "זכות על תנאי".
שר הפנים, מאיר שטרית, פנה ליועץ המשפטי לממשלה ולראש השב"כ בבקשה לבחון האם אפשר לשלול את אזרחותו של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. זו היתה רק שאלה של זמן. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע בראשית כהונתו שבניגוד לקודמו, אליקים רובינשטיין, לא יתיר לשלול אזרחות מטעמים של "הפרת אמונים" למדינה, אלא לאחר תיקון חוק האזרחות, והעברת הסמכות לבטל אזרחות משר הפנים לבית המשפט. בחודש יולי האחרון תוקן החוק, ומאותה עת אפשר היה להתחיל למנות את הימים עד לדיון בביטול אזרחותו של עזמי בשארה.
שלילת אזרחות מטעמים של "הפרת אמונים" למדינה היא אמצעי המאפיין משטרים אפלים וטוטאליטאריים. החוק הסובייטי, למשל, איפשר שלילת אזרחות מטעמים אלה. שלטונות ברית המועצות עשו בו שימוש, וגירשו את מי שאזרחותם נשללה מהם למחוזות נידחים. ב-1991, עם נפילת המשטר הסובייטי, מיהרו השלטונות הרוסים לבטל סמכות זו. העמדה הרווחת במשפטן של מדינות דמוקרטיות כיום היא ש"הפרת אמונים" אינה עילה לביטול אזרחותו של אדם (המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם לפני מספר חודשים מחקר מקיף בעניין זה, שערכה אפרת רחף. מומלץ).
בתיקון לחוק האזרחות מחודש יולי נקבע, שהסמכות לבטל אזרחות מטעמים של "הפרת אמונים" תועבר משר הפנים לבית המשפט לעניינים מינהליים. לא ברור מדוע היועץ המשפטי לממשלה סבור שיש בכך לרפא את הפגם היסודי שבשלילת אזרחות. לא רק הסמכות דרקונית, אלא גם ההליך. התיקון לחוק קבע, כי בהליכים לביטול אזרחות רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות, לרבות קבלת ראיות חסויות במעמד צד אחד, וכי בית המשפט רשאי לקיים את הדיון בהעדר האזרח, אם ראה שישנם נימוקים המצדיקים זאת. עוד נקבע, שבהליך לביטול אזרחות משום "הפרת אמונים" חזקה על מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל, כי לא יוותר משולל אזרחות (מניין התעוזה לקבוע "חזקה" מופרכת שכזו? האם ישראל מוכנה להכיר בכך, שכל מי שיושב בה דרך קבע הוא אזרח המדינה?).
רשויות המדינה זכאיות ואף חייבות לפעול נגד כל אדם הפוגע בביטחון המדינה ובביטחון אזרחיה, ואולם לרשותן עומדים אמצעי אכיפה רבים וחמורים פחות משלילת אזרחות, ובראשם הדין הפלילי. בשנת 1996 דן בג"ץ בדרישה שהופנתה אל שר הפנים לבטל את אזרחותו של יגאל עמיר. שר הפנים מאן לעשות זאת, והודיע לבית המשפט, כי הוא רואה לנכון להימנע בדרך כלל מהפעלת הסמכות לבטל אזרחות, אותה הוא מגדיר "צעד דרסטי וקיצוני". בעתירה נטען, שיש לחייב את השר לבטל את אזרחותו של יגאל עמיר מן הטעם, שביטול האזרחות נדרש כדי להביע הסתייגות נחרצת של החברה מן המעשה הנורא של רצח ראש הממשלה. בג"ץ פסק: "החברה המאורגנת כבר הביעה הסתייגות נחרצת מן הרצח בדרכים רבות ושונות. בית המשפט שהרשיע את הרוצח לא חסך מילים כדי לגנות ולהוקיע את הפשע האיום מכל בחינה. גם מחוץ לכותלי בית המשפט הביעה החברה כולה, מקצה לקצה, זעזוע וסלידה מן הרצח המתועב. וכי יכול אדם, שעיניים לו לראות ואוזניים לו לשמוע, לבוא ולטעון כי בלי ביטול האזרחות של הרוצח עדיין לא הביעה החברה המאורגנת את עמדתה כלפי הרצח באופן ראוי?"
אזרחותו של רוצח יהודי של ראש הממשלה מבוססת יותר מאזרחותו של חבר כנסת ערבי, שנחשד בניהול שיחות טלפון עם פעיל חיזבאלה בעת מלחמה, ונמלט מאימת הדין. ניסיון העבר מלמד, כי באותם מקרים יוצאי דופן, בהם עשה שר הפנים שימוש בסמכותו לבטל אזרחות, בוטלה אזרחותם של אזרחים ערבים, וזאת אף שגם אזרחים יהודים הורשעו בעבירות של בגידה ומסירת סודות למדינות אויב. בואו נודה על האמת: הדיון בביטול אזרחות אינו מקדם את ביטחון ישראל, אלא מבקש להעביר מסר משפיל ומפלה, ולפיו מעמדם של אזרחי ישראל הערבים אינו ברור מאליו.
שר הפנים, מאיר שטרית, פנה ליועץ המשפטי לממשלה ולראש השב"כ בבקשה לבחון האם אפשר לשלול את אזרחותו של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה. זו היתה רק שאלה של זמן. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הודיע בראשית כהונתו שבניגוד לקודמו, אליקים רובינשטיין, לא יתיר לשלול אזרחות מטעמים של "הפרת אמונים" למדינה, אלא לאחר תיקון חוק האזרחות, והעברת הסמכות לבטל אזרחות משר הפנים לבית המשפט. בחודש יולי האחרון תוקן החוק, ומאותה עת אפשר היה להתחיל למנות את הימים עד לדיון בביטול אזרחותו של עזמי בשארה.
שלילת אזרחות מטעמים של "הפרת אמונים" למדינה היא אמצעי המאפיין משטרים אפלים וטוטאליטאריים. החוק הסובייטי, למשל, איפשר שלילת אזרחות מטעמים אלה. שלטונות ברית המועצות עשו בו שימוש, וגירשו את מי שאזרחותם נשללה מהם למחוזות נידחים. ב-1991, עם נפילת המשטר הסובייטי, מיהרו השלטונות הרוסים לבטל סמכות זו. העמדה הרווחת במשפטן של מדינות דמוקרטיות כיום היא ש"הפרת אמונים" אינה עילה לביטול אזרחותו של אדם (המכון הישראלי לדמוקרטיה פירסם לפני מספר חודשים מחקר מקיף בעניין זה, שערכה אפרת רחף. מומלץ).
בתיקון לחוק האזרחות מחודש יולי נקבע, שהסמכות לבטל אזרחות מטעמים של "הפרת אמונים" תועבר משר הפנים לבית המשפט לעניינים מינהליים. לא ברור מדוע היועץ המשפטי לממשלה סבור שיש בכך לרפא את הפגם היסודי שבשלילת אזרחות. לא רק הסמכות דרקונית, אלא גם ההליך. התיקון לחוק קבע, כי בהליכים לביטול אזרחות רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות, לרבות קבלת ראיות חסויות במעמד צד אחד, וכי בית המשפט רשאי לקיים את הדיון בהעדר האזרח, אם ראה שישנם נימוקים המצדיקים זאת. עוד נקבע, שבהליך לביטול אזרחות משום "הפרת אמונים" חזקה על מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל, כי לא יוותר משולל אזרחות (מניין התעוזה לקבוע "חזקה" מופרכת שכזו? האם ישראל מוכנה להכיר בכך, שכל מי שיושב בה דרך קבע הוא אזרח המדינה?).
רשויות המדינה זכאיות ואף חייבות לפעול נגד כל אדם הפוגע בביטחון המדינה ובביטחון אזרחיה, ואולם לרשותן עומדים אמצעי אכיפה רבים וחמורים פחות משלילת אזרחות, ובראשם הדין הפלילי. בשנת 1996 דן בג"ץ בדרישה שהופנתה אל שר הפנים לבטל את אזרחותו של יגאל עמיר. שר הפנים מאן לעשות זאת, והודיע לבית המשפט, כי הוא רואה לנכון להימנע בדרך כלל מהפעלת הסמכות לבטל אזרחות, אותה הוא מגדיר "צעד דרסטי וקיצוני". בעתירה נטען, שיש לחייב את השר לבטל את אזרחותו של יגאל עמיר מן הטעם, שביטול האזרחות נדרש כדי להביע הסתייגות נחרצת של החברה מן המעשה הנורא של רצח ראש הממשלה. בג"ץ פסק: "החברה המאורגנת כבר הביעה הסתייגות נחרצת מן הרצח בדרכים רבות ושונות. בית המשפט שהרשיע את הרוצח לא חסך מילים כדי לגנות ולהוקיע את הפשע האיום מכל בחינה. גם מחוץ לכותלי בית המשפט הביעה החברה כולה, מקצה לקצה, זעזוע וסלידה מן הרצח המתועב. וכי יכול אדם, שעיניים לו לראות ואוזניים לו לשמוע, לבוא ולטעון כי בלי ביטול האזרחות של הרוצח עדיין לא הביעה החברה המאורגנת את עמדתה כלפי הרצח באופן ראוי?"
אזרחותו של רוצח יהודי של ראש הממשלה מבוססת יותר מאזרחותו של חבר כנסת ערבי, שנחשד בניהול שיחות טלפון עם פעיל חיזבאלה בעת מלחמה, ונמלט מאימת הדין. ניסיון העבר מלמד, כי באותם מקרים יוצאי דופן, בהם עשה שר הפנים שימוש בסמכותו לבטל אזרחות, בוטלה אזרחותם של אזרחים ערבים, וזאת אף שגם אזרחים יהודים הורשעו בעבירות של בגידה ומסירת סודות למדינות אויב. בואו נודה על האמת: הדיון בביטול אזרחות אינו מקדם את ביטחון ישראל, אלא מבקש להעביר מסר משפיל ומפלה, ולפיו מעמדם של אזרחי ישראל הערבים אינו ברור מאליו.
