הנערה בחדר המדרגות
אתם חוזרים לפנות ערב הביתה, ומוצאים בחדר המדרגות נערה אפריקאית. היא עומדת צמודה בגבה אל הקיר, מתייפחת חרש ומציצה מדי פעם אל הרחוב. אתם מגישים לה מים, ומנסים להרגיעה. לשאלתכם היא משיבה באנגלית רצוצה, שהיא בת שש עשרה. לא, אין לה הורים; אימה מתה בניגריה ואביה נטש אותה. בחסות סוחרי אדם, שהבריחו אותה את הגבול, עשתה את הדרך ממערב אפריקה לישראל. היא נמצאת בארץ מזה חודשיים, ועובדת בעבודות מזדמנות. אנשים טובים מהקהילה הניגרית נותנים לה מעט מזון, ולפעמים מלינים אותה בביתם. היא מסתתרת כעת בחדר המדרגות שלכם, משום שבחוץ מפטרלת ניידת משטרה, והיא פוחדת. אתם יודעים שעליכם לעשות דבר מה, אבל למי תתקשרו? לשירותי הרווחה או למשטרת ההגירה?
אין צורך להכריע. מדינת ישראל עשתה זאת עבורכם. בברירה שבין תפיסתה של הנערה כקטינה, הזכאית להגנת הדין ושירותי הרווחה, לבין תפיסתה על ידי משטרת ההגירה – בחרה עבורכם מדינת ישראל באפשרות השניה. לדידה של המדינה, יש לכלוא קטינים בלתי מלווים וחסרי מעמד ששוהים בישראל בגפם, ולגרשם לאשר תישאם הרוח.
השבוע הגיע לסיומו הליך משפטי שיונתן ואני ניהלנו בארבע השנים האחרונות בשיתוף עם חברנו אורי שדה מטעם מוקד סיוע לעובדים זרים ומטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל. ראשיתו בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב; דרשנו לאסור על גירושן מישראל של קטינות אפריקאיות בלתי מלוות, שאיש לא טרח לברר מה יעלה בגורלן לאחר שתגורשנה. דרשנו עוד, שגורמי הרווחה ישותפו בהליכי גירושם ומעצרם של קטינים לא מלווים, ויחוו דעתם מהי דרך הטיפול שעולה בקנה אחד עם טובתם. תבענו, שגירוש של קטין לא מלווה לא יבוצע אלא לאחר תיאום מדוקדק עם מדינת היעד. על פי הדין, הוספנו, מעצרו של קטין לעולם לא יהיה מוצדק רק משום שהוא חסר מעמד. השופטת אסתר קובו דחתה את העתירה.
ערערנו על פסק הדין לבית המשפט העליון. התיק נקבע לדיון בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים. שאלנו את השופטים למי יבחרו להתקשר כאשר יפגשו את הנערה בחדר המדרגות. הכרעה זו, הבהרנו, אינה רק הכרעה מוסרית; היא בחירה בדין והכרעה בערעור. העמדה שהצגנו בפני בית המשפט היא עמדתן של מדינות רבות, המתמודדות עם ילדים לא מלווים, והיא נגזרת מהאמנה בדבר זכויות הילד, כפי שקבעה ועדת האו"ם לזכויות הילד בהערת פרשנות שפירסמה להוראות האמנה בחודש אוקטובר 2005.
אף שמדובר בעניינם הדחוף של קטינים, בית המשפט העליון לא מיהר לפסוק. יונתן לא שקט על שמריו. באמצעות הליכים משפטיים אחרים שניהל בעודנו ממתינים לפסק דינו של בית המשפט העליון, שיפר את הנוהל להערכת גילם של קטינים והביא לכך שכל ילד בלתי מלווה זכאי לייצוג משפטי על חשבון המדינה. כתבי הטענות שהגשנו במסגרת הערעור לבית המשפט העליון שימשו את עורכי הדין של הלשכה לסיוע משפטי, שייצגו את הקטינים, בערעורים שהובאו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה על החלטות בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין במתקן בחדרה, בו מוחזקים הקטינים. השופט רון שפירא מצא בטענותינו טעם, והורה פעם אחר פעם לדון מחדש בעניינם של קטינים ולשחררם ממעצר.
גם הערעור לבית המשפט העליון הניב תוצאות. הודות לו גיבשה המדינה נוהל לטיפול בקטינים בלתי מלווים, שמשלב את שירותי הרווחה בהליך המעצר. על פי הנוהל, קטינים עד גיל 12 לא יוחזקו במעצר. במתקן המעצר, בו מוחזקים קטינים מעל גיל 12, יועסק עובד סוציאלי, שיפגוש בכל קטין 24 שעות לאחר שיובא לשם, על מנת לבחון האם יש להותירו במתקן או להעבירו למסגרת אחרת. משרד החוץ יערוך בירור עם מדינת המוצא בעניין האפשרות לקלוט ילד שיגורש, ויערוך את התיאום הדרוש.
כיוון שבפועל לא אוישה עד כה משרת העובד הסוציאלי (להוציא חודשיים בשנה החולפת), התחייבה הפרקליטות בפני בית המשפט העליון, כי תדאג לפתרון "בין בעריכת סבב בין עובדים סוציאליים שונים ובין במציאת עובד סוציאלי חדש שימלא את התפקיד". בית המשפט העליון פסק, כי בנסיבות אלה הערעור מוצה, והורה למדינה, "ליישם את הנוהל שגובש ככתבו וכלשונו".
ההליך הסתיים, אבל הדילמה נותרה: האם הנערה בחדר המדרגות יכולה לנשום לרווחה? נראה שעדיין לא. אם גם אתם מרגישים שיש לעשות משהו, כשאתם פוגשים בה לפנות ערב, צמודה בגבה אל הקיר, מבוהלת ומתייפחת, תנו לה מים, אבל אל תתקשרו לאיש. גרסה דומה של הדברים פורסמה ב-ynet ב-10.12.2008
אין צורך להכריע. מדינת ישראל עשתה זאת עבורכם. בברירה שבין תפיסתה של הנערה כקטינה, הזכאית להגנת הדין ושירותי הרווחה, לבין תפיסתה על ידי משטרת ההגירה – בחרה עבורכם מדינת ישראל באפשרות השניה. לדידה של המדינה, יש לכלוא קטינים בלתי מלווים וחסרי מעמד ששוהים בישראל בגפם, ולגרשם לאשר תישאם הרוח.
השבוע הגיע לסיומו הליך משפטי שיונתן ואני ניהלנו בארבע השנים האחרונות בשיתוף עם חברנו אורי שדה מטעם מוקד סיוע לעובדים זרים ומטעם האגודה לזכויות האזרח בישראל. ראשיתו בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב; דרשנו לאסור על גירושן מישראל של קטינות אפריקאיות בלתי מלוות, שאיש לא טרח לברר מה יעלה בגורלן לאחר שתגורשנה. דרשנו עוד, שגורמי הרווחה ישותפו בהליכי גירושם ומעצרם של קטינים לא מלווים, ויחוו דעתם מהי דרך הטיפול שעולה בקנה אחד עם טובתם. תבענו, שגירוש של קטין לא מלווה לא יבוצע אלא לאחר תיאום מדוקדק עם מדינת היעד. על פי הדין, הוספנו, מעצרו של קטין לעולם לא יהיה מוצדק רק משום שהוא חסר מעמד. השופטת אסתר קובו דחתה את העתירה.
ערערנו על פסק הדין לבית המשפט העליון. התיק נקבע לדיון בפני הרכב מורחב של שבעה שופטים. שאלנו את השופטים למי יבחרו להתקשר כאשר יפגשו את הנערה בחדר המדרגות. הכרעה זו, הבהרנו, אינה רק הכרעה מוסרית; היא בחירה בדין והכרעה בערעור. העמדה שהצגנו בפני בית המשפט היא עמדתן של מדינות רבות, המתמודדות עם ילדים לא מלווים, והיא נגזרת מהאמנה בדבר זכויות הילד, כפי שקבעה ועדת האו"ם לזכויות הילד בהערת פרשנות שפירסמה להוראות האמנה בחודש אוקטובר 2005.
אף שמדובר בעניינם הדחוף של קטינים, בית המשפט העליון לא מיהר לפסוק. יונתן לא שקט על שמריו. באמצעות הליכים משפטיים אחרים שניהל בעודנו ממתינים לפסק דינו של בית המשפט העליון, שיפר את הנוהל להערכת גילם של קטינים והביא לכך שכל ילד בלתי מלווה זכאי לייצוג משפטי על חשבון המדינה. כתבי הטענות שהגשנו במסגרת הערעור לבית המשפט העליון שימשו את עורכי הדין של הלשכה לסיוע משפטי, שייצגו את הקטינים, בערעורים שהובאו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה על החלטות בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין במתקן בחדרה, בו מוחזקים הקטינים. השופט רון שפירא מצא בטענותינו טעם, והורה פעם אחר פעם לדון מחדש בעניינם של קטינים ולשחררם ממעצר.
גם הערעור לבית המשפט העליון הניב תוצאות. הודות לו גיבשה המדינה נוהל לטיפול בקטינים בלתי מלווים, שמשלב את שירותי הרווחה בהליך המעצר. על פי הנוהל, קטינים עד גיל 12 לא יוחזקו במעצר. במתקן המעצר, בו מוחזקים קטינים מעל גיל 12, יועסק עובד סוציאלי, שיפגוש בכל קטין 24 שעות לאחר שיובא לשם, על מנת לבחון האם יש להותירו במתקן או להעבירו למסגרת אחרת. משרד החוץ יערוך בירור עם מדינת המוצא בעניין האפשרות לקלוט ילד שיגורש, ויערוך את התיאום הדרוש.
כיוון שבפועל לא אוישה עד כה משרת העובד הסוציאלי (להוציא חודשיים בשנה החולפת), התחייבה הפרקליטות בפני בית המשפט העליון, כי תדאג לפתרון "בין בעריכת סבב בין עובדים סוציאליים שונים ובין במציאת עובד סוציאלי חדש שימלא את התפקיד". בית המשפט העליון פסק, כי בנסיבות אלה הערעור מוצה, והורה למדינה, "ליישם את הנוהל שגובש ככתבו וכלשונו".
ההליך הסתיים, אבל הדילמה נותרה: האם הנערה בחדר המדרגות יכולה לנשום לרווחה? נראה שעדיין לא. אם גם אתם מרגישים שיש לעשות משהו, כשאתם פוגשים בה לפנות ערב, צמודה בגבה אל הקיר, מבוהלת ומתייפחת, תנו לה מים, אבל אל תתקשרו לאיש. גרסה דומה של הדברים פורסמה ב-ynet ב-10.12.2008
