ככה זה עובד פה
במשרד הפנים ובפרקליטות מחוז ירושלים מצאו דרך לפטור עצמם מן החובה לציית להחלטות שיפוטיות. העיקר ששבים וטוענים שהעותרים הם שעושים "דין לעצמם".
כך פועלת השיטה: בית המשפט מורה למשרד הפנים להגיש תשובתו עד למועד מסוים; משרד הפנים אינו מעביר את תגובתו לפרקליטות בזמן; הפרקליטות אינה מגישה לבית המשפט דבר - אפילו לא בקשה להארכת המועד להגשת התשובה. לצורך בקשה להארכת מועד נחוצה תגובת העותרים, ואלה, סביר להניח, יתנגדו ובצדק. הם ממתינים לתשובת משרד הפנים על מנת שיוכלו להיערך לדיון ולמצות את זכויותיהם (בירור פרטים נוספים, הגשת תגובה מטעמם וכו').
מה עושים משרד הפנים והפרקליטות? מגישים את התשובה מתי שרק רוצים ופותחים בהתנצלות קצרה: "הפרקליטות מצרה על האיחור". חברה, שמייצגת מהגרי עבודה, שביקשה להגיב להגשה מאוחרת של תשובה, נענתה על ידי הפרקליט המטפל, שתגובתה אינה מעניינת אותו. "אנחנו מגישים ומתנצלים", אמר, "ככה זה עובד פה."
התנהלות זו היא עדות נוספת לזילות במעמדם של בתי המשפט לעניינים מינהליים ולגישתו של משרד הפנים כלפיו. מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה לא תעז להגיש תשובתה באיחור ללא הגשת בקשה מתאימה וללא תגובת העותרים. שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי הבהיר זאת למשרד הפנים ולפרקליטות בהחלטה חריפה לפני שנים אחדות:
"דרך זו שנטל לעצמו המשיב חירות להלך בה אינה מקובלת עלי. היא אינה מתיישבת עם מעמדו כרשות ציבורית, ועם העובדה שהוא משמש, בכל אשר הוא עושה, כנאמן הציבור; אין בה משום ביטוי לעקרון השירות, המחייב את המשיב לנהג את אורחותיו ביעילות ובמהירות הנדרשים; היא אינה עולה קנה אחד עם חובתו המוגברת של המשיב לנהוג על-פי הדין, חובה הנמצאת מופרת כתוצאה מאי-כיבודן של החלטות שיפוטיות; היא אינה מבטאת את הרגישות ושימת הלב המיוחדות הנדרשות בעת טיפול בעניינים הכרוכים בקבלת מעמד בישראל, דוגמת עניינם של העותרים... העולה מן האמור הוא, כי המשיב אינו רשאי לנהוג בעותרים – כמוהם ככל פונה אחר – באופן בו הוא נוהג; המשיב אינו רשאי להותיר את עניינם תלוי ועומד בלא מענה ענייני, אגב התעלמות מהחלטות שיפוטיות; המשיב אינו רשאי להתיש את העותרים ללא תוחלת, לגרום להם להוצאות מיותרות ולעכב, אגב כך, את בירורו המהותי של עניינם. ואם נשתכחו מן המשיב טיבן של חובות בהן הוא חב, כי אז מחובתו של בית המשפט לשוב ולשננן באוזניו."
