אשריני שאין שערות על ראשי

שאחרת, ודאי, הייתי מורט אותן ביאוש.

כפי שדיווחנו, לפני כחודש קיבל בג"ץ את בקשת ארגוני זכויות האדם, וקבע שהמדינה ביזתה את פסק הדין, שפסל את הסדר כבילתם של מהגרי עבודה למעסיקיהם. בית המשפט הורה למשרדי הממשלה לדווח בתוך 30 ימים: "כיצד ומתי הם מתכוונים לפרסם את הנהלים להעסקתם של עובדים זרים... [ו]להוסיף ולוודא, כבר בימים הקרובים, כי כל רשויות האכיפה הפנימו את משמעותו של פסק הדין... ובעיקר את הקביעה כי הסדר הכבילה למעסיק חלף מן העולם."

בהודעה שהגישה היום הבהירה פרקליטות המדינה, שמה שהיה הוא שיהיה. בית המשפט, כך עולה מהודעת פרקליטות המדינה, שגה כשאימץ את עמדת הארגונים העותרים, ובהחליטו כי המדינה ביזתה את פסק הדין. התגובה חוזרת על הטענות שנטענו במסגרת ההליך קודם למתן פסק הדין - ונדחו; ובמסגרת התגובה שהוגשה לבקשת הבזיון שהגישו הארגונים - ונדחו אף הן. זה הרי עבד כל כך יפה עד עכשיו, כמעט שלוש שנים מאז ניתן פסק הדין, אז מדוע לא לנסות שוב?

ומה בכל זאת עשו? נטלו את הנוהל, שעמד ביסוד פסק הדין בעניין הכבילה ("נוהל מעבר ממעסיק למעסיק"), ופשוט שינו את כותרתו ("נוהל לעדכון מקום העבודה לעובדים זרים"). השופט אדמונד לוי קבע בפסק הדין: "דעתי הנחרצת היא שאין בכוחו של נוהל זה כדי לאיין את פגיעת הסדר הכבילה למעסיק בזכויות-יסוד". חרף זאת הנוהל נותר כשהיה; מהגר עבודה, שיחסי העבודה עם מעסיקו מסתיימים מכל טעם שהוא, מאבד את רישיון עבודתו. הוא יכול לקבל רישיון זמני לשהות כתייר למשך שלושה חודשים, וזאת כדי למצוא מעסיק אחר באותו ענף, ולהירשם כעובד שלו. אם הדבר אינו עולה בידו - הוא נעצר ומגורש.

ואם יש בין הקוראות והקוראים שטרם הבינו נסביר: להסדר הזה קוראים כבילה. מעין עבדות בגרסה מודרנית.