המסר צריך להיות ברור: אל תגיעו
ב"גלובס" התפרסם בסוף השבוע ראיון שערכה ורד קלנר עם יעקב גנות, מנהל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים. קלנר חילצה כמה פנינים חרף האגרופים העצבניים, שגנות הטיח בשולחן בשעת הראיון, ושאלות "הבנת אותי?", שנורו לעברה ברעם קולו.
גנות, שבתפקידו כמפקד הראשון של משטרת ההגירה הונחה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לחדול מן ההסתה נגד מהגרי העבודה, כאילו הם אחראים לכל חוליי הכלכלה הישראלית, שב לסורו, ואגב כך מפזר נתונים מנופחים: "עובדים זרים ותיירים לא חוקיים תופסים את מקומם של ישראלים, של חיילים משוחררים. עובד זר לא חוקי לא משלם לעצמו - לא ביטוח לאומי ולא ביטוח בריאות; מישהו צריך לסבסד אותו. תבדקי באיזו מדינה של שבעה מיליון תושבים יש חצי מיליון זרים לא חוקיים. אם לא נעצור את הגל הזה, ולא נקטין את המספרים, נראה חיילים משוחררים שעוזבים את הארץ לרעות בשדות זרים, עולים חדשים שיחזרו למקום שממנו באו".
הבקשות להסדרת מעמד בישראל, שכל מי שמסייע למהגרים יודע שמתייבשות ומעלות אבק משך חודשים בטרם תיעננה, אם בכלל, מטופלות, על פי גנות, בתוך "חודש". גנות אף גאה בכך שבתי המשפט, שקורעים תחת נטל התיקים בענייני הגירה ומעמד, מורים לו לשוב ולבחון את החלטותיו. הוא רואה בזה אות כבוד לפעילותו.
גם בעובדה המביכה, שישראל, כאחרונת מדינות העולם השלישי, אינה בודקת בקשות מקלט בעצמה, אלא באמצעות נציבות הפליטים של האו"ם, מתגאה גנות: "אף מדינה במערב לא נתנה את הסמכות לאו"ם כמונו". הוא מתפאר בהחלטה להקנות מעמד ארעי ל-600 פליטים מדארפור, ומוסיף כיד הדימיון: "יותר דרפורים כבר לא הגיעו אלינו מאז, כי אמרנו: זו המכסה, ובזה נגמר הסיפור".
גנות, שטוען תחילה שמדינת ישראל עוסקת בענייני פליטים ב"צורה אינטנסיבית ונאורה יותר ממדינות אחרות", אינו מהסס לחשוף בהמשך את התכלית למדיניות הנוקשה וההפכפכה ביחס למבקשי המקלט: "השאיפה היא למנוע כניסה". אפשר לעשות זאת על ידי בניית גדר או חומה, אבל גם על ידי "העברת מסרים שהם לא רצויים פה". עשרות מבקשי מקלט נדחסים במקלטים מוצפי מים, משום ש"הם מעדיפים להישאר יחד כדי לחסוך שכר דירה". ארגוני הסיוע למבקשי המקלט, המציגים את המדיניות הממשלתית כלא אנושית, מונעים, לדבריו, מן הרצון "לקבל תקציבים ועוד תקציבים, כשהמסר צריך להיות ברור: אל תגיעו". כיוון שאי אפשר להחזיר כיום את מבקשי המקלט לארצותיהם, אין צורך לעשות דבר זולת להמתין ליום בו הדבר יתאפשר. בינתיים יש להתעמר במבקשי המקלט: "כרגע אנחנו פשוט נקפיא את המצב. אלה שפה שיעבדו איפה שיש מקום. אבל המדינה צריכה לוודא שלא יהיה להם כדאי להישאר, ולמנוע כניסה של נוספים".
גנות סבור, שמבקשי מקלט אינם זכאים להיות מיוצגים בשלבים הראשונים של הליכי המקלט, שלטעמו היו אמורים בכלל להיערך בגבול ("אם יבוא עורך דין לכזה תשאול הוא יגיד לאיש, 'תגיד שאתה סודני'"). על ההחלטה לגרש את מבקשי המקלט מצפון לחדרה ומדרום לגדרה ולעצור כל מי שמעז להראות את פרצופו בתל-אביב, הוא אומר: "לא אמרנו להם לא להגיע לתל-אביב, אלא רק שאסור להם לגור שם".
גנות מתרעם על מבקשי המקלט שלא רצו לעבוד במשקים חקלאים בחצי משכר המינימום. "ברור שעדיף לעבוד במשק בית, רצוי בשניים-שלושה מקומות, לקבל מכל אחד דמי נסיעה, להתגורר במקלט עם מאתיים איש ללא תשלום, ולהציג את רשות ההגירה כלא אנושיים". קלנר מזכירה לגנות, שהחוק אוסר לשלם לעובדים 13 שקלים לשעה. "אם הילדים שלי רעבים אני אעבוד גם ב-13 שקל", הוא משיב.
גנות, שבתפקידו כמפקד הראשון של משטרת ההגירה הונחה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לחדול מן ההסתה נגד מהגרי העבודה, כאילו הם אחראים לכל חוליי הכלכלה הישראלית, שב לסורו, ואגב כך מפזר נתונים מנופחים: "עובדים זרים ותיירים לא חוקיים תופסים את מקומם של ישראלים, של חיילים משוחררים. עובד זר לא חוקי לא משלם לעצמו - לא ביטוח לאומי ולא ביטוח בריאות; מישהו צריך לסבסד אותו. תבדקי באיזו מדינה של שבעה מיליון תושבים יש חצי מיליון זרים לא חוקיים. אם לא נעצור את הגל הזה, ולא נקטין את המספרים, נראה חיילים משוחררים שעוזבים את הארץ לרעות בשדות זרים, עולים חדשים שיחזרו למקום שממנו באו".
הבקשות להסדרת מעמד בישראל, שכל מי שמסייע למהגרים יודע שמתייבשות ומעלות אבק משך חודשים בטרם תיעננה, אם בכלל, מטופלות, על פי גנות, בתוך "חודש". גנות אף גאה בכך שבתי המשפט, שקורעים תחת נטל התיקים בענייני הגירה ומעמד, מורים לו לשוב ולבחון את החלטותיו. הוא רואה בזה אות כבוד לפעילותו.
גם בעובדה המביכה, שישראל, כאחרונת מדינות העולם השלישי, אינה בודקת בקשות מקלט בעצמה, אלא באמצעות נציבות הפליטים של האו"ם, מתגאה גנות: "אף מדינה במערב לא נתנה את הסמכות לאו"ם כמונו". הוא מתפאר בהחלטה להקנות מעמד ארעי ל-600 פליטים מדארפור, ומוסיף כיד הדימיון: "יותר דרפורים כבר לא הגיעו אלינו מאז, כי אמרנו: זו המכסה, ובזה נגמר הסיפור".
גנות, שטוען תחילה שמדינת ישראל עוסקת בענייני פליטים ב"צורה אינטנסיבית ונאורה יותר ממדינות אחרות", אינו מהסס לחשוף בהמשך את התכלית למדיניות הנוקשה וההפכפכה ביחס למבקשי המקלט: "השאיפה היא למנוע כניסה". אפשר לעשות זאת על ידי בניית גדר או חומה, אבל גם על ידי "העברת מסרים שהם לא רצויים פה". עשרות מבקשי מקלט נדחסים במקלטים מוצפי מים, משום ש"הם מעדיפים להישאר יחד כדי לחסוך שכר דירה". ארגוני הסיוע למבקשי המקלט, המציגים את המדיניות הממשלתית כלא אנושית, מונעים, לדבריו, מן הרצון "לקבל תקציבים ועוד תקציבים, כשהמסר צריך להיות ברור: אל תגיעו". כיוון שאי אפשר להחזיר כיום את מבקשי המקלט לארצותיהם, אין צורך לעשות דבר זולת להמתין ליום בו הדבר יתאפשר. בינתיים יש להתעמר במבקשי המקלט: "כרגע אנחנו פשוט נקפיא את המצב. אלה שפה שיעבדו איפה שיש מקום. אבל המדינה צריכה לוודא שלא יהיה להם כדאי להישאר, ולמנוע כניסה של נוספים".
גנות סבור, שמבקשי מקלט אינם זכאים להיות מיוצגים בשלבים הראשונים של הליכי המקלט, שלטעמו היו אמורים בכלל להיערך בגבול ("אם יבוא עורך דין לכזה תשאול הוא יגיד לאיש, 'תגיד שאתה סודני'"). על ההחלטה לגרש את מבקשי המקלט מצפון לחדרה ומדרום לגדרה ולעצור כל מי שמעז להראות את פרצופו בתל-אביב, הוא אומר: "לא אמרנו להם לא להגיע לתל-אביב, אלא רק שאסור להם לגור שם".
גנות מתרעם על מבקשי המקלט שלא רצו לעבוד במשקים חקלאים בחצי משכר המינימום. "ברור שעדיף לעבוד במשק בית, רצוי בשניים-שלושה מקומות, לקבל מכל אחד דמי נסיעה, להתגורר במקלט עם מאתיים איש ללא תשלום, ולהציג את רשות ההגירה כלא אנושיים". קלנר מזכירה לגנות, שהחוק אוסר לשלם לעובדים 13 שקלים לשעה. "אם הילדים שלי רעבים אני אעבוד גם ב-13 שקל", הוא משיב.
