קיזוז וקיצור
ההליך להסדרת מעמדם בישראל של בני זוג נמשך מספר שנים. במהלכו בודק משרד הפנים את כנות הקשר וייחודיותו, קיומו של משק בית משותף, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה בטחונית או פלילית. בן הזוג שאינו ישראלי מקבל רישיונות ישיבה זמניים, המוארכים מעת לעת בכפוף לבדיקות אלה, ובסיום ההליך הוא יכול לרכוש מעמד של קבע (אזרחות או תושבות, ככל שאינו פלסטיני. פלסטינים שקיבלו מעמד ארעי, כזכור, אינם יכולים לרכוש מעמד קבוע בשל הוראות החוק הגזעני).
כזה הוא ההליך "לפי הספר". ואולם, כפי שסיפרנו, משרד הפנים חושד, כי בכל מקרה של קשר זוגי בין ישראלי ללא ישראלי, שבגינו מוגשת בקשה למעמד בישראל, מדובר בקשר פיקטיבי. החשדות הללו מביאים את פקידי המשרד לנהל מלאכת תיעוד עמלנית ודקדקנית של כל צעד ושעל של החיים המשותפים. לא פעם הבדיקה הראשונית מתמשכת ומתמשכת. בן הזוג שאינו ישראלי אינו מקבל מעמד או מקבל רישיונות ישיבה זמניים "מחוץ להליך". כשבני הזוג מתחילים לבסוף בהליך, משרד הפנים מסרב, ככלל, לקזז ממנו את התקופה שהמתינו לאישור בקשתם, וזאת אף שהנוהל מתיר לראש רשות האוכלוסין וההגירה לקצר את ההליך.
בג"ץ, שנדרש לסוגיה לפני מספר שנים, קיבל את עמדת משרד הפנים, לפיה הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה ועד לאישורה נחוץ לבירור, וכי ההליך "מתחיל לרוץ" מעת מתן האישור. עם זאת, בפסק דינו נתן ביטוי להתחייבות משרד הפנים, כי "בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים" יקצר את ההליך. "בין הנסיבות המיוחדות והטעמים המיוחדים ניתן להתחשב במעבר הזמן מאז הגשת הבקשה מבלי שהיתה לכך הצדקה" (למשל, אם הבקשה לא אושרה במועד "מחמת רשלנות או טעות"). במקרה אחר פסק בג"ץ, כי "תקופות ההמתנה הארוכות מצדיקות התחשבות מסוימת מצידו של משרד הפנים. הפער הקיים בין התקופות הקצרות יחסית הקבועות בנוהל לבין אופן יישומו, מצדיק פעולה לצמצום התקופות בפועל".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר בג"ץ שב והתייחס לצורך לקזז מן ההליך את התקופה שבני הזוג המתינו לאישור בקשתם: "מבחינת העותרים נישואיהם כנים הם, והחשד בדבר אותה 'כנות' היא נחלתו של משיב 1 [שר הפנים] בלבד. מטבע הדברים, ומכוח הסמכות הנתונה לו בחוק, רשאי השר להוסיף ולחקור בעניין, ולכאורה, עלולה בדיקה זו להימשך חודשים רבים ואף שנים מבלי שבסופה תניב דבר. מדבריה של באת-כוח המשיב למדנו, כי מכוח הנוהל על פיו פועלים שולחיה, מתחיל מניינה של תקופת התהליך המדורג רק ביום בו מסתיימת הבדיקה באשר לכנות הנישואין, וזו תוצאה שאנו מתקשים להשלים עמה, במיוחד מקום בו הבדיקה מעלה בסופו של יום כי אותו חשד שמנע מהעותרת מעמד מלכתחילה, לא היה לו בסיס. לפיכך, נראה לנו כי ככל שישתכנעו בכנות נישואיהם של העותרים, טוב יעשו אם יורו להתחיל את מניינה של תקופת התהליך המדורג מיום שהגישו העותרים את בקשתם".
הנסיון מלמד, שבעתירות שעניינן המתמשכות הליך הבדיקה יש לעמוד על קיזוז תקופת ההמתנה. לעתים משרד הפנים נעתר לכך כדי להימנע מהכרעה, לעתים בית המשפט "רושם לפניו" התחייבות לקצר את ההליך (ומוסיף את דעתו החיובית בדבר הצורך), ולעתים בית המשפט מורה על קיצור ההליך חרף התנגדות משרד הפנים. עדכון (26.1.2009): אכן, אין צורך להמתין לסיום ההליך להסדרת המעמד על מנת לבקש לקצר את ההליך, ואפשר לעתור בעוד ההליך בעיצומו, כדי לקבוע שמועד תחילתו מוקדם מכפי שמשרד הפנים סבור. השופט משה סובל מבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קיבל את עתירת המוקד להגנת הפרט, וקבע בעניינם של בני זוג שבדיקת בקשתם התמשכה, כי המועד בו החל ההליך הוא המועד בו ניתן רישיון הישיבה הראשון בישראל, ולא המועד הפורמאלי, בו אישר משרד הפנים כי הבקשה אושרה. השופט סובל פסק, שיש לכלול במניין הזמנים את תקופת "השיהוי הבלתי מוצדק של משרד הפנים באישור הבקשה לאיחוד משפחות".
כזה הוא ההליך "לפי הספר". ואולם, כפי שסיפרנו, משרד הפנים חושד, כי בכל מקרה של קשר זוגי בין ישראלי ללא ישראלי, שבגינו מוגשת בקשה למעמד בישראל, מדובר בקשר פיקטיבי. החשדות הללו מביאים את פקידי המשרד לנהל מלאכת תיעוד עמלנית ודקדקנית של כל צעד ושעל של החיים המשותפים. לא פעם הבדיקה הראשונית מתמשכת ומתמשכת. בן הזוג שאינו ישראלי אינו מקבל מעמד או מקבל רישיונות ישיבה זמניים "מחוץ להליך". כשבני הזוג מתחילים לבסוף בהליך, משרד הפנים מסרב, ככלל, לקזז ממנו את התקופה שהמתינו לאישור בקשתם, וזאת אף שהנוהל מתיר לראש רשות האוכלוסין וההגירה לקצר את ההליך.
בג"ץ, שנדרש לסוגיה לפני מספר שנים, קיבל את עמדת משרד הפנים, לפיה הזמן שחולף מאז הגשת הבקשה ועד לאישורה נחוץ לבירור, וכי ההליך "מתחיל לרוץ" מעת מתן האישור. עם זאת, בפסק דינו נתן ביטוי להתחייבות משרד הפנים, כי "בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים" יקצר את ההליך. "בין הנסיבות המיוחדות והטעמים המיוחדים ניתן להתחשב במעבר הזמן מאז הגשת הבקשה מבלי שהיתה לכך הצדקה" (למשל, אם הבקשה לא אושרה במועד "מחמת רשלנות או טעות"). במקרה אחר פסק בג"ץ, כי "תקופות ההמתנה הארוכות מצדיקות התחשבות מסוימת מצידו של משרד הפנים. הפער הקיים בין התקופות הקצרות יחסית הקבועות בנוהל לבין אופן יישומו, מצדיק פעולה לצמצום התקופות בפועל".
בפסק דין שניתן בחודש שעבר בג"ץ שב והתייחס לצורך לקזז מן ההליך את התקופה שבני הזוג המתינו לאישור בקשתם: "מבחינת העותרים נישואיהם כנים הם, והחשד בדבר אותה 'כנות' היא נחלתו של משיב 1 [שר הפנים] בלבד. מטבע הדברים, ומכוח הסמכות הנתונה לו בחוק, רשאי השר להוסיף ולחקור בעניין, ולכאורה, עלולה בדיקה זו להימשך חודשים רבים ואף שנים מבלי שבסופה תניב דבר. מדבריה של באת-כוח המשיב למדנו, כי מכוח הנוהל על פיו פועלים שולחיה, מתחיל מניינה של תקופת התהליך המדורג רק ביום בו מסתיימת הבדיקה באשר לכנות הנישואין, וזו תוצאה שאנו מתקשים להשלים עמה, במיוחד מקום בו הבדיקה מעלה בסופו של יום כי אותו חשד שמנע מהעותרת מעמד מלכתחילה, לא היה לו בסיס. לפיכך, נראה לנו כי ככל שישתכנעו בכנות נישואיהם של העותרים, טוב יעשו אם יורו להתחיל את מניינה של תקופת התהליך המדורג מיום שהגישו העותרים את בקשתם".
הנסיון מלמד, שבעתירות שעניינן המתמשכות הליך הבדיקה יש לעמוד על קיזוז תקופת ההמתנה. לעתים משרד הפנים נעתר לכך כדי להימנע מהכרעה, לעתים בית המשפט "רושם לפניו" התחייבות לקצר את ההליך (ומוסיף את דעתו החיובית בדבר הצורך), ולעתים בית המשפט מורה על קיצור ההליך חרף התנגדות משרד הפנים. עדכון (26.1.2009): אכן, אין צורך להמתין לסיום ההליך להסדרת המעמד על מנת לבקש לקצר את ההליך, ואפשר לעתור בעוד ההליך בעיצומו, כדי לקבוע שמועד תחילתו מוקדם מכפי שמשרד הפנים סבור. השופט משה סובל מבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קיבל את עתירת המוקד להגנת הפרט, וקבע בעניינם של בני זוג שבדיקת בקשתם התמשכה, כי המועד בו החל ההליך הוא המועד בו ניתן רישיון הישיבה הראשון בישראל, ולא המועד הפורמאלי, בו אישר משרד הפנים כי הבקשה אושרה. השופט סובל פסק, שיש לכלול במניין הזמנים את תקופת "השיהוי הבלתי מוצדק של משרד הפנים באישור הבקשה לאיחוד משפחות".
