ייצוג לקוי
כך בכל מדינות ההגירה, וכך גם בישראל: מהגרים ומבקשי מעמד, עלובי נפש ודלי אמצעים, זוכים לא פעם לשירותים משפטיים מחפירים. ישנם, כמובן, עורכי דין טובים ואף הגונים, ואולם על אלה, כך נדמה, מאפילים הגרועים – גרועים משאפשר לשאת; מזיקים, ומבטיחים הבטחות שווא, ומפזרים התחייבויות ללא כיסוי, וגובים שכר מופקע עבור עבודה שלא נעשית, או נעשית ואינה מצדיקה את המסמך המוגש לבית המשפט, ריק מעובדה ומן הדין, מיחזור על גבי מיחזור של נייר דל, שנכתב אי מתי בחיפזון.
עד לשבוע שעבר ייצוג לקוי של מהגרים בהליכי גירוש מארה"ב הבטיח בנסיבות מסוימות פתיחה מחדש של הליך הגירוש ומתן אפשרות לקיום הליכים חדשים. לא עוד. לפני מספר ימים התובע הכללי היוצא של ממשל בוש, מייקל מוקאסי, חיבל בהינף יד בכלל משפטי בן 20 שנים.
כדי להבין מה קרה כאן, כמה משפטים על המוזרויות של מנגנון הגירוש האמריקאי. צו גירוש נגד שוהה שלא כדין בארה"ב מוצא על ידי שופט הגירה לאחר קיום הליך בו רשאי המועמד לגירוש להיות מיוצג. על החלטת שופט ההגירה ניתן להגיש ערעור לטריבונל ערעורי הגירה. ככל שהטריבונל מחליט כי אדם יגורש, אותו אדם יכול לערער על ההחלטה למערכת בתי המשפט הפדרליים. הממשלה, לעומת זאת, אינה רשאית לערער על החלטות הטריבונל. יחד עם זאת, התובע הכללי רשאי, לאחר שהטריבונל הערעורים מקבל החלטה, למשוך את התיק אליו ולהפוך את החלטת הטריבונל. קביעותיו המשפטיות של התובע הכללי בתיקים שמשך אליו מחייבות את שופטי ההגירה ואת טריבונל הערעורים (אך לא את בתי המשפט הפדרליים במקרים של ערעורים). נשמע מסובך? לא נורא, משום שמשיכת תיק היא עניין נדיר ויוצא דופן.
התקנות האמריקאיות העוסקות בהליכי גירוש מאפשרות במצבים מסוימים פתיחה מחדש של הליך הגירוש. פרשנות התקנות באופן המאפשר פתיחה מחדש בשל ייצוג משפטי לקוי השתרשה זה מכבר בדיני ההגירה האמריקאיים. בהתאם להחלטה שניתנה לפני 20 שנים על ידי טריבונל הערעורים, יש לפתוח מחדש הליכי גירוש כאשר מי שהוצא נגדו צו גירוש מציג תצהיר בו הוא מתאר את הייצוג שקיבל, מאפשר לעורך הדין שייצגו קודם לכן להגיב, ומוכיח כי הגיש תלונה משמעתית נגד עורך הדין או מסביר מדוע תלונה כזו לא הוגשה. עקרונות אלה אושרו פעמים רבות על ידי שופטי הגירה, טריבונל הערעורים ובתי המשפט הפדרליים.
באוגוסט האחרון בית המשפט הפדרלי לערעורים אף הרחיב את האפשרות לפתוח מחדש הליכי גירוש, וקבע כי במקרים מסוימים יש לאשר פתיחה מחדש של ההליכים גם אם לא הוגשה תלונה משמעתית ולא הוצגה סיבה מספקת לכך שלא הוגשה תלונה כזו.
בהחלטתו של מוקאסי מן השבוע שעבר לא בוטלה לחלוטין האפשרות לפתוח מחדש הליכי גירוש בשל ייצוג לקוי, אך היא צומצמה באופן משמעותי. התובע הכללי גורס כי הזכות להיות מיוצג בהליכי גירוש אינה זכות חוקתית, משום שאין מדובר בהליכים פליליים, ולכן פגם בייצוג לא בהכרח מצדיק בחינה מחדש של הגירוש. לשיטתו, בחינה מחדש של צו הגירוש היא עניין של "חסד מינהלי" ולא זכות הנתונה למועמד לגירוש, ולכן מסורה לשיקול דעתם המוחלט של שופט ההגירה וטריבונל הערעורים. אלה, לפי חוות דעתו, רשאים להתיר את פתיחתו מחדש של העניין רק כאשר הוכח כי התנהגות עורך הדין, שייצג את מי שהוצא נגדו צו גירוש, הייתה "שערורייתית", וכאשר הוכח שיש סבירות גבוהה מ-50% שאלמלא הפגם בייצוג לא היה מוצא צו גירוש. גם כאשר מי שהוצא נגדו צו גירוש מצליח להוכיח את התנאים החדשים לפתיחה מחדש של ההליך, לשופט ההגירה שיקול דעת, שהוא, כאמור, מוחלט – אם מתחשק לו יפתח את ההליך מחדש, ואם לא מתחשק לו, לא יפתח. יש להניח שבחודשים הקרובים יידרשו לעניין זה בתי המשפט הפדראליים, שאינם כפופים לקביעותיו המשפטיות של התובע הכללי לסוגיה, אולם יש לקוות שעוד לפני כן התובע הכללי החדש של ממשל אובמה יהפוך את ההחלטה.
עד לשבוע שעבר ייצוג לקוי של מהגרים בהליכי גירוש מארה"ב הבטיח בנסיבות מסוימות פתיחה מחדש של הליך הגירוש ומתן אפשרות לקיום הליכים חדשים. לא עוד. לפני מספר ימים התובע הכללי היוצא של ממשל בוש, מייקל מוקאסי, חיבל בהינף יד בכלל משפטי בן 20 שנים.
כדי להבין מה קרה כאן, כמה משפטים על המוזרויות של מנגנון הגירוש האמריקאי. צו גירוש נגד שוהה שלא כדין בארה"ב מוצא על ידי שופט הגירה לאחר קיום הליך בו רשאי המועמד לגירוש להיות מיוצג. על החלטת שופט ההגירה ניתן להגיש ערעור לטריבונל ערעורי הגירה. ככל שהטריבונל מחליט כי אדם יגורש, אותו אדם יכול לערער על ההחלטה למערכת בתי המשפט הפדרליים. הממשלה, לעומת זאת, אינה רשאית לערער על החלטות הטריבונל. יחד עם זאת, התובע הכללי רשאי, לאחר שהטריבונל הערעורים מקבל החלטה, למשוך את התיק אליו ולהפוך את החלטת הטריבונל. קביעותיו המשפטיות של התובע הכללי בתיקים שמשך אליו מחייבות את שופטי ההגירה ואת טריבונל הערעורים (אך לא את בתי המשפט הפדרליים במקרים של ערעורים). נשמע מסובך? לא נורא, משום שמשיכת תיק היא עניין נדיר ויוצא דופן.
התקנות האמריקאיות העוסקות בהליכי גירוש מאפשרות במצבים מסוימים פתיחה מחדש של הליך הגירוש. פרשנות התקנות באופן המאפשר פתיחה מחדש בשל ייצוג משפטי לקוי השתרשה זה מכבר בדיני ההגירה האמריקאיים. בהתאם להחלטה שניתנה לפני 20 שנים על ידי טריבונל הערעורים, יש לפתוח מחדש הליכי גירוש כאשר מי שהוצא נגדו צו גירוש מציג תצהיר בו הוא מתאר את הייצוג שקיבל, מאפשר לעורך הדין שייצגו קודם לכן להגיב, ומוכיח כי הגיש תלונה משמעתית נגד עורך הדין או מסביר מדוע תלונה כזו לא הוגשה. עקרונות אלה אושרו פעמים רבות על ידי שופטי הגירה, טריבונל הערעורים ובתי המשפט הפדרליים.
באוגוסט האחרון בית המשפט הפדרלי לערעורים אף הרחיב את האפשרות לפתוח מחדש הליכי גירוש, וקבע כי במקרים מסוימים יש לאשר פתיחה מחדש של ההליכים גם אם לא הוגשה תלונה משמעתית ולא הוצגה סיבה מספקת לכך שלא הוגשה תלונה כזו.
בהחלטתו של מוקאסי מן השבוע שעבר לא בוטלה לחלוטין האפשרות לפתוח מחדש הליכי גירוש בשל ייצוג לקוי, אך היא צומצמה באופן משמעותי. התובע הכללי גורס כי הזכות להיות מיוצג בהליכי גירוש אינה זכות חוקתית, משום שאין מדובר בהליכים פליליים, ולכן פגם בייצוג לא בהכרח מצדיק בחינה מחדש של הגירוש. לשיטתו, בחינה מחדש של צו הגירוש היא עניין של "חסד מינהלי" ולא זכות הנתונה למועמד לגירוש, ולכן מסורה לשיקול דעתם המוחלט של שופט ההגירה וטריבונל הערעורים. אלה, לפי חוות דעתו, רשאים להתיר את פתיחתו מחדש של העניין רק כאשר הוכח כי התנהגות עורך הדין, שייצג את מי שהוצא נגדו צו גירוש, הייתה "שערורייתית", וכאשר הוכח שיש סבירות גבוהה מ-50% שאלמלא הפגם בייצוג לא היה מוצא צו גירוש. גם כאשר מי שהוצא נגדו צו גירוש מצליח להוכיח את התנאים החדשים לפתיחה מחדש של ההליך, לשופט ההגירה שיקול דעת, שהוא, כאמור, מוחלט – אם מתחשק לו יפתח את ההליך מחדש, ואם לא מתחשק לו, לא יפתח. יש להניח שבחודשים הקרובים יידרשו לעניין זה בתי המשפט הפדראליים, שאינם כפופים לקביעותיו המשפטיות של התובע הכללי לסוגיה, אולם יש לקוות שעוד לפני כן התובע הכללי החדש של ממשל אובמה יהפוך את ההחלטה.
