החזרה רטובה
בעוד ישראל ממשיכה לנקוט במדיניות "ההחזרה החמה" ביחס למבקשי מקלט בגבולה הדרומי, אימצה לאחרונה תאילנד מדיניות של "החזרה רטובה" של מבקשי מקלט בני הרוהינגיה, מדווחים בי.בי.סי. וניו יורק טיימס.
בני הרוהינגיה הם מיעוט חסר אזרחות וחסר זכויות מבורמה, שחלקו מצא מקלט בבנגלדש. ואולם בנגלדש אינה מעניקה להם הגנה נאותה, וגם בה הם חסרי מעמד, נטולי זכויות, וחיים בתנאים לא תנאים. נציבות האו"ם לפליטים מדווחת כי הם חיים במחנות בהם חופש התנועה שלהם מוגבל, גישתם לחינוך ולתעסוקה מוגבלת, ואין להם גישה לשירותי בריאות הולמים. נשים וילדות חשופות לאלימות מינית. אין פלא שרבים מהם מבקשים למצוא מדינת מקלט אחרת, וחלקם מגיע בסירות לתאילנד.
בשבועות האחרונים תאילנד עצרה וגירשה באופן מיידי כ-1,000 פליטים בני הרוהיניגיה שהגיעו בסירות לחופיה. כ-300 מהם נעדרים. שלטונות תאילנד, כך לפי הדיווחים, גררו את הסירות שבהן הגיעו מבקשי המקלט אל לב ים, הסירו את המנועים שהיו מחוברים לסירות, ושילחו את הפליטים לדרכם.
לאן עליהם להמשיך מכאן? לא ברור. כשאת פליטה או חסרת אזרחות אין מדינות רבות שיקפצו על ההזדמנות לארח אותך. למעשה, רוב המדינות משתתפות היום במשחק מסוכן של "הכלת" פליטים בתוך השטחים בהם הם נרדפים, של סגירת שערים בפני פליטים, ואפילו של יצירת מכשולים בפני הגעה לשערים כדי להימנע מהיווצרותם של תנאים שבהם תקום חובה משפטית לספק להם הגנה. למרבה הצער, טוענים חשובי המומחים בדיני פליטים, נציבות האו"ם לפליטים משתתפת זה שנים רבות בפוליטיקת "ההכלה" של הפליטים על ידי מדינות אחוזות חרדות הגירה. העברה מיד ליד, מגבול לגבול, ממחנה זמני למחנה זמני, הם שם המשחק כבר זמן רב, כפי שהסבירה חנה ארנדט ב"מקורות הטוטליטריות" בהתייחסה לפליטים וחסרי אזרחות במחצית הראשונה של המאה ה-20:
Once they had left their homeland they remained homeless, once they had left their state they became stateless; once they had been deprived of their human rights they were rightless, the scum of the earth.
בני הרוהינגיה הם מיעוט חסר אזרחות וחסר זכויות מבורמה, שחלקו מצא מקלט בבנגלדש. ואולם בנגלדש אינה מעניקה להם הגנה נאותה, וגם בה הם חסרי מעמד, נטולי זכויות, וחיים בתנאים לא תנאים. נציבות האו"ם לפליטים מדווחת כי הם חיים במחנות בהם חופש התנועה שלהם מוגבל, גישתם לחינוך ולתעסוקה מוגבלת, ואין להם גישה לשירותי בריאות הולמים. נשים וילדות חשופות לאלימות מינית. אין פלא שרבים מהם מבקשים למצוא מדינת מקלט אחרת, וחלקם מגיע בסירות לתאילנד.
בשבועות האחרונים תאילנד עצרה וגירשה באופן מיידי כ-1,000 פליטים בני הרוהיניגיה שהגיעו בסירות לחופיה. כ-300 מהם נעדרים. שלטונות תאילנד, כך לפי הדיווחים, גררו את הסירות שבהן הגיעו מבקשי המקלט אל לב ים, הסירו את המנועים שהיו מחוברים לסירות, ושילחו את הפליטים לדרכם.
לאן עליהם להמשיך מכאן? לא ברור. כשאת פליטה או חסרת אזרחות אין מדינות רבות שיקפצו על ההזדמנות לארח אותך. למעשה, רוב המדינות משתתפות היום במשחק מסוכן של "הכלת" פליטים בתוך השטחים בהם הם נרדפים, של סגירת שערים בפני פליטים, ואפילו של יצירת מכשולים בפני הגעה לשערים כדי להימנע מהיווצרותם של תנאים שבהם תקום חובה משפטית לספק להם הגנה. למרבה הצער, טוענים חשובי המומחים בדיני פליטים, נציבות האו"ם לפליטים משתתפת זה שנים רבות בפוליטיקת "ההכלה" של הפליטים על ידי מדינות אחוזות חרדות הגירה. העברה מיד ליד, מגבול לגבול, ממחנה זמני למחנה זמני, הם שם המשחק כבר זמן רב, כפי שהסבירה חנה ארנדט ב"מקורות הטוטליטריות" בהתייחסה לפליטים וחסרי אזרחות במחצית הראשונה של המאה ה-20:
Once they had left their homeland they remained homeless, once they had left their state they became stateless; once they had been deprived of their human rights they were rightless, the scum of the earth.
