צו עשה
הכלל הוא זה: צו ביניים, שניתן במסגרת הליך משפטי עד להכרעה סופית בו, יהיה צו מניעה, כלומר צו האוסר על ביצוע פעולות, ואשר אינו משנה מן המצב הקיים (בהליכים שעניינם הגירה ומעמד יורה בית המשפט לרשויות המדינה להימנע ממעצר ומגירוש). החריג לכלל: צו ביניים, המורה לרשויות לעשות מעשה (בית המשפט מצווה לשחרר אדם ממעצר או להקנות לו מעמד).
בית המשפט העליון הורה זה מכבר בצווי ביניים להקנות למתדיינים, שההליכים בעניינם מתעכבים מעמד (הן משום התמשכות ההליכים, הן משום המתנה להכרעה בתיקים אחרים והן משום שמשרד הפנים לא מיהר להגיב לעתירה). הוא הורה בצו ביניים להקנות מעמד מטעמים הומניטאריים, ואף אישר את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לצוות על שחרור ממעצר בנסיבות המתאימות.
שתי החלטות מן העת האחרונה מרחיבות את חריג "צו העשה" אף מעבר לכך. האחת תרמה לשינוי מסוים במדיניות אכזרית. יש לקוות, כי גם השנייה תוביל לכך.
השופטת מרים נאור קיבלה בסוף חודש דצמבר את בקשתו של מהגר עבודה בתחום החקלאות, שעתר נגד הפקעת רישיון ישיבתו, והורתה למשרד הפנים להאריך את רישיונו עד להכרעה בעתירה. רישיון העבודה בוטל בשל אותה מדיניות דרקונית, עליה סיפרנו, ולפיה החל משרד הפנים לחשב את תקופת השהייה המקסימלית של מהגרי עבודה בישראל (שעומדת על 63 חודשים) "ברוטו", כלומר: הוא מביא בחשבון גם תקופות שהייה קודמות בישראל, ותקופות בהן שהו מהגרי העבודה בחו"ל. בעניין שנדון בפני השופטת נאור דובר במהגר עבודה ששהה בישראל כשנה וחצי במהלך שנות התשעים, ושב לישראל באשרה, שניתנה לו כדין, בחודש אוגוסט 2006. משרד הפנים החליט שמהגר העבודה מיצה את תקופת ההעסקה, והחליט לבטל את רישיונו בראשית שנת 2009. השופטת נאור קיבלה, כאמור, את הבקשה להאריך את רישיון הישיבה עד להכרעה בעתירתו. בפסק דינה קבעה, שהסוגיה של החלת המדיניות החדשה למפרע על מי שהגיע לישראל כדין טעונה בירור, ועד שתוכרע יש להאריך את רישיון ישיבתו של מהגר העבודה. הטעמים לכך: ללא רישיון ייאבד מהגר העבודה את עבודתו, שכן מעסיקו ייאלץ לפטרו; הוא יוותר ללא קורות גג, משום שמגוריו מסופקים על ידי המעסיק; הוא צפוי לאבד את הביטוח הרפואי, שמעסיקו מחוייב לרכוש עבורו; מעסיקו ייקח תחתיו עובד אחר, ולכן אף אם עתירתו תתקבל אי אפשר להבטיח שיהיה לו מקום עבודה; וזכויותיו הסוציאליות, התלויות ברצף העבודה, תיפגענה. בעקבות "צו העשה" של השופטת נאור שינה משרד הפנים את מדיניותו (באופן שמרכך אותה קמעה, אבל רחוק מלהשביע רצון).
"צו העשה" של השופט אשר גרוניס מאתמול ניתן בעניינם של בני משפחה, שאזרחותם בוטלה לאחר עשר שנות ישיבה בישראל, משמשרד הפנים קבע שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים. השופט גרוניס הורה לתת לכל אחד מן העותרים, שאזרחותו בוטלה, רישיון ישיבה ארעי בישראל. בהחלטתו קבע, כי המשך שהותם של בני המשפחה בארץ רק מכוחו של צו מניעה, האוסר על גירושם, מציב קשיים רבים, ויש להבטיח להם מעמד, שיאפשר תעסוקה ויזכה אותם בביטוח בריאות ממלכתי. "החלטתו של משרד הפנים לשלול את האזרחות", קבע השופט גרוניס, "היא זו ששינתה מצב ששרר במשך תקופה של עשר שנים. צו ביניים המחייב מתן אשרה יעמיד את העותרים במצב דומה לזה בו הם נמצאו עד להחלטתו של משרד הפנים."
בית המשפט העליון הורה זה מכבר בצווי ביניים להקנות למתדיינים, שההליכים בעניינם מתעכבים מעמד (הן משום התמשכות ההליכים, הן משום המתנה להכרעה בתיקים אחרים והן משום שמשרד הפנים לא מיהר להגיב לעתירה). הוא הורה בצו ביניים להקנות מעמד מטעמים הומניטאריים, ואף אישר את החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לצוות על שחרור ממעצר בנסיבות המתאימות.
שתי החלטות מן העת האחרונה מרחיבות את חריג "צו העשה" אף מעבר לכך. האחת תרמה לשינוי מסוים במדיניות אכזרית. יש לקוות, כי גם השנייה תוביל לכך.
השופטת מרים נאור קיבלה בסוף חודש דצמבר את בקשתו של מהגר עבודה בתחום החקלאות, שעתר נגד הפקעת רישיון ישיבתו, והורתה למשרד הפנים להאריך את רישיונו עד להכרעה בעתירה. רישיון העבודה בוטל בשל אותה מדיניות דרקונית, עליה סיפרנו, ולפיה החל משרד הפנים לחשב את תקופת השהייה המקסימלית של מהגרי עבודה בישראל (שעומדת על 63 חודשים) "ברוטו", כלומר: הוא מביא בחשבון גם תקופות שהייה קודמות בישראל, ותקופות בהן שהו מהגרי העבודה בחו"ל. בעניין שנדון בפני השופטת נאור דובר במהגר עבודה ששהה בישראל כשנה וחצי במהלך שנות התשעים, ושב לישראל באשרה, שניתנה לו כדין, בחודש אוגוסט 2006. משרד הפנים החליט שמהגר העבודה מיצה את תקופת ההעסקה, והחליט לבטל את רישיונו בראשית שנת 2009. השופטת נאור קיבלה, כאמור, את הבקשה להאריך את רישיון הישיבה עד להכרעה בעתירתו. בפסק דינה קבעה, שהסוגיה של החלת המדיניות החדשה למפרע על מי שהגיע לישראל כדין טעונה בירור, ועד שתוכרע יש להאריך את רישיון ישיבתו של מהגר העבודה. הטעמים לכך: ללא רישיון ייאבד מהגר העבודה את עבודתו, שכן מעסיקו ייאלץ לפטרו; הוא יוותר ללא קורות גג, משום שמגוריו מסופקים על ידי המעסיק; הוא צפוי לאבד את הביטוח הרפואי, שמעסיקו מחוייב לרכוש עבורו; מעסיקו ייקח תחתיו עובד אחר, ולכן אף אם עתירתו תתקבל אי אפשר להבטיח שיהיה לו מקום עבודה; וזכויותיו הסוציאליות, התלויות ברצף העבודה, תיפגענה. בעקבות "צו העשה" של השופטת נאור שינה משרד הפנים את מדיניותו (באופן שמרכך אותה קמעה, אבל רחוק מלהשביע רצון).
"צו העשה" של השופט אשר גרוניס מאתמול ניתן בעניינם של בני משפחה, שאזרחותם בוטלה לאחר עשר שנות ישיבה בישראל, משמשרד הפנים קבע שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים. השופט גרוניס הורה לתת לכל אחד מן העותרים, שאזרחותו בוטלה, רישיון ישיבה ארעי בישראל. בהחלטתו קבע, כי המשך שהותם של בני המשפחה בארץ רק מכוחו של צו מניעה, האוסר על גירושם, מציב קשיים רבים, ויש להבטיח להם מעמד, שיאפשר תעסוקה ויזכה אותם בביטוח בריאות ממלכתי. "החלטתו של משרד הפנים לשלול את האזרחות", קבע השופט גרוניס, "היא זו ששינתה מצב ששרר במשך תקופה של עשר שנים. צו ביניים המחייב מתן אשרה יעמיד את העותרים במצב דומה לזה בו הם נמצאו עד להחלטתו של משרד הפנים."
