צה"ל מביים חדירות פליטים ממצרים
בליל 9.6.2009 תיכננו כוחות צה"ל לדחוף אל מעבר לגדר הגבול עם מצרים, ללא כל תיאום, קבוצה של כ-25 אנשים, ובהם מבקשי מקלט שהגיעו לישראל יומיים קודם לכן. סמח"ט הגזרה הסביר לחיילי המילואים, ששירתו באותה עת בגבול, שהדבר נעשה עקב סירובה של "מצרים הרשמית" לקבל בחזרה לתחומה אנשים שחצו את הגבול לישראל. הגירוש אפשרי, כך אמר, רק הודות לתיאום בין כוחות הצבא של ישראל ושל מצרים באזור, ומוגבל למקרים שבהם אנשים נתפסים על הגדר או מיד לאחר חציית הגדר. משום כך, ה"פתרון" שנמצא לצה"ל למצבים אלה הוא לביים חדירות כאילו אירעו זה עתה, וכאילו מדובר ב"תקרית חמה", המתרחשת כעת.
"כדי ליצור את הרושם שהאנשים רק הגיעו למקום נדרש הכח לדחוף את הקבוצה מעבר לגבול אל שטח מצרים ואז לירות נורות תאורה, לירות באוויר ולצעוק כאילו גילינו חדירה", העיד אחד החיילים בתצהיר שהוגש היום לבג"ץ בעתירה נגד מדיניות "ההחזרה החמה", "האור, היריות והצעקות נועדו להתריע למצרים כי זיהינו אנשים חשודים". הפעולה בוטלה ברגע האחרון כאשר התברר, שכוחות מצרים מתקרבים למקום.
כמה ימים לאחר מכן, העיד החייל, בליל 13.6.2009, החזירו החיילים למצרים 10 מבקשי מקלט מאריתריאה ללא תישאול מוקדם ומבלי אפילו שרשמו את פרטיהם. החשש מפני שליחת פליטים אל מותם גרמה לתסיסה בקרב החיילים שביצעו את הפקודה בלב כבד. "כאשר האנשים הבינו שאנחנו עומדים להחזיר אותם לידי השוטרים המצרים שהגיעו למקום, הם התחילו לבכות ולהתחנן", מסר החייל בעדותו. "לא הבנו את השפה שבה הם דיברו, אבל היה ברור שהם פוחדים וזה היה נורא. התעלמנו מתחינותיהם והעברנו אותם לשוטרים המצרים שהתקהלו מצידה השני של הגדר. הרגשנו מאוד לא בטוחים שהאנשים שמסרנו כך לידי המצרים לא ייפגעו".
"כדי ליצור את הרושם שהאנשים רק הגיעו למקום נדרש הכח לדחוף את הקבוצה מעבר לגבול אל שטח מצרים ואז לירות נורות תאורה, לירות באוויר ולצעוק כאילו גילינו חדירה", העיד אחד החיילים בתצהיר שהוגש היום לבג"ץ בעתירה נגד מדיניות "ההחזרה החמה", "האור, היריות והצעקות נועדו להתריע למצרים כי זיהינו אנשים חשודים". הפעולה בוטלה ברגע האחרון כאשר התברר, שכוחות מצרים מתקרבים למקום.
כמה ימים לאחר מכן, העיד החייל, בליל 13.6.2009, החזירו החיילים למצרים 10 מבקשי מקלט מאריתריאה ללא תישאול מוקדם ומבלי אפילו שרשמו את פרטיהם. החשש מפני שליחת פליטים אל מותם גרמה לתסיסה בקרב החיילים שביצעו את הפקודה בלב כבד. "כאשר האנשים הבינו שאנחנו עומדים להחזיר אותם לידי השוטרים המצרים שהגיעו למקום, הם התחילו לבכות ולהתחנן", מסר החייל בעדותו. "לא הבנו את השפה שבה הם דיברו, אבל היה ברור שהם פוחדים וזה היה נורא. התעלמנו מתחינותיהם והעברנו אותם לשוטרים המצרים שהתקהלו מצידה השני של הגדר. הרגשנו מאוד לא בטוחים שהאנשים שמסרנו כך לידי המצרים לא ייפגעו".