בית המשפט ממליץ להתחתן
מאת: ד"ר יובל לבנת, התכניות לחינוך משפטי קליני באוניברסיטת תל-אביב
לפני מספר שבועות ניתן פסק דין חריג בחריפותו כנגד משרד הפנים. דובר באותו עניין בבני זוג, ישראלי ופיליפינית, אשר פנו למשרד הפנים בבקשה לתת לאישה מעמד מכוח זוגיות זו. בקשתם נדחתה, על בסיס האבחון של פקידי משרד הפנים לפיה מדובר בזוגיות לא נורמטיבית. בפסק דינה של השופטת מיכל אמגון-גונן, היא סוקרת את ההמלצות של לא פחות מחמישה פקידים שונים במשרד הפנים, אשר דנו בבקשתם של בני הזוג. בכל אותן החלטות טורחים הפקידים לציין את העובדה שהאישה מבוגרת מהגבר בעשר שנים. בנוסף, מוזכרת שוב ושוב העובדה שבני הזוג חולקים את דירתם עם מספר עובדות פיליפיניות נוספות, הלנות באותה הדירה בסופי השבוע. הסברם של העותרים, שהדבר נועד לצמצם את עלויות המחייה שלהם לא הועילה. "זוגיות מאוד מוזרה", פסקה הפקידה ציונה, "גרים עם עוד 4 אנשים – שלוש נשים וילדה. מבוגרת מהישראלי בעשר שנים. עובדת רוב שעות היום ולפעמים גם בשבתות".
משרד הפנים דוחה, למעשה, את ההכרה בזוגיות של ר' ו-א' מאחר שאין מדובר בזוגיות "תקנית" על פי אמות מידה פטריארכליות-בורגניות. האישה, רחמנא ליצלן, מבוגרת מן הגבר. וכאילו לא די בכך, השניים גם מעזים להיות עניים, דבר שמאלץ אותם לחלוק את דירתם עם אחרים. העובדה שבשימוע שנערך להם, ובו תוחקרו אודות חיי הזוגיות שלהם, לא נתגלו כל סתירות, אינה עומדת לזכותם של בני הזוג. ראש ענף אשרות מסבירה את העובדה הקריטית הזו במילים הבאות: "תודרכו על ידי עורך הדין ולכן לא היו סתירות". על בסיס מה החליטה שהעקביות של דבריהם מבוססים על תדרוך מאת הפרקליט (אשר אינו זכאי לפצות פה במהלך השימוע)? הפקידה אינה מספקת לנו כל הסבר לכך.
כאמור, בפסק דינה מיום 15.6.09 מתחה השופטת אגמון-גונן ביקורת חריפה על משרד הפנים, הורתה לו להעניק לאישה מעמד על פי נוהל מתן מעמד לבני זוג של ישראלים, ואף פסקה כי משרד הפנים ישלם לזוג הוצאות משפט חריגות בסך 40,000 ש"ח. ואולם, מקריאת פסק הדין מסתבר שגם בית המשפט נהג בצורה לא ראויה בפרשה זו. "בדיון הקודם", כתבה השופטת אגמון-גונן בפסק דינה, "המלצתי לבני הזוג להינשא שאז אולי יהיה להם קל יותר [לשכנע את משרד הפנים]". אנו רואים, אם כן, שבדומה למשרד הפנים, אשר התקשה לקבל את הזוגיות ה"לא תקנית" של ר' ו-א', כך ניסה גם בית-המשפט "לנרמל" את הזוגיות שלהם, על-ידי דחיפתם להינשא. האם מצב בו בית-משפט בישראל ממליץ לבני זוג להינשא הוא תקין? ומה בהמשך: הצעה להתגייר? להוליד ילדים?
לזכותה של השופטת אגמון-גונן ייאמר שבפסק דינה היא מצרה על הצעתה זו: "היום אני מצטערת על המלצה זו", היא כותבת, "היה עלי לתת פסק דין זה כבר בדיון הקודם". אכן, העובדה שנגרם לבני הזוג עינוי דין, בגין התמשכות ההליכים בבית המשפט, מצערת היא, ובית המשפט צודק בכך שהוא מלקה את עצמו בעניין. ואולם, חמורה הרבה יותר מכך, היא עצם ההתערבות של בית המשפט באורחות חייהם של אנשים בישראל. אם משרד הפנים מאמץ נורמות סטריאוטיפיות לבחינת בקשות הכרה בזוגיות, על בית המשפט לבקר זאת, כפי שאמנם עשתה השופטת בסופו של יום. אל לו לבית המשפט לאמץ תבנית דכאנית זו, ולהמליץ למתדיינים בפניו "להתיישר" לפיה.
לפני מספר שבועות ניתן פסק דין חריג בחריפותו כנגד משרד הפנים. דובר באותו עניין בבני זוג, ישראלי ופיליפינית, אשר פנו למשרד הפנים בבקשה לתת לאישה מעמד מכוח זוגיות זו. בקשתם נדחתה, על בסיס האבחון של פקידי משרד הפנים לפיה מדובר בזוגיות לא נורמטיבית. בפסק דינה של השופטת מיכל אמגון-גונן, היא סוקרת את ההמלצות של לא פחות מחמישה פקידים שונים במשרד הפנים, אשר דנו בבקשתם של בני הזוג. בכל אותן החלטות טורחים הפקידים לציין את העובדה שהאישה מבוגרת מהגבר בעשר שנים. בנוסף, מוזכרת שוב ושוב העובדה שבני הזוג חולקים את דירתם עם מספר עובדות פיליפיניות נוספות, הלנות באותה הדירה בסופי השבוע. הסברם של העותרים, שהדבר נועד לצמצם את עלויות המחייה שלהם לא הועילה. "זוגיות מאוד מוזרה", פסקה הפקידה ציונה, "גרים עם עוד 4 אנשים – שלוש נשים וילדה. מבוגרת מהישראלי בעשר שנים. עובדת רוב שעות היום ולפעמים גם בשבתות".
משרד הפנים דוחה, למעשה, את ההכרה בזוגיות של ר' ו-א' מאחר שאין מדובר בזוגיות "תקנית" על פי אמות מידה פטריארכליות-בורגניות. האישה, רחמנא ליצלן, מבוגרת מן הגבר. וכאילו לא די בכך, השניים גם מעזים להיות עניים, דבר שמאלץ אותם לחלוק את דירתם עם אחרים. העובדה שבשימוע שנערך להם, ובו תוחקרו אודות חיי הזוגיות שלהם, לא נתגלו כל סתירות, אינה עומדת לזכותם של בני הזוג. ראש ענף אשרות מסבירה את העובדה הקריטית הזו במילים הבאות: "תודרכו על ידי עורך הדין ולכן לא היו סתירות". על בסיס מה החליטה שהעקביות של דבריהם מבוססים על תדרוך מאת הפרקליט (אשר אינו זכאי לפצות פה במהלך השימוע)? הפקידה אינה מספקת לנו כל הסבר לכך.
כאמור, בפסק דינה מיום 15.6.09 מתחה השופטת אגמון-גונן ביקורת חריפה על משרד הפנים, הורתה לו להעניק לאישה מעמד על פי נוהל מתן מעמד לבני זוג של ישראלים, ואף פסקה כי משרד הפנים ישלם לזוג הוצאות משפט חריגות בסך 40,000 ש"ח. ואולם, מקריאת פסק הדין מסתבר שגם בית המשפט נהג בצורה לא ראויה בפרשה זו. "בדיון הקודם", כתבה השופטת אגמון-גונן בפסק דינה, "המלצתי לבני הזוג להינשא שאז אולי יהיה להם קל יותר [לשכנע את משרד הפנים]". אנו רואים, אם כן, שבדומה למשרד הפנים, אשר התקשה לקבל את הזוגיות ה"לא תקנית" של ר' ו-א', כך ניסה גם בית-המשפט "לנרמל" את הזוגיות שלהם, על-ידי דחיפתם להינשא. האם מצב בו בית-משפט בישראל ממליץ לבני זוג להינשא הוא תקין? ומה בהמשך: הצעה להתגייר? להוליד ילדים?
לזכותה של השופטת אגמון-גונן ייאמר שבפסק דינה היא מצרה על הצעתה זו: "היום אני מצטערת על המלצה זו", היא כותבת, "היה עלי לתת פסק דין זה כבר בדיון הקודם". אכן, העובדה שנגרם לבני הזוג עינוי דין, בגין התמשכות ההליכים בבית המשפט, מצערת היא, ובית המשפט צודק בכך שהוא מלקה את עצמו בעניין. ואולם, חמורה הרבה יותר מכך, היא עצם ההתערבות של בית המשפט באורחות חייהם של אנשים בישראל. אם משרד הפנים מאמץ נורמות סטריאוטיפיות לבחינת בקשות הכרה בזוגיות, על בית המשפט לבקר זאת, כפי שאמנם עשתה השופטת בסופו של יום. אל לו לבית המשפט לאמץ תבנית דכאנית זו, ולהמליץ למתדיינים בפניו "להתיישר" לפיה.
