כי לאהבה אין מדינה
בפעילות היומיומית השוחקת של העוסקים בזכויות מהגרים ופליטים אין הזדמנויות רבות לחגוג הישגים משפטיים משמעותיים. במקרים הנדירים, שבהם הישג משפטי כזה מהול גם בשמחה אישית, זו בכלל סיבה למסיבה. כזה היה יום חמישי האחרון, כשבתום התדיינות ממושכת שניהלה התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב, קיבלה השופטת יהודית צור מבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים את עתירתם של ג'וני ואליס ועיגנה, בפעם הראשונה בפסיקה בישראל, את זכותם של פליטים לחיי משפחה.
ג'וני ואליס הם לא הקליינטים הטיפוסיים של התכנית לזכויות פליטים. ג'וני הוא פליט מוכר מאתיופיה, הנמצא בישראל כבר 12 שנים והמחזיק בתושבות ארעית מזה 7 שנים, ואליס, בת זוגו, היא אזרחית ליכטנשטיין. שניהם, עד לתחילתה של הפרשה שהסתיימה בפסק הדין, לא היו רגילים לצרוך את שירותיהם של ארגוני זכויות אדם, אלא דווקא לספק אותם. ג'וני ואליס מנהלים יחד את ARDC, המרכז לקידום פליטים אפריקאיים, ארגון שמספק סיוע הומניטרי לפליטים לצד תכניות לפיתוח הקהילה ולוקח חלק בפעילות העקרונית של הפורום לזכויות פליטים. בימים כתיקונם הם מעניקים סיוע לפליטים לצד ארגונים כמו התכנית לזכויות פליטים, והם חלק בלתי נפרד מן הקהילה הקטנטנה שלנו. אלא שגם לפעילי זכויות אדם משרד הפנים מציק לפעמים, עם או בלי לקשר למי שהם ולמה שהם עושים.
כשג'וני ואליס ביקשו ממשרד הפנים להסדיר את מעמדה של אליס כדי שתוכל להמשיך לשהות בישראל עם ג'וני, הם נענו תחילה בשלילה בנימוק כי קיים "חשש להשתקעותה" של אליס בישראל. לאחר הגשת העתירה חלו התפתחויות ותהפוכות בעמדת משרד הפנים, שקצרה היריעה מלתאר כאן את כולן. בתחילה, עמדת משרד הפנים הייתה כי על אליס וג'וני, אם הם מעוניינים לקיים חיי זוגיות, לעשות זאת בליכטנשטיין. כאשר הוכח למשרד הפנים כי בהתאם לדין בליכטנשטיין ניתן יהיה להסדיר את מעמדו של ג'וני כבן זוגה של אליס רק בעוד 5 שנים, הסכים משרד הפנים להעניק לאליס תושבות ארעית לפרק זמן של 5 שנים, שבסופו יהיה עליהם לעזוב את ישראל ולעקור לליכטנשטיין. בהמשך משרד הפנים חזר בו והסכים לתת לאליס רישיון לישיבת ביקור רק לחצי שנה, שבסופה ייבחן העניין מחדש על ידי הוועדה המייעצת לענייני פליטים. דומה שבהתנהלות השלומיאלית של משרד הפנים בעתירה הזו, בשינויים התכופים בעמדתו, בחזרתו בו מהתחייבויותיו, בעמדותיו העקשניות והבלתי סבירות ובחוסר נכונותו להקשיב להערות בית המשפט, הוא פשוט הביא על עצמו את פסק הדין.
השופטת צור קובעת בפסק הדין, לראשונה בישראל, כי לפליטים זכות לחיי משפחה, שמכוחה חייבת המדינה להעניק מעמד לבני משפחתם. היא אף הולכת צעד נוסף וקובעת שהשאלה האם הפליט המוכר יכול לקבל מעמד במדינת מוצאו של בן זוגו היא שיקול זר בעת שנדונה השאלה האם לתת לבן זוגו של הפליט מעמד בישראל. היא גם דוחה את הפרשנות הצרה שמשרד הפנים הציג לנוהל המסדיר את האפשרות של בני זוגם של פליטים מוכרים לקבל מעמד בישראל (לשיטת משרד הפנים זכאים לכך רק מי שהיו בני זוגו של הפליט לפני הגעתו לישראל, ואילו צור קובעת כי זכאים לכך גם מי שהפכו לבני זוג לאחר ההגעה לישראל). ולקינוח, היא קובעת כי הוועדה המייעצת לענייני פליטים בהרכבה החסר, המתפקדת מזה כשנה ללא יושבת ראש, אינה תקינה. מה עוד יכולנו לבקש?
ברכות חמות חמות חמות לג'וני ולאליס.
ובהזדמנות זו, בה אנו מחלקים ברכות, איחולים לבביים גם ליעקב גנות, מנהל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, שמינויו למנכ"ל משרד התחבורה אושר היום על ידי הממשלה. אם גנות יילחם בתאונות הדרכים באותה נחישות, אמונה ויצירתיות שבה נלחם במהגרי העבודה והפליטים בישראל, נצא כולנו נשכרים.
