זכות טיעון וחומר חסוי

שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים הבהירו בשורה של פסקי דין את שברור מאליו; אם למשרד הפנים מידע בטחוני או פלילי, שבגינו הוא מבקש לדחות בקשה להסדרת מעמד של בן זוג של אזרח או תושב ישראלי, יזמין את בני הזוג לשימוע, יציג בפניהם את מה שהוא יכול, ויאפשר להם לטעון בטרם קבלת ההחלטה. כללים בסיסיים של משפט מינהלי.

משרד הפנים ליקט כמה פסקי דין שכאלה (מנומקים פחות מאחרים, כמובן) וערער עליהם לבית המשפט העליון. הטענה בערעור: אין זכות לשימוע מוקדם טרם קבלת ההחלטה. משרד הפנים רשאי לדחות את הבקשה, ובני הזוג יכולים, אם הם רוצים, להגיש השגה בכתב. מדוע? כי המדינה ריבונית להחליט ככל העולה על רוחה, ולזר אין שום זכויות.

במסגרת פעילותי באגודה לזכויות האזרח בישראל הגשתי יחד עם יותם בן הלל מהמוקד להגנת הפרט בקשה לצרף את הארגונים להליך. הגשנו חוות דעת, ונשמענו בדיון.

פסק הדין ניתן אתמול. עמדת משרד הפנים נדחתה. בית המשפט פסק, כי במקרים בהם משרד הפנים שוקל לדחות בקשה להסדרת מעמד של בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים מטעמים בטחוניים או פליליים עליו להקדים להחלטה שימוע. זהו הכלל, ויש לקבוע אותו בנוהל. רק "בשעה שיש דחיפות בטחונית או פלילית של ממש" מותר לקבל החלטה ללא שימוע מוקדם, ובנסיבות מסוימות אף לדרוש את יציאת בן הזוג מישראל. במקרים אלה השימוע יתקיים לאחר קבלת ההחלטה. "מקרים אלו יהיו בגדר המיעוט החריג, ויהא על הרשות להיות מסוגלת להסביר באופן משכנע מדוע היתה דחיפות בטחונית כזו, שהצדיקה את החריגה מכלל השימוע המוקדם במקרה הספציפי", קבע בית המשפט.

בית המשפט סבר שראוי שהשימוע יכלול שני שלבים: בכתב ובעל-פה. תחילה תימסר עמדתם של המבקשים באופן מסודר בכתב (תוך אפשרות שיסתייעו בעורך דין), ולאחר מכן תתקיים השלמה של הטיעון בעל-פה, במהלכו אפשר יהיה "להתרשם מן האדם עצמו ולשאול שאלות העולות מן הכתוב". עם זאת, בית המשפט לא קבע מסמרות בעניין אופן עריכת השימוע, והותיר למשרד הפנים לגבש בעניין נוהל, "שיאזן בצורה נאותה בין זכות המבקשים לשימוע הוגן ואמיתי, לבין שיקולי היעילות והשכל הישר".

לפני השימוע יש להעביר "הודעה מפורטת ככל הניתן בדבר הסיבה שבגינה נשקלת דחיית הבקשה, על מנת שיוכלו המבקשים להכין את עצמם כראוי לקראתו". החומר במקרים רבים חסוי, ולכן לצורך מיצוי זכות הטיעון מן הרשויות נדרש "מאמץ ליצירת פרפרזות של החומר, תוך פירוט ככל הניתן, ותוך השתדלות לא להסתפק באמירות לקוניות... כשהחומר בעניין המבקש נסתר מעיניו... יש לשאוף ולצמצם מגבלה זו עד למינימום הנדרש".

בעניין זה בית המשפט המליץ לשקול פתרון חקיקתי, שאומץ במדינות שונות במקרים בהם אי אפשר להציג בפני אדם חומר חסוי - מינוי עורך דין מיוחד בעל סיווג בטחוני, המוסמך לעיין בחומר. הפרקטיקה האיומה של עיון בחומר חסוי על ידי בית המשפט "במעמד צד אחד" - גם במסגרת תיקי הגירה ומעמד – הפכה שכיחה כל כך, שאפילו בהמלצה הזו יש משהו. ואם כבר ממליצים - הבלוג החדש והמשובח של לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, ex-parte (שקט... שופטים), עוסק בדיוק בכך.

השופט אליקים רובינשטיין הדגיש בפסק הדין, כי ההלכה נוגעת רק לבני זוג של אזרחים ושל תושבים, והוסיף ש"אין בכך כדי למנוע מן המדינה למנוע מראש כניסתו של מי שהגיע לנמל תעופה או למעבר גבול בלא אשרה או היתר מקביל כדין". הנשיאה דורית ביניש הסכימה, כי פסק הדין מצומצם להליכי הסדרת מעמדם של בני זוג, בהם יש זכות קנויה לבן הזוג הישראלי שלא להיפגע. עם זאת, ותוך שהיא מותירה את הסוגיה ב"צריך עיון", היא הביעה דעתה בנוגע לתזה המשפטית הפוגענית ביותר בדיני ההגירה - זו הגורסת, כי "לזרים אין זכות קנויה":

"מבקשת אני להעיר כי אותה תפיסה גורפת הבאה לידי ביטוי בטיעוני המדינה, לפיה מכח ריבונותה לא מוטלת על המדינה חובה משום סוג כלפי אדם בשל היותו זר אינה מקובלת עוד. דבר יום ביומו באים בפנינו ענייניהם של זרים אשר זכויותיהם הבסיסיות נפגעות. כך בין אם מבקש הזר להישאר בתחומה של המדינה מטעמים של 'איחוד משפחות', בין אם מטעמי מקלט הומניטרי ובין אם מנסיבות ייחודיות אחרות. בעידן הנוכחי הולכת וגדלה המודעות לזכויות האדם באשר הוא אדם ומדינות רבות כאשר הן דנות בהגבלות על הגירה מתמודדות עם בעיות הכרוכות בזכויותיהם של הבאים בשעריהן. שהייתו בישראל וזכויותיו של הזר נבחנות, איפוא, בהתאם לנסיבות עניינו הקונקרטיות".