מה אכפת לי מבנגלדשים בירדן?
מאת: ד"ר רועי וגנר, קו לעובד
על פי דו"ח של (National Labor Committee (NLC, ארגון זכויות עובדים אמריקאי, בגדים שנמכרים בישראל מיוצרים בתנאי ניצול ושיעבוד במפעל בבעלות ישראלית בירדן על ידי מהגרי עבודה מבנגלדש. העובדים סובלים מהחרמת דרכונים, ממגורים צפופים ומוכי פשפשים ללא חיבור למים, ממזון שמוגש חצי מבושל כשהוא עוד מדמם בפנים, מעיכובים בתשלום שכר, ומאי תשלום תוספת שכר על עבודה בחגים. עד חודש נובמבר 2008 הם סבלו גם מכפיית שעות נוספות ושבעה ימי עבודה בשבוע. כשהכה המשבר הכלכלי קוצצו השעות הנוספות, אבל מכסות התפוקה הועלו לרמה בלתי אפשרית.
לפי הדיווח של NLC, כאשר אחת העובדות התלוננה על המכסות הבלתי אפשרויות מנהל העבודה הכה אותה. העובדים הבנגלדשים זעמו, הפסיקו לעבוד, ודרשו את פיטורי המנהל המכה. הם פנו אפילו לבית המשפט, אבל זה אסר על השביתה וקנס את העובדים, משום שלא הכריזו על סכסוך עבודה ונתנו את ההתראה הנדרשת בחוק. המעסיקים הזמינו את המשטרה, וזו הפעילה אלימות, עצרה וגרשה שישה עובדים, ואילצה את שאר העובדים לחזור לעבודה. שישה עובדים נוספים נעצרו על ידי המשטרה הירדנית ומקום מעצרם לא ידוע - לא למשפחותיהם ולא לחבריהם. תשעה עובדים אחרים ירדו למחתרת מחשש שייעצרו ויגורשו גם הם.
בעלי המפעל הישראלים, משה כהן וז'ק בראון, מכחישים הכל מכל. הם מכחישים את הטענות לגבי תנאי העבודה, הם מכחישים שהמעצרים קשורים לסכסוך העבודה, הם מכחישים אפילו את מעט הטענות שבדו"ח שאושרו על ידי משרד העבודה הירדני. העובדה ש-NLC הוא ארגון ותיק ואמין, מרושת היטב ועם ניסיון עשיר בקרב עובדים בנגלדשים בירדן נדחית על הסף. העובדה שלשלטון הירדני יש אינטרס ישיר להגן על השקעות זרות דוגמת זו של משה וז'ק גם היא לא נחשבת (מדובר באזור סחר חופשי שמעוגן בהסכמים עם ארה"ב, שיעמדו בסכנה אם תיחשף שם הפרת זכויות עובדים שיטתית).
אבל למען האמת, הויכוח על העובדות בין NLC לבין בעלי המפעל איננו חשוב. הויכוח איננו חשוב משום שתנאי העסקה פוגעניים נפוצים בקרב ספקים רבים שמייצאים סחורה מהעולם השלישי למערב. חשוב כמובן לפתור את הבעיות הנקודתיות במפעל של ז'ק ומשה, אבל חשוב עוד יותר להביא לשינוי מערכתי.
במבט ראשון נדמה שהפתרון הוא להעביר את הייצור לישראל. אבל אם נדמה לכם שבישראל התנאים בהכרח טובים יותר, אני מזמין אתכם להעיף מבט בתנאי המגורים של עובדי חקלאות תאילנדים. ואם נדמה לכם שמערכת המשפט ואכיפת החוק הישראלית בהכרח טובה יותר, תתפלאו לגלות ששופט אסר על עובדת סיעוד להתפטר על אף שהורעבה, הוטרדה מינית, אולצה לעבוד בניקיון בית בנו של המעסיק ושולם לה שכר נמוך בהרבה מהמינימום החוקי. ואם נדמה לכם שהבעיה היא העסקת מהגרי עבודה, תתפלאו לגלות שגם עובדים אזרחי ישראל (בעיקר עובדי קבלן, ניקיון ושמירה) חשופים לאי תשלום שכר מינימום, לכפיית עבודה בשעות נוספות, לחיוב לעבוד גם כשיש להם אישור מחלה, לאילוץ לחתום על חוזים שמחייבים אותם בקנסות דרקוניים אם יתפטרו, ולהטרדה מינית, איומים ואלימות מצד מעסיקים.
היומרה "לנקות" את שוק העבודה מזרים ומייצור על ידי ספקים בחו"ל איננה פתרון אפשרי בשוק הגלובלי שאנחנו חיים בו, ואיננה יעילה כלכלית. היא גם לא תמנע ניצול ושעבוד של עובדים מקומיים. הפתרון גם איננו דרישה להפסיק לייצר בגדים במפעל של ז'ק ושל משה. צעד כזה יעניש בעיקר את הבנגלדשים ששילמו דמי תיווך גבוהים כדי לזכות בעבודה בירדן, ושסגירת המפעל תמנע מהם את האפשרות להחזיר את החובות האלה ו"לעשות לביתם" כמה אלפי דולרים במהלך שנות עבודתם בירדן. הפתרון הוא לא אוטרקיה ולא סגירת מפעלים. הפתרון הוא שקיפות ופיקוח.
המותגים שמוכרים לנו את הבגדים שמיוצרים על ידי בנגלדשים במפעל של ז'ק ושל משה בירדן (Jump, Pashut, Vanilla, Walla, Irit, Lucci, Crazy Line, Out of the blue), כמו כל שאר היצרנים בישראל חייבים לחשוף מי הם הספקים שלהם. כיום, על התוויות של הבגדים שיוצרו על ידי בנגלדשים בירדן רשום "תוצרת ישראל". במקום השקר תמוה הזה מותגים חייבים לפרסם באמצעים נגישים (למשל באתרי האינטרנט שלהם) מי הספקים שלהם בארץ ובחו"ל. יתר על כן, מכיוון שמפעלים בירדן ובסין אינם נגישים לביקורת של צרכנים ישראלים, המותגים הישראליים חייבים להזמין ביקורת חיצונית ובלתי תלויה על תנאי ההעסקה אצל הספקים שלהם, בארץ ובחו"ל, כפי שמקובל בקרב מותגים בינלאומיים שאכפת להם מהתדמית העסקית שלהם.
אנחנו צריכים לזכור שהגנה על זכויות עובדים היא עניין גלובאלי. אם ניתן יהיה לנצל מהגרי עבודה בנגלדשים בירדן, העובדים הישראלים שמתחרים בהם יהיו חשופים לאבטלה ולניצול בעצמם. גם אם "עניי עירך קודמים", במציאות הגלובלית שלנו אי אפשר להגן על עניי עירנו בלי להגן על כל מי שמייצר את המוצרים שאנחנו צורכים. ייתכן שאנחנו צריכים להפנים את העובדה שבעולם גלובאלי עניי עירנו הם כל מי שעובד בשבילנו, ולא רק מי שגרים קרוב אלינו.
בישראל אין עדיין תקדים משמעותי ל “clean clothes campaign” – קמפיין שדורש ממותגים לדאוג לתנאי העסקה הוגנים לכל אורך שרשרת הייצור. אנחנו מזמינים אתכם לקחת חלק בצעד הראשון בכיוון: הפגנה היום, יום ראשון, 16.8.2009, בשעה 18:00, מול קניון עזריאלי, היכן שנמכרים הבגדים שייצרו עבורנו עבדים בנגלדשים בירדן.
