יאללה, ביי

מה עושה בית המשפט העליון, כשמתברר לו שלמדינה אין שום כוונה לקיים את פסיקתו? מרים ידיים.

בחודש יולי 2008 הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, על מנת שבג"ץ יכפה על המדינה – על משרד הפנים ועל משרד התמ"ת – לקיים את פסק דינו, שקבע שהסדר הכבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם הינו "מעין עבדות בגרסה מודרנית", ולכן אסור. בית המשפט הורה למדינה לגבש הסדרי העסקה חדשים.

מראשית הליך הביזיון הלאתה המדינה בתיאור ההסדרים שאמורים היו לפתור את בעיית הכבילה. בחודש נובמבר 2008 קיבל בית המשפט את עמדת הארגונים העותרים, וקבע שהמדינה מבזה את פסק הדין. בית המשפט מנה את הסדרי ההעסקה החדשים, שאמורים היו להיות מיושמים, והורה למדינה להודיע על מועד להוצאתם של ההסדרים לפועל. או אז חזרה בה המדינה, והודיעה שבעצם "אין כבילה", אף אם לא יוחלו ההסדרים החדשים.

ובית המשפט? הוא החליט שבקשת הבזיון הגיעה לסוף דרכה. זה לא יפה מה שהמדינה עשתה, אבל זה מורכב, יש כאן הרבה עניינים, אין לנו יותר מה לעשות, נקווה לטוב, דלתו של בית המשפט פתוחה לעתירות חדשות אם מתחשק לכם, קחו עשרת אלפים שקלים, ותודה שבאתם. שלום, שלום.