אורי בלאו - פליט?

אתמול, שעות אחדות לפני הסרת צו איסור הפרסום המביך על פרשת קם-בלאו-נווה, ישבתי לי יחד עם קליינט ותיק, ד', פליט אזרח רואנדה, בהמתנה ממושכת לראיון ביחידה לרישום פליטים בלוד. ד' היה סטודנט להנדסה ברואנדה, שבמהלך שנות לימודיו באוניברסיטה פטפט קצת יותר מדי עם חברים בנוגע לעמדותיו ביחס למפלגת השלטון, והיה מראשי ארגון סטודנטים למלחמה באידס, שנחשד משום מה בקיום דיונים, "הפוגעים בבטחון המדינה". את התואר הראשון הוא מעולם לא סיים. לאחר כשנתיים, בהן הוא שב ונעצר ונחקר בחשד ל"פגיעה בבטחון המדינה", ובהן הוא ומשפחתו הוטרדו ללא הרף על ידי המשטרה, הוא הבין שמוטב לו להסתלק משם.

ד', למרות הקשיים היומיומיים של מבקשי מקלט בישראל, מצליח לעקוב באופן שוטף אחר החדשות בתקשורת הזרה. הוא ידע לעדכן אותי אודות ההתפתחויות בקירגיסטאן ביום שקדם לפגישתנו, לפטפט איתי קצת על מצב האבוריג'ינים באוסטרליה, ולהביע את דעתו המתרחש היום בסין. לכן הופתעתי מעט כששאלתי אותו אם שמע על פרשת ענת קם, והוא השיב לי שהיות שהוא אינו קורא עברית, הוא מתקשה לעקוב אחר החדשות בישראל. "דווקא בגלל זה היית אמור לשמוע על זה", אמרתי לו. "מותר לדווח על הסיפור הזה בכל מקום בעולם למעט ישראל", הסברתי לו, וסיפרתי לו על הפרשה. כשתיארתי לו את צו איסור הפרסום שהוצא על הפרשה כולה, וסיפרתי לו שבכל העולם כותבים עליה, הוא הופתע ותהה אם חופש הביטוי בישראל דומה במשהו לזה שבסין.

"והעיתונאי?" הוא שאל אותי, "גם אותו עצרו?". "לא, הוא בלונדון", השבתי. "אז גם הוא פליט עכשיו?", הוא שאל.

אין לי מושג מה מעמדו המשפטי של אורי בלאו באנגליה. אולי הוא נכנס לשם באשרת תייר. אולי הוא בכלל אזרח של האיחוד האירופי ויכול להשאר שם בבטחה ולא צריך להיות מוטרד ממעמדו. אבל אולי מעמדו המשפטי מעורער וכדאי לו לבקש להיות מוכר כפליט. העיתונאי שפרסם מאמר או כתבה, שאינם נושאים חן בעיני השלטון, הוא אחד הארכיטיפוסים של דמות הפליט באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים.

כדי שאדם יוכר כפליט יש להראות "חשש ממשי לרדיפה" במדינת מוצאו. די שקיים סיכוי של עשרה אחוזים שאדם יהיה חשוף לרדיפה אם יוחזר למדינת מוצאו כדי שיתקיים חשש ממשי, כפי שפסק אפילו בית המשפט העליון השמרני בארה"ב. האם אורי בלאו נרדף? בדיני הפליטים נהוג להבחין בין רדיפה (persecution), המקנה הכרה במעמדו של אדם כפליט, לבין העמדה לדין בגין עבירה (prosecution), שהיא כשלעצמה אינה מקנה הכרה כזו. לכאורה, נגד אורי בלאו נעשה שימוש במנגנונים המשפטיים של המדינה בשל חשד לביצוע עבירה. הוא לא נעצר ללא משפט, והוא לא נתלה מהביצים במרתפי השב"כ. אלא שהדין הבינלאומי מכיר בכך שפעמים רבות נעשה שימוש בכלים של prosecution כדי לבצע persecution. במיוחד כשה-prosecution מכוון כלפי מי שהעבירה שביצע הייתה לפתוח את פיו או להשתמש בעטו. כאשר עיתונאי מוזמן לחקירה, כשמצותתים לקו הטלפון שלו, כשמרחפת מעליו סכנה של העמדה לדין שגוררת אותו להסכים למסירת מסמכים, שעליהם התבסס בכתיבתו, כשהוא נאלץ להסכים להשמדת מחשבו האישי כדי שלא יעמידו אותו לדין, וכשהוא יודע שהוא מבוקש לחקירה בארץ כחשוד בעבירות ביטחוניות בשל כתבות שפרסם, זוהי רדיפה, גם אם היא נעשית באמצעות מערכת אכיפת החוק ובליווי מערכת המשפט.

כאשר השימוש במערכת אכיפת החוק הוא סלקטיבי, אלמנט הרדיפה מתחזק. בכירים בצבא ובמערכת הביטחון מדליפים מדי יום מידע, שיש בו כדי לסכן את ביטחונם של אזרחים וחיילים ושיש בו כדי לחשוף את דרכי פעולתם של גורמי הביטחון, ואינם עומדים לדין. מדוע? כנראה משום שהם לא חשפו את קלונם של רמטכ"ל ושל אלוף פיקוד, כפי שנעשה בכתבתו של אורי בלאו. במלחמת לבנון השנייה קצינים בכל הדרגים מסרו לכתבים מידע אודות מיקום כוחות הצבא הישראלי, תכניות הפעולה שלו ועוד. אורי בלאו ו"הארץ", לעומת זאת, פרסמו מידע, אשר, כפי שנכתב בבלוג החברים של ג'ורג', "לא יעניין ולו את קצה הזרת של ארגוני מודיעין זרים, אלא אם הם מכינים במקרה הערכת מצב על קריסת הדמוקרטיה הישראלית".

פליט הוא מי שנרדף על רקע דת, גזע, לאום, השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת או דעה פוליטית. בתי משפט מדינתיים וטריבונלים בינלאומיים עמוסים בפסיקה, המסבירה כי עיתונאים וחושפי שחיתות, שכתבו דברים שלא ערבו לאוזניים מסוימות וחשופים להטרדה בשל כך, הם מי שנרדפים על רקע דעתם הפוליטית ועל רקע השתיכותם לקבוצה חברתית מסוימת (קבוצת העיתונאים). לומר שאורי בלאו נרדף בשל דעה פוליטית אין פירושו לומר שהוא נרדף בשל היותו שמאלני עוכר ישראל או ימני קיצוני. אדם הנרדף על רקע אמונו בעקרון שלטון החוק גם הוא מי שנרדף על רקע דעה פוליטית.

כתבתו של אורי בלאו על האופן בו קצינים בכירים מצפצפים על העקרונות, שבג"ץ קבע לעניין חיסולים או הוצאות להורג ללא משפט, ומבצעים פשעי מלחמה היא שירות חשוב מאין כמותו לשלטון החוק. לא פגיעה בבטחון המדינה ולא נעליים, אלא אם כן יכולתו של האלוף נווה לצאת לחופשות סקי בחו"ל בלי להעצר כחשוד בפשעי מלחמה היא חלק בלתי נפרד מביטחון ישראל. נוכח העובדה שהצנזורה אישרה את פרסום הכתבה, ספק אם זה המצב.

אחד הדברים המביכים עבור מדינה, שמחשיבה עצמה כמדינה מערבית, הוא הכרה באזרח שלה כפליט על ידי מדינה אחרת. הכרה כזו מהווה הכרזה שמדינת מוצאו של הפליט רודפת אנשים או אינה מעניקה להם הגנה אפקטיבית מפני רדיפה. בתוך המולת צו איסור הפרסום נבלע הפן האולי חשוב יותר של הפרשה – פשעי המלחמה שהאלוף נווה הורה (לכאורה, לכאורה) לבצע. הכרה באורי בלאו כפליט במדינה אחרת יהיה בה משום הכרה ברדיפת מי שמצביעים על ביצועם (לכאורה, לכאורה) של פשעים כאלה.