בין האחד במאי לזכויות מהגרים ופליטים (או: איך אומרים פועלי כל הארצות התאחדו בטיגרינית?)

מאת: ניב מיכאלי

ביום שישי, 30 באפריל, עתיד להתקיים בתל-אביב אירוע לרגל האחד במאי. מאז 1890 האחד במאי מסמל את התאחדות אוכלוסיית העובדים ברחבי העולם על בסיס של סולידריות ושותפות גורל, החוצה גבולות של לאום, דת ומעמד משפטי. בשעות הצהריים יצעדו יחד יהודים, ערבים, סודנים, אריתריאים, פיליפינים וקולומביאנים. כולנו נצעד יחד כדי לומר פעם נוספת את הדברים שהיו אמורים להיות ברורים כבר מזמן: שלכל עובד, בין אם מדובר בעובד קבלן יהודי, העובד בחברת שמירה, ובין אם מדובר במהגר תאילנדי העובד בחקלאות, מגיעים תנאים אשר יבטיחו לו קיום בכבוד והגנה מפני ניצול; שהזיהום הסביבתי וההזנחה בדרום תל-אביב הורגים וגורמים חולי לכולנו, תושבים ותיקים כחדשים, בוכרים כניגרים; כי לכולנו יש זכות לקיים תא משפחתי בכבוד ובגאווה ובידיעה כי המחר בטוח ולא ארעי - לאמהות חד הוריות ולמשפחות המהגרים.

זוהי התאחדות על בסיס שאיפה ליצירת חברה טובה וצודקת יותר ומתוך הכרה בכך שחלק ניכר מהמאבקים הם משותפים לקבוצות השונות. הניצול של מהגרי העבודה איננו מאבקם שלהם בלבד ואף אינו סוגיה הומניסטית ואלטרואיסטית גרידא. הוא משפיע באופן ניכר גם על שכרם ותנאי העסקתם של העובדים הישראלים. אלו אותן חברות כוח אדם המספסרות במהגרי עבודה ומתעשרות ממדיניות הדלת המסתובבת, אשר חומסות גם את עובדיהן הישראלים, וזו אותה הממשלה אשר לא דואגת לאכוף את חוקי ההעסקה באופן אפקטיבי, לא עבור המהגרים ולא עבור הישראלים.

על כן, ב-30 באפריל מתאחדים ישראלים, מהגרים ופליטים כדי להתנגד להמשך הניצול והפגיעה בעובדים, יהיה מוצאם אשר יהיה.