הפיליפינית ברחה

סדום, ערוץ 1, מבט.

הזוועה מתחילה עם מרב מילר: "קשישה עיוורת בת 80 נותרה לבדה אחרי שהפיליפינית שסעדה אותה ברחה". בכתבה של רועי כ"ץ, בה בכל פעם שמופיעה הקשישה היא מוצגת בכיתוב כ"מלכה, בת 80, הפיליפינית המטפלת בה ברחה", מתברר שהעובדת (סליחה, הפיליפינית) בכלל התפטרה אחרי חמש שנות עבודה (לא שזה משנה). לאחר שהעובדת עזבה, גילתה המשפחה במשרד הפנים שהיא לא יצאה מהארץ, ושמשרד הפנים מתנה קבלת עובדת חדשה מחו"ל ביציאתה של הראשונה. קוראים לזה כבילה, וזה לא חוקי, "מעין עבדות בגרסה מודרנית" כדברי בג"ץ, אבל את כ"ץ זה לא מעניין. כבמודעות wanted מימי אוהל הדוד תום, מופיעה על המסך תמונתה של העובדת, והיא אף מוזכרת בשמה: סלסטה, הפיליפינית שהחליטה אחרי חמש שנים לעזוב את מלכה.

על פי נהלי משרד הפנים, מלכה אינה יכולה לייבא עובדת חדשה מחו"ל, ו"האפשרות היחידה שלה", מסביר כ"ץ, היא למצוא עובדת מתוך מאגר עובדי הסיעוד הזרים שבארץ. אני מוכן לספר לכ"ץ את מה שהממשלה סיפרה זה מכבר לבג"ץ ועל מי שאפשר לפגוש במשרדי קו לעובד ומוקד סיוע לעובדים זרים, כמו גם בכלא: אלפי עובדים בענף הסיעוד, אשר באו לישראל כדין, ואינם מצליחים להשתלב בעבודה, משום שחברות הסיעוד מסרבות לקלוט אותם, ומעדיפות להביא עוד עובדים תמורת דמי תיווך. אבל כ"ץ לא שואל אותי. הוא קונה את מה שמוכרים לו המתווכים. יש מחסור ב"מטפלים זרים" בארץ, כך הוא, ומדובר ב"משימה בלתי אפשרית". "על כל זר מתמודדים חמישה קשישים", הוא משתף בסטטיסטיקה, שלא ברור על מחקר של מי היא מבוססת.

טל, "מנכ"ל חברה לכוח עבודה זר", מספר על התוצאה העגומה של "המחסור" במהגרי עבודה בארץ: "העובדים הזרים מראיינים את המשפחות". רק היום סיפרו לו על עובדת שעברה חמישה מעסיקים, "וכל החמישה חיכו כמה ימים עד שהגברת הזאת תחליט אצל מי לעבוד". בנה של מלכה, יפתח, מסביר עם מה המשפחה נאלצה להתמודד ומדוע לא מצאה מהגרת עבודה שתטפל באם הקשישה: "לרכוש לה ספק אינטרנט כדי שהיא תוכל להתחבר לאינטרנט העובדת הזרה, וכהנה וכהנה דרישות שלא היו מעולם לעובד הזר". המזל היחיד של מלכה, מסכם כ"ץ, שיש לה משפחה תומכת.