ליברליזם ישראלי ופליטים הומואים
מאת: ד"ר יובל לבנת, התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב
פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר חייב לאחרונה את עיריית ירושלים לשלם ל"בית הפתוח" חצי מיליון שקל כפיצוי על הפליה בהקצאת תקציבים לאורך שנים, הינו פסק דין חשוב בתחום ההגנה על זכותם של הומואים ולסביות לשוויון בישראל. השופט עמית קבע באותו פסק דין שבישראל התבססה "תפיסה חוקתית כוללת של הזכות שלא להיות מופלה מחמת נטייה מינית". הוא הוסיף שכל החלטה של רשות שלטונית, אשר גורמת להפליה לרעה של בני ובנות הקהילה הגאה, היא החלטה חשודה, אשר בית המשפט לא יהסס לבטלה.
לצד אמירות חשובות אלה, כתב השופט עמית את הדברים הבאים: "ההתייחסות לחברי הקהילה הגאה היא אחד מהמדדים להיותה של מדינת ישראל מדינה ליברלית-דמוקרטית, להבדיל מהמצב ברובן-ככולן של מדינות המזרח התיכון הקרובות והרחוקות, בהן נרדפים חברי הקהילה הגאה. נזכיר את דבריו הבלתי נשכחים של נשיא איראן אחמדניג'אד שטען שבאיראן אין כלל הומוסקסואלים, בעוד שבבית המשפט העליון של אנגליה תלויה ועומדת עתירה של הומוסקסואל איראני, בגדרה הוא מבקש מקלט באנגליה מחשש לחייו אם ישוב לאיראן".
אין ספק שישנו מרחק רב בין ההגנה המשפטית לה זוכים בני הקהילה הגאה בישראל, בהשוואה לחבריהם וחברותיהם במדינות ערב. עם זאת, הדוגמה בה בחר השופט עמית כדי לעמוד על הבדל זה, ושעוסקת במתן מקלט מדיני להומואים, לסביות וטרנסג'נדרים הנרדפים במדינותיהם, היא אולי הדוגמה הגרועה ביותר שיכול היה לתת. זאת לאור העובדה, שדווקא בעניין זה ישראל קרובה הרבה יותר למדינות ערב מלמדינות המערב.
העתירה של ההומו האיראני, אותה מזכיר השופט עמית, הוכרעה כבר לפני מספר חודשים. בית המשפט הבריטי קיבל את ערעורו של האיראני כנגד רשויות ההגירה, אשר רצו להחזירו לאיראן, וקבע שהאיש זכאי למקלט מדיני במדינה. בית-המשפט הגבוה דחה את עמדתה של הערכאה הנמוכה, בה נקבע שאם אותו אדם יישאר בארון אין הוא צפוי לפגיעה באיראן, ומכאן שאינו זכאי למקלט מדיני בבריטניה. הוא קבע, שזכותו של כל אדם לחיות את חייו בהתאם לנטייתו המינית באופן פתוח, ואין לדחות בקשות מקלט של הומואים ולסביות בנימוק שיוכלו לחיות במדינותיהם כל עוד יישארו בארון.
עמדתה של מדינת ישראל שונה בתכלית. הוועדה המייעצת לענייני פליטים – בה חברים נציגים ממשרדי הפנים, המשפטים והחוץ, ואשר ממליצה לשר הפנים האם לתת לאדם מעמד של פליט בישראל – דחתה עד היום את כל בקשות המקלט של הומואים ולסביות שהובאו בפניה. כך, למשל, נדחתה בקשת מקלט של אישה מן המזרח הרחוק, אשר בעלה גילה שהיא לסבית והחל להכות ולאנוס אותה על בסיס קבוע. הוועדה נימקה את עמדתה בכך שמדובר ב"עניין פרטי", וזאת למרות שהרשויות באותה מדינה אינן מספקות כל הגנה להומואים וללסביות.
בנוסף, "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל", שנכתב על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, קובע ש"מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות שלא לקלוט בישראל ולא להעניק אשרת שהיה בישראל לנתיני מדינות אויב או מדינות עוינות" . ואמנם, מדינת ישראל מסרבת באופן עקבי לתת מקלט מדיני להומואים פלסטינים, אשר עברו התעללות ואף נסיונות רצח מצד בני משפחותיהם או הרשויות עצמן, והמירב שארגוני זכויות הפליטים מצליחים לעשות ביחס לאותם פליטים הוא העברתם למדינות אירופאיות שמסכימות לקבלם.
אשר על כן, אם אותו הומו איראני היה מגיש את בקשת המקלט שלו בישראל, ולא בבריטניה, בקשתו היתה נדחית. הן מכיוון שהוא הומו, והן מכיוון שהוא איראני. מסתבר, אם כן, שדווקא בעניין זה, ישראל אינה כה מתקדמת כפי שביקש השופט עמית להציגה.
