הסורים באים – כרוניקה של איוולת ידועה מראש
הבוקר, כך מדווח אחד מאתרי החדשות, חזה אבי דיכטר טבח המוני בסוריה עם נפילת שלטון אסד, ומנוסה של פליטים רבים מן המדינה:
"ברגע שהשלטון בסוריה יתמוטט אנו צפויים להיות עדים לטבח המוני בשני מיליון אנשי העדה העלאווית בסוריה. ... 2 מיליון במספר יברחו לכל עבר, הבריחה תתרכז בין טורקיה וישראל. על הצבא להיות מוכן לתרחיש בו מאות אלפי עלאווים דופקים על גדרות ישראל ברמת הגולן ובגבול ראג'ר. עלינו לתגבר כוחות באזור ולשים יד על הדופק, פן תתפתח בינינו לבין סוריה ולבנון ישות מדינתית נוספת של העלאווים".
כשהגיעו לישראל פליטי סודן הראשונים, לא יכולנו לדמיין מה צופן לנו העתיד. היום, שש שנים אחרי, לאחר שמדינת ישראל עשתה כל טעות אפשרית, אפשר לדמיין את הצפוי לנו בשנים הקרובות בגבול הצפון. תחילה יגיע מספר קטן של פליטים מסוריה (למעשה, לפחות אחד כבר הגיע). הם יוחזקו במעצר מינהלי מטעמים ביטחוניים, וייאסר עליהם להיפגש עם עורכי דין ועם נציגי ארגוני זכויות אדם, בשל היותם "נתיני מדינת אויב". הראשונים יובאו לאישור מעצרם המינהלי בפני בית המשפט המחוזי, שיעיין בחומר חסוי במעמד צד אחד. אף על פי שהחומר יכלול רק אמירות כלליות לגבי היותה של סוריה מדינה עוינת לישראל, בית המשפט יאשר את המעצר בשל הסיכון שנשקף מהם.
בהמשך, כשמספרם של הפליטים הסוריים יגדל מעט והבאתם בפני בית המשפט באופן אינדיבידואלי תהיה לטורח, יחלו לעצור פליטים סורים לפי החוק למניעת הסתננות. בפני בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים ובפני בתי המשפט, המדינה תטען שכל אזרחי סוריה מסוכנים ולכן אין לשחררם, ולאחר מכן תמתן את עמדתה ותאמר שכיוון שאין אפשרות לבדוק את אזרחי סוריה אינדיבידואלית, אין אפשרות לדעת מי מסוכן, ויש להחזיק את כולם במעצר. במקביל, המדינה תודיע לבתי המשפט שהיא עובדת על העברתם של הפליטים הסורים למדינות שלישיות, ושאוטוטו זה קורה, ולכן אין לשחררם ממעצר. הטענה הזו תהיה שקר מוחלט, משום שלא תימצא המדינה שתהיה נכונה לתת צ'ופר למדינת ישראל על סירובה לקיים את אמנת הפליטים ולתת מקלט לפליטים שהגיעו לשטחה.
המדינה תחזיק את כל הפליטים הסורים, ובהם גם ילדים, בתנאים לא אנושיים במתקן כליאה מאולתר שתקים בסמוך לגבול סוריה. עתירות שיוגשו נגד תנאי הכליאה יידחו על ידי בית המשפט העליון, בנימוק שהגעת ה"מסתננים" הסורים נפלה על מדינת ישראל כרעם ביום בהיר, ולא הייתה לה אפשרות להערך לדאוג לתנאי כליאה סבירים.
לאחר כשנה בתי המשפט יתחילו להבין שהסכנה לעלאווים בסוריה לא תחלוף בזמן הקרוב ושאין מדינה אחרת המוכנה לקלוט אותם, ויתחילו, לאט לאט, לשחרר פליטים סורים ממעצר. בתחילה הם ישוחררו רק לחלופות מעצר מגבילות בקיבוצים, כדי למנוע את ה"סיכון" שנשקף מהם. בהמשך, לאחר כשנתיים-שלוש של כליאה ממושכת וחלופות מגבילות חסרות תכלית, ולאחר שמספר הפליטים מסוריה יעלה על מספר הקיבוצים שיסכימו לקלוט אותם, משטר החלופות יקרוס, והטענה בדבר סיכון ביטחוני תיראה אווילית.
או אז יגיע השלב, בו שר הפנים וכל הפקידים הכפופים לו יכריזו שכל ה"מסתננים" הסורים כלל אינם פליטים, אלא מהגרים כלכליים, שעזבו את סוריה ובאו לישראל כדי לשפר את מצבם הכלכלי ולא כדי להציל את חייהם. באופן פרדוקסלי למרות הצהרותיה שהם אינם פליטים, מדינת ישראל תימנע מהחזרתם לסוריה בשל הסכנה הנשקפת להם שם. היא לא תיתן להם מעמד בישראל ותדאג להותיר אותם במעמד חלש, זמני ופגיע, מרחפים בלימבו משפטי. ישראל גם לא תיתן להם רישיונות עבודה, אבל מצד שני לא תקנוס מעסיקים שיעסיקו אותם.
עד כאן הכל משעמם, הכל אותו הדבר. מה שהיה הוא שיהיה. ורק הבדל אחד קטן תנסה המדינה להצניע בשנת 2014, כאשר הויכוח הציבורי סביב ה"מסתננים" הסורים יתלהט. היום חוזרת מדינת ישראל שוב ושוב על המנטרה, לפיה אדם נחשב לפליט רק במדינה הראשונה אליה הגיע, ולפיה "מסתננים" ממדינות אפריקה שעוברים דרך מצרים אינם זכאים למקלט בישראל מטעם זה. לטענה זו אין אחיזה בדין הבינלאומי כל עוד מדינת ישראל לא חתמה עם מדינה כלשהי על הסכמי חלוקת נטל או חלוקת אחריות של פליטים. אבל ההתעקשות של מדינת ישראל לקדם היום טענה זו תתפוצץ בפרצופה כפי שהתרענו לא פעם – סוריה היא מדינה שיש לה גבול משותף עם ישראל, והפליטים שיגיעו ממנה לא עברו במדינה אחרת כלשהי בדרכם לפני כניסתם לישראל. לפי "כלל המדינה הראשונה" שישראל מתיימרת לקרוא בדין הבינלאומי, הפליטים הסורים שיחצו את הגבול יהיו שלנו, ורק שלנו.
"ברגע שהשלטון בסוריה יתמוטט אנו צפויים להיות עדים לטבח המוני בשני מיליון אנשי העדה העלאווית בסוריה. ... 2 מיליון במספר יברחו לכל עבר, הבריחה תתרכז בין טורקיה וישראל. על הצבא להיות מוכן לתרחיש בו מאות אלפי עלאווים דופקים על גדרות ישראל ברמת הגולן ובגבול ראג'ר. עלינו לתגבר כוחות באזור ולשים יד על הדופק, פן תתפתח בינינו לבין סוריה ולבנון ישות מדינתית נוספת של העלאווים".
כשהגיעו לישראל פליטי סודן הראשונים, לא יכולנו לדמיין מה צופן לנו העתיד. היום, שש שנים אחרי, לאחר שמדינת ישראל עשתה כל טעות אפשרית, אפשר לדמיין את הצפוי לנו בשנים הקרובות בגבול הצפון. תחילה יגיע מספר קטן של פליטים מסוריה (למעשה, לפחות אחד כבר הגיע). הם יוחזקו במעצר מינהלי מטעמים ביטחוניים, וייאסר עליהם להיפגש עם עורכי דין ועם נציגי ארגוני זכויות אדם, בשל היותם "נתיני מדינת אויב". הראשונים יובאו לאישור מעצרם המינהלי בפני בית המשפט המחוזי, שיעיין בחומר חסוי במעמד צד אחד. אף על פי שהחומר יכלול רק אמירות כלליות לגבי היותה של סוריה מדינה עוינת לישראל, בית המשפט יאשר את המעצר בשל הסיכון שנשקף מהם.
בהמשך, כשמספרם של הפליטים הסוריים יגדל מעט והבאתם בפני בית המשפט באופן אינדיבידואלי תהיה לטורח, יחלו לעצור פליטים סורים לפי החוק למניעת הסתננות. בפני בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים ובפני בתי המשפט, המדינה תטען שכל אזרחי סוריה מסוכנים ולכן אין לשחררם, ולאחר מכן תמתן את עמדתה ותאמר שכיוון שאין אפשרות לבדוק את אזרחי סוריה אינדיבידואלית, אין אפשרות לדעת מי מסוכן, ויש להחזיק את כולם במעצר. במקביל, המדינה תודיע לבתי המשפט שהיא עובדת על העברתם של הפליטים הסורים למדינות שלישיות, ושאוטוטו זה קורה, ולכן אין לשחררם ממעצר. הטענה הזו תהיה שקר מוחלט, משום שלא תימצא המדינה שתהיה נכונה לתת צ'ופר למדינת ישראל על סירובה לקיים את אמנת הפליטים ולתת מקלט לפליטים שהגיעו לשטחה.
המדינה תחזיק את כל הפליטים הסורים, ובהם גם ילדים, בתנאים לא אנושיים במתקן כליאה מאולתר שתקים בסמוך לגבול סוריה. עתירות שיוגשו נגד תנאי הכליאה יידחו על ידי בית המשפט העליון, בנימוק שהגעת ה"מסתננים" הסורים נפלה על מדינת ישראל כרעם ביום בהיר, ולא הייתה לה אפשרות להערך לדאוג לתנאי כליאה סבירים.
לאחר כשנה בתי המשפט יתחילו להבין שהסכנה לעלאווים בסוריה לא תחלוף בזמן הקרוב ושאין מדינה אחרת המוכנה לקלוט אותם, ויתחילו, לאט לאט, לשחרר פליטים סורים ממעצר. בתחילה הם ישוחררו רק לחלופות מעצר מגבילות בקיבוצים, כדי למנוע את ה"סיכון" שנשקף מהם. בהמשך, לאחר כשנתיים-שלוש של כליאה ממושכת וחלופות מגבילות חסרות תכלית, ולאחר שמספר הפליטים מסוריה יעלה על מספר הקיבוצים שיסכימו לקלוט אותם, משטר החלופות יקרוס, והטענה בדבר סיכון ביטחוני תיראה אווילית.
או אז יגיע השלב, בו שר הפנים וכל הפקידים הכפופים לו יכריזו שכל ה"מסתננים" הסורים כלל אינם פליטים, אלא מהגרים כלכליים, שעזבו את סוריה ובאו לישראל כדי לשפר את מצבם הכלכלי ולא כדי להציל את חייהם. באופן פרדוקסלי למרות הצהרותיה שהם אינם פליטים, מדינת ישראל תימנע מהחזרתם לסוריה בשל הסכנה הנשקפת להם שם. היא לא תיתן להם מעמד בישראל ותדאג להותיר אותם במעמד חלש, זמני ופגיע, מרחפים בלימבו משפטי. ישראל גם לא תיתן להם רישיונות עבודה, אבל מצד שני לא תקנוס מעסיקים שיעסיקו אותם.
עד כאן הכל משעמם, הכל אותו הדבר. מה שהיה הוא שיהיה. ורק הבדל אחד קטן תנסה המדינה להצניע בשנת 2014, כאשר הויכוח הציבורי סביב ה"מסתננים" הסורים יתלהט. היום חוזרת מדינת ישראל שוב ושוב על המנטרה, לפיה אדם נחשב לפליט רק במדינה הראשונה אליה הגיע, ולפיה "מסתננים" ממדינות אפריקה שעוברים דרך מצרים אינם זכאים למקלט בישראל מטעם זה. לטענה זו אין אחיזה בדין הבינלאומי כל עוד מדינת ישראל לא חתמה עם מדינה כלשהי על הסכמי חלוקת נטל או חלוקת אחריות של פליטים. אבל ההתעקשות של מדינת ישראל לקדם היום טענה זו תתפוצץ בפרצופה כפי שהתרענו לא פעם – סוריה היא מדינה שיש לה גבול משותף עם ישראל, והפליטים שיגיעו ממנה לא עברו במדינה אחרת כלשהי בדרכם לפני כניסתם לישראל. לפי "כלל המדינה הראשונה" שישראל מתיימרת לקרוא בדין הבינלאומי, הפליטים הסורים שיחצו את הגבול יהיו שלנו, ורק שלנו.
