עד שייאטם ליבנו
מוקד סיוע לעובדים זרים מפרסם השבוע דו"ח בעברית ובאנגלית על מערכת המקלט הישראלית קרוב לשלוש שנים מאז הוקמו במשרד הפנים שתי היחידות החדשות האחראיות על בחינת בקשות של מבקשי מקלט. הדו"ח, שזכה לסיקור בשבוע שעבר בעיתון "הארץ", מצייר תמונה עגומה, שדי בנתון בסיסי אחד כדי להבינה – במשך קרוב לשלוש שנים, רק במקרה אחד הוכרו בני משפחה מבקשי מקלט כפליטים בעקבות המלצה של משרד הפנים (נוסף על פליטים בודדים נוספים, שטופלו על ידי נציבות האו"ם לפליטים), וזאת מתוך אלפי בקשות מקלט שנדחו. כשמשווים זאת לאלפי הבקשות שמתקבלות במדינות "מפותחות" אחרות, שמהוות עשרות אחוזים מתוך בקשות המקלט המוגשות במדינות אלה, ברור שהמערכת שהקים משרד הפנים אינה אלא בדיחה סרת טעם. ההשוואה למדינות אחרות מאירת עיניים, במיוחד נוכח העובדה שכל המדינות ה"מפותחות" מערימות קשיים על מבקשי מקלט, נוקטות במדיניות מצמצמת ואינן מגלות נדיבות מיוחדת בענייני הגירה בכלל ומקלט בפרט, מתוך רצון לשמור על הקפיטליזם הגלובלי, שמביא לשפע חסר תקדים היסטורי במדינות מסוימות, ושתנאי להמשך קיומו הוא המשך משטר, המבוסס על הגבלת חופש התנועה של רוב אוכלוסיית העולם. על רקע המגמה הגלובלית של צמצום ההכרה בפליטים, הפערים העצומים בין שעורי ההכרה בפליטים בישראל לעומת מדינות "מפותחות" אחרות מדגישים ביתר שאת את היותה של המערכת הישראלית נחושה שלא להכיר באיש כפליטים.
הדו"ח מבהיר עד כמה פקידי משרד הפנים האחראים על בחינת בקשות מקלט נחושים שלא להכיר באיש כפליט באמצעות התייחסות הן לפגמים המבניים במערכת המקלט והן להתנהלות בפועל, שמביאים לשעור הכרה בפליטים הנושק לאפס אחוזים. הדו"ח מתאר כיצד עוד לפני שבדק משרד הפנים ולו בקשת מקלט אחת הצהירו ראשי המערכת בדרגים הפוליטי והמקצועי, כי כל מבקשי המקלט הם "מהגרים כלכליים", ובכך סימנו לדרג הפקידים, הבוחן את בקשות המקלט, את התוצאה המתבקשת. בפן המבני עומד הדו"ח, בין היתר, על סדי זמנים בלתי סבירים להגשת בקשות מקלט ולהגשת ערעורים על החלטות, על הליכי דחייה על הסף, שבמסגרתם נדחות רוב בקשות המקלט ללא בחינה ממשית שלהן, ועל הסתרת מסמכים ממבקשי מקלט, באופן המקשה להשיג על ההחלטות. בפן הפרקטי מצביע הדו"ח, בין השאר, על ראיונות אגרסיביים על ידי פקידים המתעקשים לכנות את עצמם "חוקרים", על שיטות מפוקפקות להערכת אמינות של מבקשי מקלט (למשל, הכשלת מבקשי מבקשי מקלט שלא זכרו מה היה צבע האוטובוס בו נסעו), על תרגום לקוי, על מחקר לא מקצועי בדבר התנאים במדינות המוצא של מבקשי מקלט ועל פס ייצור של הודעות שטאנץ על דחיית בקשות מקלט, שמאות מהם "נחתמו" על ידי עובדת משרד הפנים בעת היותה בחופשה ממושכת בת כמה חודשים.
