תנו להם לעבוד

"כשנשאל [אלי ישי] על הסכנה למסתננים ומבקשי המקלט בארצות מוצאם בשל המלחמות המתנהלות בהן השיב כי 'אני לא אחראי למה שקורה באריתריאה וסודאן, אלא האו"ם. מי שלא יעזוב מרצון יגורש או למדינתו או למדינה שלישית תמורת תשלום'", דיווח אתמול עיתון "הארץ".

ייתכן שאלי ישי לא שמע, אך האו"ם אינו מדינה, אלא מבנה אדמיניסטרטיבי. לאו"ם אין טריטוריה ואין לו צבא, והוא לא יכול להגן על מי שנשקפת סכנה לחייהם. בדיוק מהטעם הזה נוסחה האמנה בדבר מעמדם של פליטים, המחייבת מדינות להגן על פליטים ולא להחזירם למקום סכנה. מדינת ישראל בחרה לחתום על האמנה מרצונה שלה, איש לא כפה עליה זאת, והיא יכולה להחליט בכל רגע נתון להסיר את חתימתה מן האמנה, אך בוחרת שלא לעשות זאת.

ייתכן שאלי ישי לא שמע, אך היה הייתה ספינה בשם סנט לואיס, שהפליגה בשנת 1939 כשעל סיפונה למעלה מ-900 פליטים יהודים. כשקרבה לחופי קובה סירבה הממשלה לאפשר לנוסעי הספינה להיכנס לשטחה, משום שהמתרחש באירופה אינו בעיה של קובה; כל מדינות אמריקה הלטינית סירבו לאפשר לנוסעים להיכנס; הממשל האמריקאי שלחה ספינה חמושה במטרה למנוע מן הספינה להגיע למרחק ממנו יוכלו נוסעיה לשחות אל חופי ארה"ב; וממשלת קנדה הבהירה שנוסעי הסנט לואיס אינם בעיה קנדית. בסופו של דבר שבו נוסעי הסנט לואיס לאירופה, שם רבים מהם מצאו את מותם בתאי הגזים של המשטר הנאצי.

בעקבות אירוע זה ואחרים שכמותו דחפה מדינת ישראל מייד עם הקמתה לניסוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים. בהליכים משפטיים רבים מצהיר משרד הפנים, כי הוא מחויב להעניק הגנה לפליטים, והנה מצהיר היום העומד בראש המשרד, שהוא אינו אחראי למה שקורה במחוזות רחוקים, ועל כן אין בעיה לגרש גם את מי שגירושו יעמידו בסכנה. אם כך אומר שר הפנים, אין פלא שהפקידים הזוטרים, האמונים על מנגנון המקלט, דוחים את כל בקשות המקלט המוגשות בישראל.

הפאניקה המלאכותית, שאחזה בימים האחרונים בפוליטיקאים, המבקשים לעשות הון פוליטי ממספר קטן של אירועים אלימים, ובהם אלי ישי, היא מבישה. אכן, כל אירוע אלימות הוא חמור, ועבור אישה שנאנסה, הסטטיסטיקה בדבר שיעור הפשיעה אינה מנחמת. יש לקוות, כי אם החשודים בביצוע שני מעשי האונס, עליהם דווח לאחרונה בתקשורת, יורשעו, הם ייענשו במלוא החומרה, כפי שראוי שכל אנס ייענש, אזרח או פליט, מסתנן או מהגר עבודה, נשיא לשעבר או עובד מטבח. אולם, בטרם מנצלים פוליטיקאים אירועים שכאלה ומסייעים בייצור בהלה המונית בדבר שעורי הפשיעה בקרב זרים, מוטב שיבחנו את נתוני המשטרה עצמה, המצביעים על שעור פשיעה נמוך משמעותית בקרב הזרים בהשוואה לישראלים.

אי אפשר לזלזל במצוקתם של תושבי אזורים מוחלשים הנושאים בנטל מוגבר בשל ריכוז מבקשי מקלט באזורי מגוריהם, אולם את האצבע המאשימה יש לכוון אל אלי ישי עצמו. בישראל שוהים היום כמה עשרות אלפי מבקשי מקלט, רובם אזרחי סודן ואריתריאה, שמדינת ישראל מכירה בכך שאין לגרשם בשל הסכנה הנשקפת להם במדינות מוצאם. אלי ישי, שר הפנים מזה כשלוש שנים, הצהיר שוב ושוב לאורך שנות כהונתו כי יגרשם, אולם הוא לא עושה כן משום שהדבר אינו אפשרי לעת הזו. אלי ישי עצמו יודע, כי אף שייתכן שביום מן הימים המצב במדינות מוצאם ישתפר באופן שיאפשר את חזרתם, הדבר לא יקרה בעתיד הנראה לעין, וכי מבקשי המקלט הנמצאים היום בישראל יוסיפו לשהות כאן בשנים הקרובות. משום כך, אפשר היה לצפות שבמקום לבחור בטריק הישן ביותר בספר, הטריק המאומץ על ידי מפלגות הימין הקיצוניות ביותר ברחבי העולם – שיסוי אוכלוסיות מוחלשות זו בזו וליבוי שנאת זרים – יבחר שר הפנים דרכים ריאליות להתמודד עם התופעה.

המצוקה הקשה של מבקשי המקלט בישראל, כמו גם של תושבי השכונות המוחלשות, נובעת בראש ובראשונה ממדיניות ההרעבה כלפי אוכלוסיה זו. אף על פי שלא ניתן לגרשם, בוחר שר הפנים שלא לבחון את בקשותיהם למקלט, לא לתת בידם רישיונות עבודה ולייסד את העסקתם על הסדר של "אי אכיפה" כלפי מעסיקיהם, וכך דוחק אותם למצוקה ועוני, ומביא לריכוזם באותן שכונות חלשות. בכתבה שבה פתחנו דווח גם, כי מפכ"ל המשטרה עמד על כך שהמשך שלילת הזכות לעבוד יביא, בסופו של דבר, גם לגידול בפשיעה בקרב מבקשי המקלט. שר הפנים וראש הממשלה הגיבו בפאניקה לדבריו והסבירו, כי מתן רישיונות עבודה יביא לגידול בתופעת ה"הסתננות". הם לא טרחו לציין, כי בשש השנים האחרונות ננקטו שורה של אמצעים קשים כלפי מבקשי מקלט, שנועדו כולם לצמצם את היקף התופעה – איסור העסקה, "החזרות חמות" למצרים, תיחום שהייתם צפונית לחדרה או דרומית לגדרה, כליאה ממושכת, כליאת ילדים, ועוד. יד הברזל שננקטה כלפי מבקשי מקלט לא צמצמה כהוא זה את התופעה, אולם שר הפנים וראש הממשלה, שאינם מכירים דרך אחרת, סבורים ש-more of the same הוא הצעד ההגיוני שיביא לפתרון הבעיה.

רק חילוץ של מבקשי המקלט ממעגל העוני והמצוקה באמצעות מתן רישיונות עבודה, שיאפשרו להם להתקיים בכבוד כל עוד הם שוהים בישראל ויביאו גם לפיזור אוכלוסיית מבקשי המקלט באופן שיפחית את הנטל על איזורים מוחלשים, ייתן מענה אמיתי לתופעה המורכבת עמה מתמודדת ישראל. כל עוד ישי ונתניהו יעדיפו להמשיך להשתלח ולהסית הם יצליחו להשאיר את הסוגיה בכותרות, אך לא יקדמו את הטיפול בה.