"הסרטן בגופנו" או "מותר כבר להשוות?"
אתמול חצתה ח"כ מירי רגב גבול שטרם נחצה כאן, ובמהלך הפגנה נגד ה"מסתננים" בשכונת התקווה בתל אביב אמרה בפני קהל משולהב כי "הסודנים הם סרטן בגופנו".
אבל כשנחצים גבולות ההסתה והגזענות, כל העובדות הללו הופכות לבלתי רלוונטיות. גם לו היו כל טענותיהם של פוליטיקאי האספסוף, אלי ישי ומירי רגב, נכונות, ברגע שבו פוליטיקאית ממפלגת השלטון מכנה קבוצה אתנית או לאומית "סרטן בגופנו", אין עוד טעם להתווכח על עובדות. מירי רגב, פוליטיקאית קיצונית ונבערת מדעת, שמאשימה את "הארגונים הסמולנים" במניעת גירוש פליטים באמצעות הגשת עתירה, המונעת לעת הזו את הגירוש לדרום סודן, אולי יודעת ואולי לא יודעת, שאזרחי דרום סודן מונים לא יותר מ-800 איש, קצת יותר מאחוז אחד מה"מסתננים" בישראל. אבל זה בכלל לא משנה מה היא יודעת. הטריק הישן ביותר בספר של פוליטיקאים, המבקשים לצבור פופולאריות, הוא הסתה גזענית ופרועה נגד קבוצות חלשות, ואם אפשר – שיסוי של האוכלוסיות החלשות ביותר זו בזו. כך היום וכך גם באמצע המאה הקודמת.
גם ביום שאחרי, פוליטיקאית האספסוף לא גילתה שמץ של זעזוע מאירועי אמש, ובראיון לגלי צה"ל מצאה לנכון לציין שהיא מבינה את פרצי הזעם.
סרטן, רובנו יודעים, הוא מחלה אלימה הפושה בגוף וממוטטת אותו, שהלוקים בה נלחמים על חייהם באמצעים אלימים ובלתי קונבנציונאליים. הכינוי "סרטן בגופנו", המודבק לקבוצה, מבהיר כיצד יש להלחם בה ומתיר את דמה. נעשה בו שימוש כלפי אוכלוסיות מיעוטים על ידי המשטרים והפוליטיקאים המטורפים, האלימים והקיצוניים ביותר שניתן להעלות על הדעת. ספק אם ההמון שבזז אתמול חנויות, הכה גברים, נשים וילדים והכין חולצות "מוות לסודנים" היה מרשה לעצמו לעשות זאת אלמלא פוליטיקאים עלובים, הנמצאים היום בלב המיינסטרים הפוליטי, היו משדרים בדברי הבלע שלהם שהכל כבר מותר.
אז מותר כבר להשוות?
לא חלף זמן קצר, וחלק מן המפגינים החלו להילחם באותו נגע סרטני כפי שנלחמים בסרטן – באלימות. מי שהיה אתמול בערב בשכונת התקווה וצפה במראות הקשים לא יכול היה שלא להתחלחל, ולא יכול היה שלא לשאול: מותר כבר להשוות? מסעדה בבעלות אדם אריתראי ברחוב האצ"ל נבזזה לאחר שחלונותיה רוסקו. חלונות חנות נוספת ברחוב נופצו אף הם, כמו גם שמשותיה של מכונית, שבה נהג אפריקאי. אפריקאים שחלפו אתמול בלילה ברחוב האצ"ל ספגו גידופים ויריקות, וסיגריות בוערות הושלכו לעברם. אישה אריתראית שחלפה ברחוב, כשילד קטן בזרועותיה, הותקפה והילד נפל מידיה. אבן הושלכה על גבר סודני שעבר ברחוב ופצעה אותו.
אפשר לשוב ולהתווכח על העובדות. אפשר לחזור ולומר שרוב ה"המסתננים" הם אזרחי אריתריאה, שמשרד החוץ הצהיר שקיימת סכנה לחייהם מידי המשטר במדינתם אם יוחזרו. אפשר לחזור ולשנן את נתוני הפשיעה בקרב זרים, העומדים על מחצית משיעורי הפשיעה בקרב ישראלים. אפשר לחזור ולומר, כי ישראל מחזיקה את רוב ה"מסתננים" בריק משפטי – מסרבת לבחון האם הם עומדים בתנאי אמנת הפליטים, כשבאותו הזמן טוענת, מבלי שבדקה אותם אינדיבידואלית, כי כולם "מהגרים כלכליים", מחד, אך נמנעת מגירושם, מאידך, תוך הרעבתם באמצעות אי מתן רישיונות עבודה. על כל אלה כתבנו כאן לא פעם.
אבל כשנחצים גבולות ההסתה והגזענות, כל העובדות הללו הופכות לבלתי רלוונטיות. גם לו היו כל טענותיהם של פוליטיקאי האספסוף, אלי ישי ומירי רגב, נכונות, ברגע שבו פוליטיקאית ממפלגת השלטון מכנה קבוצה אתנית או לאומית "סרטן בגופנו", אין עוד טעם להתווכח על עובדות. מירי רגב, פוליטיקאית קיצונית ונבערת מדעת, שמאשימה את "הארגונים הסמולנים" במניעת גירוש פליטים באמצעות הגשת עתירה, המונעת לעת הזו את הגירוש לדרום סודן, אולי יודעת ואולי לא יודעת, שאזרחי דרום סודן מונים לא יותר מ-800 איש, קצת יותר מאחוז אחד מה"מסתננים" בישראל. אבל זה בכלל לא משנה מה היא יודעת. הטריק הישן ביותר בספר של פוליטיקאים, המבקשים לצבור פופולאריות, הוא הסתה גזענית ופרועה נגד קבוצות חלשות, ואם אפשר – שיסוי של האוכלוסיות החלשות ביותר זו בזו. כך היום וכך גם באמצע המאה הקודמת. גם ביום שאחרי, פוליטיקאית האספסוף לא גילתה שמץ של זעזוע מאירועי אמש, ובראיון לגלי צה"ל מצאה לנכון לציין שהיא מבינה את פרצי הזעם.
סרטן, רובנו יודעים, הוא מחלה אלימה הפושה בגוף וממוטטת אותו, שהלוקים בה נלחמים על חייהם באמצעים אלימים ובלתי קונבנציונאליים. הכינוי "סרטן בגופנו", המודבק לקבוצה, מבהיר כיצד יש להלחם בה ומתיר את דמה. נעשה בו שימוש כלפי אוכלוסיות מיעוטים על ידי המשטרים והפוליטיקאים המטורפים, האלימים והקיצוניים ביותר שניתן להעלות על הדעת. ספק אם ההמון שבזז אתמול חנויות, הכה גברים, נשים וילדים והכין חולצות "מוות לסודנים" היה מרשה לעצמו לעשות זאת אלמלא פוליטיקאים עלובים, הנמצאים היום בלב המיינסטרים הפוליטי, היו משדרים בדברי הבלע שלהם שהכל כבר מותר.
אז מותר כבר להשוות?
