חדר המתנה
הבוקר ביקר לסה פסה בקריית הממשלה בתל-אביב, בה שוכנים משרדי רשות האוכלוסין וההגירה. בתמונה שצולמה הבוקר תוכלו לראות את אזור ההמתנה של "מסתננים" שבאו לחדש את האשרות-לא-אשרות שלהם, וממתינים בישיבה על הרצפה לצד דגל ישראל.
ישנן דרכים רבות לצייר תמונה של אדם שאנושיותו נשללה ממנו. רבות מן התמונות הללו הן זוועתיות וקשות הרבה יותר מתמונה בנאלית של מספר מבקשי מקלט היושבים על הרצפה לצד דגל ישראל. אבל אל תטעו - בתמונה אתם רואים את מי שמזמן חדלו להיות אנשים בעיני מי שהושיבו אותם שם, בהמתנה.
בעוד שישראלים הבאים לקבל שירותים במשרד הפנים כמו גם "זרים" המגישים בקשה להסדרת מעמדם בישראל זוכים להיכנס לתוך המשרד, להמתין בחדר המתנה על כסאות של בני אנוש ולקבל שירות בהתאם לפתקית עם מספר שקיבלו עם כניסתם ללשכה, בתמונה תראו כיצד מקבלים שירות "מסתננים". ההמתנה היא מחוץ ללשכה, ולמעשה גם הטיפול בהם הוא מחוצה לה. אין כסאות, אין תור, אין מספרים. ההמתנה אינה אורכת דקות ספורות, אלא שעות ארוכות, ולעיתים מן הבוקר עד הערב, כך שאין מנוס מלהתיישב על הרצפה. איך מזהים מיהו "מסתנן" כדי לדעת לנתבו לתור הנכון? על כך עמדנו כאן לפני מספר ימים.
"חדר ההמתנה" של ה"מסתננים" הוא אך תוצר טבעי של היחס כלפיהם - עם הסדרים משפטיים קיימים במקביל להסדרים משפטיים הולכים ומתגבשים, הולכת ונוצרת לנו אוכלוסיה שנמצאת עמנו שנים רבות ותוסיף להיות כאן עוד שנים ארוכות תחת הסדרי הפרדה והבחנה ברורים. כל ה"מסתננים" מאריתריאה וסודן, המהווים 90% ממבקשי המקלט בישראל, נמצאים בהמתנה קיומית בכל יום ויום, ולא רק אחת לשלושה חודשים כשהם ניגשים אל משרדי רשות האוכלוסין וההגירה. ההמתנה הקיומית דומה לזו שמחוץ ללשכה - ללא תנאים בסיסיים, ללא ידיעה עד מתי תמתיני, ולמעשה ללא ידיעה למה בדיוק את ממתינה.
ההמתנה על הרצפה היא כדי לקבל רישיון ישיבה שמוכיח שאת נמצאת בלימבו משפטי - רישיון ישיבה שניתן למי שניתן נגדו צו גירוש אך אין כוונה לגרש; רישיון ישיבה שעליו מוטבעות המלים "רישיון זמני זה אינו מהווה רישיון עבודה", אך שבלעדיו איש לא יעסיק אותך, משום שהמדינה התחייבה כי חרף איסור ההעסקה, לא תקנוס מעסיקים שיעסיקו אדם עם רישיון כזה.
