שקרים בפעולה
מאת: ד"ר יובל לבנת, התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב
פניה שנערכה לפרקליטות המדינה בעקבות המשדר בערוץ 2 טרם נענתה. ביזיון בית המשפט כבר מזמן לא מטריד במיוחד את אנשי הפרקליטות.
בינואר 2011 עיגן בית המשפט העליון את התחייבות המדינה שלא לנקוט צעדי אכיפה נגד מעסיקים של מבקשי מקלט, עד שיתקיימו שני תנאים מצטברים: השלמת הקמת מחנה הריכוז ל"מסתננים" בדרום הארץ, ומתן הודעה מוקדמת מטעם משרד הפנים על שינוי מדיניות אי-האכיפה, בהתראה של 30 ימים. בעוד שהתחייבות המדינה התייחסה רק להעסקת אנשים שהגיעו ממדינות, שאליהן ישראל אינה מרחיקה באופן גורף (אריתריאה וסודן), בית המשפט העליון הרחיב את ההתחייבות ביחס לכל מבקש מקלט, תהיה מדינת מוצאו אשר תהא, שממתין להכרעה בבקשתו. זה הדבר החיובי היחידי שיש לי לומר על פסק הדין התמוה הזה. את הביקורת שלי כבר הבעתי במקום אחר, ולא אחזור עליה כאן.
אלא שהתחייבות לחוד ומעשים לחוד. ב"תכנית חסכון", ששודרה לאחרונה בערוץ 2, הושמעו הקלטות של תחקירני התכנית, וכן של נציגת "קו לעובד", עם מוקדני רשות האוכלוסין וההגירה, אשר מסרו שהעסקה של מבקשי מקלט תגרור קנסות. הגדילה לעשות דוברת רשות האוכלוסין וההגירה, אשר לא רק שלא התנצלה על הפרת ההתחייבות על ידי מוקדני הרשות, אלא שבעצמה הודיעה ש"התחייבות המדינה שלא לבצע אכיפה על מעסיקים של מסתננים... התייחסה למסתננים ממדינות אליהן ישראל אינה מרחיקה לעת הזו, כדוגמת אריתריאים או צפון סודנים". כלומר, הדוברת הודיעה שאינה מקבלת את ה"הרחבה" עליה החליט בג"ץ, בנוגע למבקשי מקלט, שאינם ארירתאים או סודנים, הממתינים להכרעה בבקשותיהם.
רוסקו פאונד האמריקאי עמד כבר בשנת 1910 על הפער בין "המשפט בספרים" לבין "המשפט בפעולה". ישנן סיבות שונות לפער זה, אך בענייננו מדובר בסיבה בוטה, שקשה לקבלה במדינה שמכבדת את שלטון החוק: שקרים של עובדי מדינה, זוטרים ובכירים כאחד. כשנציג רשמי של רשות האוכלוסין וההגירה משקר למעסיק ספציפי בטלפון, וכששר בכיר משקר לכלל המעסיקים בהודעה פומפוזית לתקשורת, על אודות הענשה כביכול של מעסיקים של מבקשי מקלט – מעסיקים פוטנציאליים נמנעים מלהעסיק. כך קורה היום, שמבקשי מקלט מתדרדרים בישראל לחרפת רעב ממש. כך גם יכולים משרד הפנים והפרקליטות להתחמק מביקורת שיפוטית על מעשיהם: כל מה שצריך הוא להודיע דבר אחד לבית המשפט, ולבצע דבר אחר בשטח.
