מומחים
אמש התפרסמה בויי-נט ידיעה, בה תוארה הפרקטיקה החדשה של מדינת ישראל ביחס למבקשי מקלט המגיעים אל גדר הגבול ממצרים ומבקשים להיכנס. מעדויות שונות שהגיעו לאחרונה לתקשורת ולארגוני זכויות אדם עולה שהצבא מונע את כניסתם של אלה ומשאיר אותם להתייבש בצד השני של הגדר עד שיגיע צבא מצרים ויטפל בהם כמו שצבא מצרים יודע לטפל בהם.
במסגרת הידיעה פורסמו שתי עמדות ביחס לפרקטיקה זו. עמדה אחת הובאה מפיו של עודד פלר, העורך עמי במשותף את הבלוג, ולפיה התנהלות זו מנוגדת למשפט הבינלאומי. עמדה שנייה הובאה מפיו של פרופ' רובי סיבל, מומחה למשפט בינלאומי ועובד משרד החוץ לשעבר, שאמר, כי הוא "באופן אישי" אינו סבור כי קיימת חובה כזו.
גם בהעדר פרופסורה במשפט בינלאומי, אני מעדיף להקשיב בענייני הגירה ומקלט למומחה בהגירה עודד פלר מאשר למומחה למשפט בינלאומי ועובד משרד החוץ לשעבר רובי סיבל. סיבל לא שמע מעולם על כלל שמחייב בחינה של טענתו של אדם המידפק על גבולה של מדינה וטוען כי נשקפת לו סכנה. אני דווקא שמעתי על כמה כללים כאלה.
העקרון הרלוונטי במשפט הבינלאומי הוא עקרון ה-non-refoulememt. נהוג לתרגמו כ"עקרון איסור ההחזרה", אך מדובר בתרגום בלתי מדויק של המונח הצרפתי refouler. בהעדר תרגום מדויק בשפה האנגלית, גם הנוסח האנגלי הרשמי של סעיף 33(1) לאמנה בדבר מעמדם של פליטים, הקובע את האיסור על "החזרה", משתמש במונח הצרפתי refouler, שפירושו אינו רק "לגרש" או "להחזיר", אלא גם (במגבלות השפה העברית) "לדחוף" או "לדחות".
סיבל טוען, כי "יש משפטנים, רובם מארגוני זכויות אדם", שטוענים כי עקרון ה-non-refoulement חל גם על מבקש מקלט שהגיע לגדר. לא ספרתי כמה משפטנים שאינם עובדים בארגוני זכויות אדם אוחזים בעמדה זו, אולם בקרב אנשי אקדמיה ברחבי העולם המומחים בדיני פליטים (ולא רק באופן כללי במשפט בינלאומי) שוררת תמימות דעים, כי העקרון חל במצב זה. מומחים אלה אינם "מארגוני זכויות אדם". בעידן הנוכחי מקובל לחשוב שג'יימס הת'אווי וגיא גודווין-גיל, הם המומחים הגדולים ביותר לדיני פליטים. שניהם שמרנים במובנים רבים, לפחות לטעמי, אבל שניהם עומדים על כך שהעיקרון חל ללא כל עוררין על מי שנמצא על גבולה של מדינה וטרם חצה גבול זה (המומחה למשפט בינלאומי מוזמן לעיין בספרו של ג'יימס הת'וואי משנת 2005 בעמ' 315-316 וכן בספרם של גיא גודוויון-גיל וג'יין מק'אדם משנת 2007 בעמ' 208).
גם בתי משפט ברחבי העולם הכירו בכך. אם להתייחס רק לשתי דוגמאות מהעת האחרונה - לפני כחצי שנה קבע בית הדין האירופי לזכויות אדם, כי העקרון חל גם על אדם שלא נכנס למדינה, ולכן, קבע, כי תפישתם של מבקשי מקלט מחוץ למים הטריטוריאליים של איטליה להחזרתם ללוב, שממנה הגיעו, מהווה הפרה של העקרון. בדומה, לפני קצת יותר משנה קבע בית המשפט העליון של אוסטרליה, כי הפרקטיקה של תפישת מבקשי מקלט בים, לפני שנכנסו לאוסטרליה, והעברתם למלזיה, מנוגדת לעקרון ה-non-refoulement.
לפני קרוב לשנתיים הכריז ראש הממשלה כי הגדר שתיבנה לא על גבול ישראל-מצרים לא תחסום פליטים, ושלהם יותר להיכנס למדינה חרף קיומה של הגדר. "איננו מתכוונים לעצור פליטי חרב, אנחנו מאפשרים את כניסתם ונמשיך לאפשר את כניסתם", הכריז ביבי.
באקדמיה הישראלית ניתן למצוא מספר מומחים לדיני פליטים במשפט הבינלאומי, שאינם שייכים לארגוני זכויות אדם. במקרה של ספק באשר לדין הבינלאומי, דומה שמוטב לפנות אליהם, ולא אל מומחים כלליים למשפט בינלאומי.
במסגרת הידיעה פורסמו שתי עמדות ביחס לפרקטיקה זו. עמדה אחת הובאה מפיו של עודד פלר, העורך עמי במשותף את הבלוג, ולפיה התנהלות זו מנוגדת למשפט הבינלאומי. עמדה שנייה הובאה מפיו של פרופ' רובי סיבל, מומחה למשפט בינלאומי ועובד משרד החוץ לשעבר, שאמר, כי הוא "באופן אישי" אינו סבור כי קיימת חובה כזו.
העקרון הרלוונטי במשפט הבינלאומי הוא עקרון ה-non-refoulememt. נהוג לתרגמו כ"עקרון איסור ההחזרה", אך מדובר בתרגום בלתי מדויק של המונח הצרפתי refouler. בהעדר תרגום מדויק בשפה האנגלית, גם הנוסח האנגלי הרשמי של סעיף 33(1) לאמנה בדבר מעמדם של פליטים, הקובע את האיסור על "החזרה", משתמש במונח הצרפתי refouler, שפירושו אינו רק "לגרש" או "להחזיר", אלא גם (במגבלות השפה העברית) "לדחוף" או "לדחות".
סיבל טוען שהוא "לא מכיר נציג של מדינה שטוען שקיימת חובה כזאת". אני דווקא מכיר נציגי מדינות רבות שטוענות זאת, לרבות נציג מדינת ישראל. פרופ' סיבל, נא להכיר - נציגי מדינות העולם ב-EXCOM, הוועדה האקזקוטיבית של נציבות האו"ם לפליטים (Executive Committee). היות שלטענתך אינך מכיר גוף זה, אספר לך מעט עליו. אקסקום הוא גוף המורכב מנציגי 87 מדינות החתומות על האמנה בדבר מעמדם של פליטים, ובהן מדינת ישראל. אחת לשנה מקבלת אקסקום החלטות פרשניות בעניין האמנה בדבר מעמדם של פליטים. החלטות הוועדה מתקבלות רק פה אחד, כלומר אין החלטה שהתקבלה שלא על דעת מדינת ישראל החברה בה. בשנת 1977 קבעה הוועדה, בהחלטה מס' 6, כי עקרון ה-non-refoulement חל הן על מי שנמצא על גבולה של המדינה והן על מי שנמצא בתוך הטריטוריה שלה. הוועדה חזרה על עקרון זה פעמים רבות מאז.
סיבל טוען, כי "יש משפטנים, רובם מארגוני זכויות אדם", שטוענים כי עקרון ה-non-refoulement חל גם על מבקש מקלט שהגיע לגדר. לא ספרתי כמה משפטנים שאינם עובדים בארגוני זכויות אדם אוחזים בעמדה זו, אולם בקרב אנשי אקדמיה ברחבי העולם המומחים בדיני פליטים (ולא רק באופן כללי במשפט בינלאומי) שוררת תמימות דעים, כי העקרון חל במצב זה. מומחים אלה אינם "מארגוני זכויות אדם". בעידן הנוכחי מקובל לחשוב שג'יימס הת'אווי וגיא גודווין-גיל, הם המומחים הגדולים ביותר לדיני פליטים. שניהם שמרנים במובנים רבים, לפחות לטעמי, אבל שניהם עומדים על כך שהעיקרון חל ללא כל עוררין על מי שנמצא על גבולה של מדינה וטרם חצה גבול זה (המומחה למשפט בינלאומי מוזמן לעיין בספרו של ג'יימס הת'וואי משנת 2005 בעמ' 315-316 וכן בספרם של גיא גודוויון-גיל וג'יין מק'אדם משנת 2007 בעמ' 208).
גם בתי משפט ברחבי העולם הכירו בכך. אם להתייחס רק לשתי דוגמאות מהעת האחרונה - לפני כחצי שנה קבע בית הדין האירופי לזכויות אדם, כי העקרון חל גם על אדם שלא נכנס למדינה, ולכן, קבע, כי תפישתם של מבקשי מקלט מחוץ למים הטריטוריאליים של איטליה להחזרתם ללוב, שממנה הגיעו, מהווה הפרה של העקרון. בדומה, לפני קצת יותר משנה קבע בית המשפט העליון של אוסטרליה, כי הפרקטיקה של תפישת מבקשי מקלט בים, לפני שנכנסו לאוסטרליה, והעברתם למלזיה, מנוגדת לעקרון ה-non-refoulement.
לפני קרוב לשנתיים הכריז ראש הממשלה כי הגדר שתיבנה לא על גבול ישראל-מצרים לא תחסום פליטים, ושלהם יותר להיכנס למדינה חרף קיומה של הגדר. "איננו מתכוונים לעצור פליטי חרב, אנחנו מאפשרים את כניסתם ונמשיך לאפשר את כניסתם", הכריז ביבי.
באקדמיה הישראלית ניתן למצוא מספר מומחים לדיני פליטים במשפט הבינלאומי, שאינם שייכים לארגוני זכויות אדם. במקרה של ספק באשר לדין הבינלאומי, דומה שמוטב לפנות אליהם, ולא אל מומחים כלליים למשפט בינלאומי.
