דברים שאפשר לעשות רק כשאיש לא רואה
מאת: ענת בן-דור, התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב
יש דברים שאפשר לעשות כשלא רואים. למשל, לעצור תינוקת בת שנה ושלושה חודשים לתקופה של שלוש שנים. פגשנו את אמבט* הקטנה אתמול בכלא סהרונים. תינוקת פעלתנית בבגד אדום בזרועות אימה. ישבנו בחום מעיק של למעלה משלושים מעלות במשך שעה ארוכה ובזמן שראיינו את אימה, ניסתה אבמט הקטנה לשעשע את עצמה מסביבנו. מהדסת בהנאה של מי שגילתה את ההליכה לא מזמן, נשכבת על הבטן כדי להציץ מתחת לקראוון, סורקת את הרצפה, אולי יימצא שם איזה שעשוע בשבילה.
הן נמצאות בכלא הזה, המוקף גדרות, מגדלי שמירה ותיל כבר יותר משלושה חודשים. כלואות באוהל עם עוד שש נשים ושישה ילדים. ספק אם אימה של אמבט, בת 23 בסך הכל, יודעת שכאן הן צפויות להעביר את שלוש השנים הבאות של חייהן.
אמבט ואימה זביב* כלואות בגין "הסתננות לישראל". בחודש ינואר השנה תוקן החוק כדי לאפשר מעצר מנהלי של "מסתננים" למשך תקופה של שלוש שנים. הכל לצורך הרתעה של "מסתננים" עתידיים מלהגיע לישראל. אלא שזביב, אימה של אמבט, מעולם לא רצתה ולא התכוונה להגיע לישראל. זביב נולדה בכפר קטן באריתריאה. שם הכירה את בעלה ושם נישאה. בעלה של זביב גוייס לצבא וזביב נותרה בכפר, מתפרנסת בקושי רב ממכירת מזון. את בעלה ראתה רק פעם בחצי שנה. בעת שהיתה בחודש השישי להריונה עזב בעלה את משמרתו וערק לסודן, שם הוא נמצא גם היום. לאחר הולדת בתה, עזבה זביב את אריתריאה עם בתה הקטנה במטרה להתאחד עם בעלה בסודן. בסמוך לאחר חציית הגבול נחטפו השתיים באיומי נשק על-ידי מבריחים, ושם החל מסע ארוך ומייסר.
הן שהו שם כחמישה חודשים ארוכים, סביבן מתו חלק מן העצורים מן ההתעללות והתנאים הקשים, אך לבסוף, לאחר שמשפחתה מכרה את כל רכושה, שוחררו השתיים. עם חציית הגבול לישראל הובהלה אמבט הקטנה לסורוקה שכן סבלה מתשישות ומתת-תזונה. כעת היא עם אימה בכלא סהרונים והעתיד שנפרש לפניה מבהיל: זו תינוקת שלא תדע טעמו של חופש, של טיול בפארק או בחוף הים. בשנים הקרובות היא תשב פה עם אימה מאחורי סורגים, קורבן למדיניות כללית שנוקטת מדינת ישראל, בלי שיש לה או לאימה כל קשר לדבר. ספק אם תכיר את אביה שבסודן או אם תוכל להתאחד עימו בעתיד. יהיה מעניין לראות איזו התנהגות תאמץ לעצמה בעקבות הכלא הישראלי.
כשנפרדנו היא הפריחה אלינו נשיקות, למזלה היא צעירה מכדי להבין את שצפוי לה.
(* השמות בדויים)
יש דברים שאפשר לעשות כשלא רואים. למשל, לעצור תינוקת בת שנה ושלושה חודשים לתקופה של שלוש שנים. פגשנו את אמבט* הקטנה אתמול בכלא סהרונים. תינוקת פעלתנית בבגד אדום בזרועות אימה. ישבנו בחום מעיק של למעלה משלושים מעלות במשך שעה ארוכה ובזמן שראיינו את אימה, ניסתה אבמט הקטנה לשעשע את עצמה מסביבנו. מהדסת בהנאה של מי שגילתה את ההליכה לא מזמן, נשכבת על הבטן כדי להציץ מתחת לקראוון, סורקת את הרצפה, אולי יימצא שם איזה שעשוע בשבילה.
הן נמצאות בכלא הזה, המוקף גדרות, מגדלי שמירה ותיל כבר יותר משלושה חודשים. כלואות באוהל עם עוד שש נשים ושישה ילדים. ספק אם אימה של אמבט, בת 23 בסך הכל, יודעת שכאן הן צפויות להעביר את שלוש השנים הבאות של חייהן.
אמבט ואימה זביב* כלואות בגין "הסתננות לישראל". בחודש ינואר השנה תוקן החוק כדי לאפשר מעצר מנהלי של "מסתננים" למשך תקופה של שלוש שנים. הכל לצורך הרתעה של "מסתננים" עתידיים מלהגיע לישראל. אלא שזביב, אימה של אמבט, מעולם לא רצתה ולא התכוונה להגיע לישראל. זביב נולדה בכפר קטן באריתריאה. שם הכירה את בעלה ושם נישאה. בעלה של זביב גוייס לצבא וזביב נותרה בכפר, מתפרנסת בקושי רב ממכירת מזון. את בעלה ראתה רק פעם בחצי שנה. בעת שהיתה בחודש השישי להריונה עזב בעלה את משמרתו וערק לסודן, שם הוא נמצא גם היום. לאחר הולדת בתה, עזבה זביב את אריתריאה עם בתה הקטנה במטרה להתאחד עם בעלה בסודן. בסמוך לאחר חציית הגבול נחטפו השתיים באיומי נשק על-ידי מבריחים, ושם החל מסע ארוך ומייסר.
זביב ואמבט הועברו מיד ליד במסע הארוך לסיני. לעיתים נסעו בשכיבה בארגזי מטען של מכוניות, לפעמים בבטן סירות, אנשים מבוגרים שהיו עימן התקשו לעמוד בתנאים הקשים והתעלפו, לא ברור כיצד שרדה אמבט הקטנה. לבסוף הובאו למחנה מבריחים בסיני שם נאזקה זביב ברגלה ושם החלו החוטפים לדרוש כופר בסך 25,000$ מאת משפחתן עבור שחרורן. כאן הפכה התינוקת מגן לאימה. בעוד נשים אחרות נאנסו ועברו התעללות מינית, ספגה זביב "רק" מכות והלקאות. החוטפים נהגו לטלטל את אמבט הקטנה לנגד עיני אימה מבעד לחלון ולאיים להשליכה, או לסטור לה כשבכתה. אימה מספרת שאמבט למדה מן החוטפים: היא מלטפת את פני אימה בעדינות ואז לפתע סוטרת לה בכח, בדיוק כפי שנהג בה המבריח.
הן שהו שם כחמישה חודשים ארוכים, סביבן מתו חלק מן העצורים מן ההתעללות והתנאים הקשים, אך לבסוף, לאחר שמשפחתה מכרה את כל רכושה, שוחררו השתיים. עם חציית הגבול לישראל הובהלה אמבט הקטנה לסורוקה שכן סבלה מתשישות ומתת-תזונה. כעת היא עם אימה בכלא סהרונים והעתיד שנפרש לפניה מבהיל: זו תינוקת שלא תדע טעמו של חופש, של טיול בפארק או בחוף הים. בשנים הקרובות היא תשב פה עם אימה מאחורי סורגים, קורבן למדיניות כללית שנוקטת מדינת ישראל, בלי שיש לה או לאימה כל קשר לדבר. ספק אם תכיר את אביה שבסודן או אם תוכל להתאחד עימו בעתיד. יהיה מעניין לראות איזו התנהגות תאמץ לעצמה בעקבות הכלא הישראלי.
כשנפרדנו היא הפריחה אלינו נשיקות, למזלה היא צעירה מכדי להבין את שצפוי לה.
(* השמות בדויים)
