שלמה אבינרי בתפקיד אלי ישי

ביום שישי האחרון פורסם בעיתון הארץ מאמר דעה פרי עטו של פרופ' שלמה אבינרי, בו הוא מסביר מדוע חוק השבות הוא חוק מוצדק. אבינרי יכול היה להסתפק בכך, אך בחר להצטרף לדמגוגיה מבית היוצר של שר הפנים אלי ישי. "ייתכן שיש בהם [פעילים למען זכויות פליטים]" כותב אבינרי, "מי שמוּנעים על ידי תפישות אידיאולוגיות המבקשות לבטל למעשה את חוק השבות ולפתוח את ישראל להגירה מסיבית בלא כל הבחנה". הוא אף מוסיף ומתייחס לנייר העמדה של ארגון מציל"ה, שאבינרי עצמו היה שותף לכתיבתו, כמסמך המציג "מדיניות מושכלת והומנית בשאלת הפליטים".


נתחיל דווקא מהסוף - נייר העמדה של מציל"ה הוא מסמך פוליטי לא מרשים. עצם הרעיון של התוויית מדיניות הגירה למדינת ישראל הוא רעיון שיש לברך עליו. אולם, הבעיה בה לוקה המסמך היא ליקוט בררני של חלקיקי הסדרים קשוחים וגרועים ממדינות שונות והצגתם כמייצגים את מצב הדברים העדכני בתחום מדיניות ההגירה. אין כל פסול, כמובן, בנייר מדיניות שמלקט הסדרי הגירה מגבילים מרחבי העולם, לו רק היה מצהיר על עצמו ככזה, ולא מסתתר תחת איצטלה של הצגה אוביקטיבית של הסדרי ההגירה הנוהגים בעולם.

העובדה שבין מחברי נייר העמדה ישנם כמה שמות ידועים בעולם האקדמיה בישראל אינה הופכת אותו לבעל ערך אקדמי או אינטלקטואלי. חוות הדעת שכתבה עורכת המסמך, כלת פרס ישראל למשפט ששנותיה האחרונות מביישות את נעוריה, אשר הוצגה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובבית המשפט העליון, ולפיה מדיניות ההגירה של מדינת ישראל מחייבת סגרגציה משפילה של ילדי פליטים בבתי הספר והפרדה כפויה שלהם, מעמידה את המסמך אליו מתייחס אבינרי באור המתאים לו.

באשר לקביעתו של אבינרי במאמר הדעה, לפיה יש בין הפעילים למען זכויות פליטים מי שמבקשים "לבטל למעשה את חוק השבות", כלל לא ברור כיצד הוא קושר את המאבק בין זכויות פליטים לבין ביטול חוק השבות. מדינת ישראל חתמה על האמנה בדבר מעמדם של פליטים בשנת 1954, ארבע שנים לאחר חקיקת חוק השבות. היא הייתה בין יוזמותיה ומנסחיה של האמנה, וקשה לחשוב שמדינת ישראל הצעירה סברה שהאמנה מתנגשת עם חוק השבות. ארגוני זכויות האדם הפועלים בעניין זה דורשים לא יותר (אך גם לא פחות) מאשר קיום מלא של ההתחייבויות שישראל קיבלה עליה מרצונה החופשי באמצה את האמנה, ובין השאר בחינה הוגנת וכנה של בקשות למקלט, הימנעות מגירושו של אדם למקום בו קיים חשש מבוסס לרדיפתו, הענקה של מלוא הזכויות שמחייבת האמנה להעניק לפליטים, הימנעות מכליאה ברברית של מבקשי מקלט ובחינת עניינם של מי שמידפקים על גבולותיה. דרישות אלה, כאמור, מעוגנות באמנה שישראל בחרה לאמץ בסמוך לאחר חקיקת חוק השבות.

אבינרי מציג במאמר הדעה שלו תמונה שגויה, לפיה מדינות מפותחות מחליפות את קיום חובותיהן לפי אמנת הפליטים בקבלה של פליטים ומבקשי מקלט לפי מכסות. בכך אבינרי מאמץ עמדה קיצונית עוד יותר מזו שהוצגה במסמך של מציל"ה, ששמו מתנוסס בין כותביו. נייר העמדה של מציל"ה מציע לישראל לקבוע, בנוסף למי שזכאים להכרה כפליטים לפי אמנת הפליטים, מכסות של פליטים שישראל תקלוט. לעומת זאת, התמונה שמצייר אבינרי במאמר הדעה שלו מקורה באי הבנה מוחלטת של הסדרי המכסות שקובעות מדינות מערביות ביחס לקבלת פליטים ומבקשי מקלט ושל הדין הבינלאומי. אין מדינה מערבית הקובעת מכסה למי שזכאים לזכויות לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים - אלה שנמצאים בשטחה של המדינה או מידפקים פיזית על שעריה. מדינות רבות קובעות מכסות להבאה יזומה של פליטים ממדינות שונות בנוסף על אלה שהגיעו לשטחה או לגבולה. מכסות במדינות אלה אינן מחליפות את החובה המשפטית כלפי פליטים ומבקשי מקלט שהגיעו לשטחן של מדינות היעד.

אבינרי מצליח להתקומם נוכח יחסן של מדינות העולם ליהודים, שהידפקו על דלתותיהן ומצאו רק שערים סגורים, ובאותה נשימה להסביר כי על ישראל לפעול באותו אופן כלפי פליטים המידפקים על שעריה, וכי מי שסבור אחרת חותר תחת יסודות חוק השבות והציונות, לא פחות. הוא תומך בשייכותה של מדינת ישראל למועדון המדינות הרואות עצמן מדינות מערביות, הסבורות כי הדרך להתמודד עם פליטים היא להעביר את הנטל מן האחת אל השנייה, לדחוף פליטים למדינות אחרות, ואם אפשר אז מוטב דווקא לאותן מדינות עניות הקורסות גם כך תחת נטל הפליטים.

כשאלי ישי אומר שהוא נלחם בפליטים כדי להגן על החלום הציוני, הדבר מעורר פרצי צחוק. כשם שקליטת מאות אלפי לא יהודים ממדינות חבר העמים לשעבר בשנות התשעים לא מחקה את הציונות, כך איש אינו חושב ברצינות שמתן מעמד לכמה עשרות אלפי פליטים ישפיע על אופייה של המדינה. לכל ברור שמאחורי "הרטוריקה הציונית" מסתתרים בעצם חששות אגואיסטיים מפני כל מחשבה של ערעור על סדר עולמי של קפיטליזם גלובלי, שבו יש מדינות שנהנות מכל העולמות - מוצצות כלכלית את לשדן של מדינות אחרות באופן המונע כל אפשרות לשפר את מצבן הכלכלי ולפעול להגנה על אזרחיהן בתוך שטחן, סוחרות בנשק המעשיר את קופותיהן תוך אדישות להשלכות על היווצרות תופעות של פליטות ומצוקה כלכלית קיומית, ומתעקשות שאין להן שום אחריות. סדר עולמי, שבו ניתן להסתתר בחיק החמימות של הצהרות ריקות בדבר "הפליה מתקנת" ו"ריבונות", כדי להצדיק הפקרות גלובלית.

אבינרי מצטרף אל אלי ישי, אך לא רק בכך, אלא גם ברטוריקה המרעילה נגד ארגוני זכויות אדם. הוא אמנם מקפיד לכתוב, שעמדה כזו היא לגיטימית, אך המסר ברור - ארגוני זכויות האדם העוסקים בעניינם של פליטים הם עוכרי ישראל.