חברתי

השנה היא 2004. חבר כנסת חדש מהספסלים האחוריים של הליכוד מניח הצעת חוק, ולפיה כל מי ששהה בישראל ללא היתר לא יוכל לרכוש בה מעמד, אלא לאחר "תקופת צינון" מחוץ לישראל, שיכולה להגיע עד לעשר שנים. ההצעה חלה על בנות ובני משפחה של אזרחים ושל תושבים, על מבקשי מקלט ועל פליטים, על מחוסרי אזרחות, על קורבנות סחר, על מהגרות ומהגרי עבודה קורבנות " הסדר הכבילה", ועוד ועוד.

הממשלה תומכת, ולימים ההצעה, שמכונה בינתיים "חוק השב"חים", מונחת מחדש על ידי הממשלה (שלוש פעמים, בשלוש כנסות שונות), אבל לא זוכה להפוך לחוק. בדיונים בוועדת הפנים של הכנסת ב-2006 יש תמימות דעים מישראל ביתנו, דרך קדימה, הגימלאים, העבודה, מרצ, חד"ש ועד רע"ם-תע"ל: זו הצעת חוק מבישה, גזענית ומטורפת. בסיבוב האחרון ב-2010 היא מכונה על ידי היועץ המשפטי לכנסת "מכשול חוקתי".

כל זה לא מפריע לממשלה, וסביר להניח שהצעת החוק תונח שוב גם בכנסת הבאה. אבל לא משום כך נזכרנו בה. נחזור ל-2004, ולחבר הכנסת הראשון שהניח אותה. קוראים לו משה כחלון.