מכתב ממחנה הכליאה
מכתבם של פליטים אריתריאים, המוחזקים במעצר מינהלי במחנה הכליאה סהרונים. המכתב תורגם מאנגלית לעברית על ידי עפרי אילני ופורסם לראשונה באתר ארגון רופאים לזכויות אדם.
31/10/2012
לכל מאן דבעי,
הנידון: השיפוט נגד פליטים אריתראים בישראל
כידוע, לפני כמה שנים נאלצנו לעזוב את ארצנו כתוצאה ממשבר פוליטי וכלכלי מחמיר. הגענו לישראל אחרי שנמלטנו מדיכוי בלתי נסבל ופגיעה בזכויות האדם בארצנו. על כל פנים, לאחרונה נודעה לנו הכוונה המדאיגה של ממשלת ישראל ליישם מדיניות הכופה על מבקשי מקלט להישאר במחנות כליאה למשך שלוש שנים – או להיות מוחזרים בכפייה לארצות מוצאם. בנוסף אנחנו מדוכאים מבחינה נפשית כתוצאה מהשהות הממושכת בבתי כלא. הסיבות למצב נפשי זה הן כדלהלן:
1. רובנו שרתנו בצבא במשך שנים ללא תשלום. רבים מאיתנו סבלנו סבל שלא ניתן לבטאו במלים במרכזי כליאה. חלקנו נפצענו במלחמה. לכן איננו יכולים לשאת יותר סבל מסוג זה.
2. חלקנו קטינים שנמלטו מגיוס כפוי לצבא שבוצע בבתי הספר ובעקבות כך הפכנו לעקורים.
3. חלקנו מצויים מעבר לגיל הגיוס – עובדי מדינה שסירבו להיות מגויסים מפאת גיל מתקדם, ולפיכך נכלאו או פוטרו מעבודתם. אולצנו לעזוב את ארצנו בחיפוש אחר מקום מקלט בו נוכל לדאוג למשפחתנו.
4. יש בינינו נשים, חלקן אמהות עם ילדים. אחרות עזבו את ילדיהן באריתריאה, ומעבירות את שנות הפריון שלהן במחנות כליאה.
הגענו לישראל אחרי שחצינו את גבולותיהן של שלוש מדינות והתגברנו על קשיים עצומים. ההחלטה המתוכננת לכפות עלינו שלוש שנות שהות כפויה במחנות כליאה, או לחזור בכפייה לאריתריאה, נחתה עלינו כבשורה נוראה. סבלנו בעבר צורות נוראות של סבל, כולל עינויים זוועתיים שבוצעו על ידי מבריחים וסוחרי אדם, שדרשו כופר בסך עשרות אלפי דולרים. חלקנו נטשנו את ילדינו באריתריאה, וכעת נדרשים לחיות במחנות כליאה מנותקים חסומים בשערים וחומות. אנו פליטים, כמו פליטים בארצות אחרות ופליטים שהגיעו לישראל בעבר. לא עשינו כל פשע שיצדיק התייחסות והפרדה מסוג זה. מה עשינו שמצדיק את כליאתנו במתחמים סגורים?
המצב הוא בלתי נסבל, וגורם לנו סבל נפשי חמור. אנו מתחננים לגופים ממשלתיים בישראל למצוא פיתרון למצוקתנו. אם ממשלת ישראל אינה יכול למצוא פיתרון לבעיה, אנו עותרים בבקשה להיות מופנים לגופים הרלוונטיים של האו"ם, או ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch ואחרים.
על החתום:
פליטים אריתראים במחנות הכליאה לפליטים בישראל.
31/10/2012
לכל מאן דבעי,
הנידון: השיפוט נגד פליטים אריתראים בישראל
כידוע, לפני כמה שנים נאלצנו לעזוב את ארצנו כתוצאה ממשבר פוליטי וכלכלי מחמיר. הגענו לישראל אחרי שנמלטנו מדיכוי בלתי נסבל ופגיעה בזכויות האדם בארצנו. על כל פנים, לאחרונה נודעה לנו הכוונה המדאיגה של ממשלת ישראל ליישם מדיניות הכופה על מבקשי מקלט להישאר במחנות כליאה למשך שלוש שנים – או להיות מוחזרים בכפייה לארצות מוצאם. בנוסף אנחנו מדוכאים מבחינה נפשית כתוצאה מהשהות הממושכת בבתי כלא. הסיבות למצב נפשי זה הן כדלהלן:
1. רובנו שרתנו בצבא במשך שנים ללא תשלום. רבים מאיתנו סבלנו סבל שלא ניתן לבטאו במלים במרכזי כליאה. חלקנו נפצענו במלחמה. לכן איננו יכולים לשאת יותר סבל מסוג זה.
2. חלקנו קטינים שנמלטו מגיוס כפוי לצבא שבוצע בבתי הספר ובעקבות כך הפכנו לעקורים.
3. חלקנו מצויים מעבר לגיל הגיוס – עובדי מדינה שסירבו להיות מגויסים מפאת גיל מתקדם, ולפיכך נכלאו או פוטרו מעבודתם. אולצנו לעזוב את ארצנו בחיפוש אחר מקום מקלט בו נוכל לדאוג למשפחתנו.
4. יש בינינו נשים, חלקן אמהות עם ילדים. אחרות עזבו את ילדיהן באריתריאה, ומעבירות את שנות הפריון שלהן במחנות כליאה.
הגענו לישראל אחרי שחצינו את גבולותיהן של שלוש מדינות והתגברנו על קשיים עצומים. ההחלטה המתוכננת לכפות עלינו שלוש שנות שהות כפויה במחנות כליאה, או לחזור בכפייה לאריתריאה, נחתה עלינו כבשורה נוראה. סבלנו בעבר צורות נוראות של סבל, כולל עינויים זוועתיים שבוצעו על ידי מבריחים וסוחרי אדם, שדרשו כופר בסך עשרות אלפי דולרים. חלקנו נטשנו את ילדינו באריתריאה, וכעת נדרשים לחיות במחנות כליאה מנותקים חסומים בשערים וחומות. אנו פליטים, כמו פליטים בארצות אחרות ופליטים שהגיעו לישראל בעבר. לא עשינו כל פשע שיצדיק התייחסות והפרדה מסוג זה. מה עשינו שמצדיק את כליאתנו במתחמים סגורים?
המצב הוא בלתי נסבל, וגורם לנו סבל נפשי חמור. אנו מתחננים לגופים ממשלתיים בישראל למצוא פיתרון למצוקתנו. אם ממשלת ישראל אינה יכול למצוא פיתרון לבעיה, אנו עותרים בבקשה להיות מופנים לגופים הרלוונטיים של האו"ם, או ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי אינטרנשיונל, Human Rights Watch ואחרים.
על החתום:
פליטים אריתראים במחנות הכליאה לפליטים בישראל.
31/10/2012
(To whom it may concern):
Subject: The judgement against Eritrean refugees in Israel
As we all know, it has been years since we were compelled to leave our country as a result of a deteriorating economic and political crisis. We came to Israel escaping intolerable levels of repression and human rights violations in our country. However, we are now concerned to learn that the Government of Israel is in preparation to implement a policy which forces asylum seekers to remain in prison camps for three years or to forcibly return them to their country of origin. We are also psychologically depressed by the prolonged stay in prisons. The reasons for our depression are as follows:
1. Most of us were serving in the army for many years without a pay. Many have went through untold suffering in prison centres and have also sustained some injuries during the war and cannot tolerate hardships any longer.
2. Some of us are underage children who fled compulsory military conscription at schools and are displaced accordingly.
3. Some of us are over the military conscription age and were civil servants who refused to be conscripted on account of our age and were accordingly imprisoned or dismissed from jobs. We were forced to leave our country in search of safe have where we would be to take care of our families.
4. We also have women some of whom are mothers. Others have left their children in Eritrea and many of them are wasting their reproductive and marriageable age in the prison camps.
We came to Israel after crossing the borders of three countries and overcoming incredible levels of hardship. The imminent decision of a three-year forced stay in prison camps or forcible return to Eritrea comes as distressful news to us. We have endured in the past tremendous levels of hardship, which includes dreadful torture and ransom of tens of US dollars by smugglers and human traffickers. Some of us have left their children in Eritrea and are being forced here to live in detached prison camps cordoned by walls and gates. We are all refugees like all other refugees in other countries and those who have entered Israel previously. We haven’t done anything to be condemned for such kind of treatment and segregation. What did we do to be detained in cordoned sections? The situation is unbearable and is causing upon us a great deal of psychological depression. We beg concerned government organs in Israel to find a solution to our predicament. If the Government of Israel cannot find a solution to our problem, we kindly appeal for our request to be communicated to the relevant organs of the United Nations, and human rights organisations such as Amnesty International, Human Rights Watch and others.
Eritrean refugees in Israeli refugee prison camps
