שירת הביורוקרטיה
מאת: טלי אלמי, רכזת פניות ציבור באגודה לזכויות האזרח בישראל
לפני כשבועיים התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה על המשורר שי אריה מזרחי ששם קץ לחייו. בכתבה מובא שיר של מזרחי שזכה במקום הראשון בתחרות "צרצר הפיס" של מפעל הפיס, בה המשתתפים נתבקשו לכתוב שיר בן 140 תווים. הנה השיר שלו:
"לכבוד. שלום. אבקש לדון ב. אציין כי אני. זאת ולפי. ולפי. עבדתי. הכנסותַי היו. עבדתי. הייתי זכאי. בלבד. החישוב נעשה לפי. ולפי. כיום אני. בתודה"
נזכרתי בשיר לאחרונה, כשעסקתי בטיפול בפנייה של בני זוג ותינוקם שנוגעת להסדרת מעמד בישראל. הם באו אליי, וכשעברנו על מסמכים שונים, הם הראו לי הזמנה שקיבלו מרשות האוכלוסין וההגירה לריאיון. כך נראית ההזמנה (בהשמטת פרטים מזהים):
כשהאישה התקשרה ללשכה כדי לברר מהם הפרטים הבאים אחרי א. – הפרטים שעליה לדאוג להם – צעקו עליה, ואמרו לה שעליה לבוא, וכשתבוא יגידו לה מה להביא.
מאז נפגשנו מתנגנת לי בראש שירת רשות האוכלוסין וההגירה. מכתב קצר, הזמנה חסרת משמעות, שמצליח לבטא את השררה הביורוקרטית, ותחושת חוסר האונים שהיא מייצרת.
