הלסבית לא הביאה ראיות. אפשר לישון טוב בלילה.
מערכת המקלט של ישראל נועדה לאפשר לכולם, חוץ מלמבקשי המקלט, לישון בשקט. יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים סיפר בראיון לפני כשנה שהוא ישן בשקט כשהוא דוחה בקשת מקלט משום שהוא יודע שאם הוא טעה, בית המשפט יתקן. שופטי בית המשפט המחוזי, הדוחים עתירות של מי שלא הוכרו כפליטים, ישנים בשקט משום שהם טועים לחשוב שמערכת המקלט מאוישת באנשי מקצוע בעלי מומחיות, ומשום שהם ודאי חושבים שבית המשפט העליון יתקן את הטעויות שהם עושים. ושופטי בית המשפט העליון ישנים בשקט, משום שגם הם משוכנעים שאנשי מקצוע מנהלים את מערכת המקלט ושבית המשפט המחוזי כבר בחן ברצינות הראויה אם נשקפת לאדם סכנה. וכשאף אחד לא מרגיש אחראי על גורלם של מבקשי המקלט במקרה של טעות, כולם יכולים לחלום חלומות פז על ישראל נקייה מזרים.
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, קובי ורדי, לוקח חלק מרכזי בפרויקט הלאומי של הכחשת הפליטות וסילוק כל ה"זרים" בישראל, ובית המשפט העליון נותן לו רוח גבית. כאשר מוגשת עתירה נגד החלטת יחידת הטיפול במבקשי מקלט, הראשון שמטפל בה הוא השופט ורדי, המחליט האם להעניק צו ביניים שימנע את הגירוש עד להכרעה בעתירה. בשנה האחרונה אימץ השופט ורדי פרקטיקה של דחיית עשרות עתירות על הסף ללא קיום דיון בהן, משום שהן אינן מגלות עילה בעיניו.
דחיית הליך משפטי על הסף היא פרקטיקה שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אמורה להתבצע לעיתים נדירות בלבד. אבל לא כשמדובר במי שטוענים לסכנה במדינת מוצאם – חלק ניכר ממבקשי המקלט נבעטים ללא דיון בהחלטות של השופט ורדי.
לפני מספר חודשים השופט ורדי דחה על הסף עתירה של מבקשת מקלט לסבית מקולומביה, שטענה כי נשקפת לה סכנה בשל נטייתה המינית. במסגרת ערעור לבית המשפט העליון, השופט אורי שהם נתן בחודש נובמבר החלטה, עליה למדנו היום, לפיה סיכויי הערעור נמוכים ולפיה המערערת לא הוכיחה כי נשקפת לה סכנה. לכן, כך שופט בית המשפט העליון שהם, אין צורך להשאירה בישראל עד לדיון בערעור שהגישה. כך נבעטה מבקשת המקלט מבלי שערכאה שיפוטית קיימה דיון לגוף העניין.
כבר כתבנו כאן אודות האופן בו בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון פוסקים בעניינים הנוגעים למבקשי מקלט ללא ידע משפטי בדיני פליטים. לא ידע ולא רצון ללמוד. השופט ורדי בבית המשפט המחוזי עומד על כל שלא הובאו ראיות לכך שנשקפת למבקש המקלט סכנת חיים. לא ברור אלו ראיות ביקש השופט ורדי לראות. מכתב ממי שלטענתה עלול להרוג אותה, המצהיר כי ישחט אותה אם תחזור? מכתב מהמשטרה הקולומביאנית שתודה כי היא אינה מעניקה הגנה ללסביות שמתנכלים להן? פתק מההורים? השופט ורדי פוסק במחוזי, השופט שהם מאשר בעליון.
במקרים רבים פליטים אינם יכולים להציג ראיות בדבר הסכנה הנשקפת להם. מטעם זה, סעיף 196 לספר העזר של נציבות האו"ם לפליטים קובע שאין לדרוש בהכרח ראיות שיוכיחו את הסכנה הנשקפת לאדם, ובמקרה של ספק, על מבקש המקלט ליהנות מן הספק. זהו גם הכלל שאימצו בתי המשפט ברחבי העולם. רק בישראל, הכלל הוא כי יש להביא ראיות אובייקטיביות לרדיפה, ואם יש ספק – לכי הביתה.
השופט ורדי ממשיך בפסק דינו ועומד על כך שמבקשת המקלט הציגה דו"ח המצביע על מצב זכויות האדם של הומואים ולסביות בקולומביה. הוא מסביר שהדו"ח אינו רלוונטי משום שהוא מתייחס לזכויות הקהילה בשנת 2009, בעוד שמבקשת המקלט עזבה את קולומביה כבר בשנת 2007. מה, למען השם, הקשר? המטרה של בחינת המצב במדינת מוצאה של מבקשת מקלט היא לבחון מה יקרה לה בעתיד אם תחזור, לא מה קרה לה בעבר. אם קיימות עדויות על רדיפת לסביות בקולומביה במועד מאוחר מזה שבו היא שהתה במדינה, וודאי שהן רלוונטיות. השופט ורדי פוסק, והשופט שהם מאשר.
ובאותו הקשר – השופט ורדי בוחן את נסיבות ההתנכלות למבקשת המקלט לפני שעזבה את קולומביה. הוא קובע שההתנכלויות הן "לא בהכרח" בשל נטיותיה המיניות ו"יכולות להיות" בשל הצלחתה הכלכלית והעסקית. לא בהכרח? יכולות להיות? מה אמרנו שקורה במקרה של ספק? אה, כן, בעולם – הוא משחק לטובת מבקש המקלט. בישראל – הוא מביא לבעיטה מן המדינה. ניתן היה לצפות שהספק הזה לפחות יביא את השופט ורדי למסקנה כי בית המשפט המחוזי צריך לברר את העתירה ולא לדחות אותה על הסף. ניתן היה לצפות שהספק הזה יגרום לשופט שהם לחשוב שבית המשפט העליון צריך לברר את הערעור ולא לסלק את מבקשת המקלט מהמדינה לפני שערעורה נשמע. לא. השופט ורדי מסלק, השופט שהם מאשר.
פסק הדין של השופט ורדי רווי בהנחות נוספות. הוא פוקד על מבקשת המקלט את העובדה שהגיעה לישראל בשנת 2007 והגישה את בקשת המקלט רק בשנת 2009. חבל שאף אחד לא סיפר לשופט ורדי שבשנים הללו נוהל הטיפול במבקשי מקלט לא פורסם, ומי שלא פנה לעורך דין או לארגון זכויות אדם כלל לא ידע האם וכיצד ניתן להגיש בקשה למקלט בישראל. חבל שאף אחד לא גילה לשופט ורדי שמחקרים שנוגעים למבקשי מקלט מראים שדווקא להטב"קים מתעכבים פעמים רבות בהגשת בקשותיהם למקלט בגלל הקשיים הכרוכים בהתייצבות בפני הרשויות והצהרה, "אני הומו" , "אני לסבית", "אני טרנסקסואלית" וכדומה, במיוחד כשמדובר באנשים ממדינות בהן חברי קהילת הלהטב"ק אינם זוכים להגנת הרשויות. השופט ורדי מניח, השופט שהם מאשר.
השופט ורדי גם מוטרד מכך שלטענת מבקשת המקלט ההתנכלויות לה התחילו בשנת 2000 והיא עזבה את מדינתה רק בשנת 2007. מסקנתו של השופט ורדי היא כי לא נשקפת לה סכנת חיים. אולם, ראשית, אמנת הפליטים אינה דורשת בהכרח סכנת חיים. היא דורשת חשש מבוסס להיותו של אדם נרדף, כלומר סיכוי (שבית המשפט העליון בארה"ב הגדיר כסיכוי של אחד לעשר בפסק דין משנת 1987) לפגיעה בחיים, בחירות או בזכויות אדם בסיסיות אחרות. שנית, העובדה שאדם שוהה במדינה בה מתנכלים לו במשך שבע שנים ורק אז עוזב, אינה משליכה על אמינותו ועל השאלה האם יירדף אם ישוב. ההחלטה לעזוב את מדינתך, גם כשנשקפת לך סכנה, אינה החלטה פשוטה. היא דורשת משאבים כלכליים ונפשיים רבים. כשהיהודים בגרמניה סבלו בין השנים 1933 ל-1939 מהתנכלויות ברוטאליות ומחקיקה נגדם, הם נהגו בדרכים שונות. חלקם בחרו לעזוב מייד, חלקם עזבו כעבור מספר שנים, וחלקם בחרו להישאר. המסקנה – לאלה שבחרו להישאר לא נשקפה סכנה, נכון? השופט ורדי מסיק, השופט שהם מאשר.
אפשר להמשיך ולהמשיך. זה היה כיף ומשעשע אם לא מדובר היה בטקסטים שהם החלטות שיפוטיות, שיש להן השפעה מיידית על חייה של מישהי, ושמלמדים על אוזלת ידה של הרשות השופטת בקיום ביקורת על מערכת המקלט המשובשת בישראל.
השופט ורדי ודאי ישן היטב. הוא יודע שהשופט שהם בחן את פסק דינו ואישר אותו. השופט שהם גם הוא ודאי ישן היטב. הוא יודע שהשופט ורדי בחן את התיק וודאי נתן החלטה אחראית.
ליל מנוחה.
הנה חתול.
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, קובי ורדי, לוקח חלק מרכזי בפרויקט הלאומי של הכחשת הפליטות וסילוק כל ה"זרים" בישראל, ובית המשפט העליון נותן לו רוח גבית. כאשר מוגשת עתירה נגד החלטת יחידת הטיפול במבקשי מקלט, הראשון שמטפל בה הוא השופט ורדי, המחליט האם להעניק צו ביניים שימנע את הגירוש עד להכרעה בעתירה. בשנה האחרונה אימץ השופט ורדי פרקטיקה של דחיית עשרות עתירות על הסף ללא קיום דיון בהן, משום שהן אינן מגלות עילה בעיניו.
דחיית הליך משפטי על הסף היא פרקטיקה שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אמורה להתבצע לעיתים נדירות בלבד. אבל לא כשמדובר במי שטוענים לסכנה במדינת מוצאם – חלק ניכר ממבקשי המקלט נבעטים ללא דיון בהחלטות של השופט ורדי.
לפני מספר חודשים השופט ורדי דחה על הסף עתירה של מבקשת מקלט לסבית מקולומביה, שטענה כי נשקפת לה סכנה בשל נטייתה המינית. במסגרת ערעור לבית המשפט העליון, השופט אורי שהם נתן בחודש נובמבר החלטה, עליה למדנו היום, לפיה סיכויי הערעור נמוכים ולפיה המערערת לא הוכיחה כי נשקפת לה סכנה. לכן, כך שופט בית המשפט העליון שהם, אין צורך להשאירה בישראל עד לדיון בערעור שהגישה. כך נבעטה מבקשת המקלט מבלי שערכאה שיפוטית קיימה דיון לגוף העניין.
כבר כתבנו כאן אודות האופן בו בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט העליון פוסקים בעניינים הנוגעים למבקשי מקלט ללא ידע משפטי בדיני פליטים. לא ידע ולא רצון ללמוד. השופט ורדי בבית המשפט המחוזי עומד על כל שלא הובאו ראיות לכך שנשקפת למבקש המקלט סכנת חיים. לא ברור אלו ראיות ביקש השופט ורדי לראות. מכתב ממי שלטענתה עלול להרוג אותה, המצהיר כי ישחט אותה אם תחזור? מכתב מהמשטרה הקולומביאנית שתודה כי היא אינה מעניקה הגנה ללסביות שמתנכלים להן? פתק מההורים? השופט ורדי פוסק במחוזי, השופט שהם מאשר בעליון.
במקרים רבים פליטים אינם יכולים להציג ראיות בדבר הסכנה הנשקפת להם. מטעם זה, סעיף 196 לספר העזר של נציבות האו"ם לפליטים קובע שאין לדרוש בהכרח ראיות שיוכיחו את הסכנה הנשקפת לאדם, ובמקרה של ספק, על מבקש המקלט ליהנות מן הספק. זהו גם הכלל שאימצו בתי המשפט ברחבי העולם. רק בישראל, הכלל הוא כי יש להביא ראיות אובייקטיביות לרדיפה, ואם יש ספק – לכי הביתה.
השופט ורדי ממשיך בפסק דינו ועומד על כך שמבקשת המקלט הציגה דו"ח המצביע על מצב זכויות האדם של הומואים ולסביות בקולומביה. הוא מסביר שהדו"ח אינו רלוונטי משום שהוא מתייחס לזכויות הקהילה בשנת 2009, בעוד שמבקשת המקלט עזבה את קולומביה כבר בשנת 2007. מה, למען השם, הקשר? המטרה של בחינת המצב במדינת מוצאה של מבקשת מקלט היא לבחון מה יקרה לה בעתיד אם תחזור, לא מה קרה לה בעבר. אם קיימות עדויות על רדיפת לסביות בקולומביה במועד מאוחר מזה שבו היא שהתה במדינה, וודאי שהן רלוונטיות. השופט ורדי פוסק, והשופט שהם מאשר.
ובאותו הקשר – השופט ורדי בוחן את נסיבות ההתנכלות למבקשת המקלט לפני שעזבה את קולומביה. הוא קובע שההתנכלויות הן "לא בהכרח" בשל נטיותיה המיניות ו"יכולות להיות" בשל הצלחתה הכלכלית והעסקית. לא בהכרח? יכולות להיות? מה אמרנו שקורה במקרה של ספק? אה, כן, בעולם – הוא משחק לטובת מבקש המקלט. בישראל – הוא מביא לבעיטה מן המדינה. ניתן היה לצפות שהספק הזה לפחות יביא את השופט ורדי למסקנה כי בית המשפט המחוזי צריך לברר את העתירה ולא לדחות אותה על הסף. ניתן היה לצפות שהספק הזה יגרום לשופט שהם לחשוב שבית המשפט העליון צריך לברר את הערעור ולא לסלק את מבקשת המקלט מהמדינה לפני שערעורה נשמע. לא. השופט ורדי מסלק, השופט שהם מאשר.
פסק הדין של השופט ורדי רווי בהנחות נוספות. הוא פוקד על מבקשת המקלט את העובדה שהגיעה לישראל בשנת 2007 והגישה את בקשת המקלט רק בשנת 2009. חבל שאף אחד לא סיפר לשופט ורדי שבשנים הללו נוהל הטיפול במבקשי מקלט לא פורסם, ומי שלא פנה לעורך דין או לארגון זכויות אדם כלל לא ידע האם וכיצד ניתן להגיש בקשה למקלט בישראל. חבל שאף אחד לא גילה לשופט ורדי שמחקרים שנוגעים למבקשי מקלט מראים שדווקא להטב"קים מתעכבים פעמים רבות בהגשת בקשותיהם למקלט בגלל הקשיים הכרוכים בהתייצבות בפני הרשויות והצהרה, "אני הומו" , "אני לסבית", "אני טרנסקסואלית" וכדומה, במיוחד כשמדובר באנשים ממדינות בהן חברי קהילת הלהטב"ק אינם זוכים להגנת הרשויות. השופט ורדי מניח, השופט שהם מאשר.
השופט ורדי גם מוטרד מכך שלטענת מבקשת המקלט ההתנכלויות לה התחילו בשנת 2000 והיא עזבה את מדינתה רק בשנת 2007. מסקנתו של השופט ורדי היא כי לא נשקפת לה סכנת חיים. אולם, ראשית, אמנת הפליטים אינה דורשת בהכרח סכנת חיים. היא דורשת חשש מבוסס להיותו של אדם נרדף, כלומר סיכוי (שבית המשפט העליון בארה"ב הגדיר כסיכוי של אחד לעשר בפסק דין משנת 1987) לפגיעה בחיים, בחירות או בזכויות אדם בסיסיות אחרות. שנית, העובדה שאדם שוהה במדינה בה מתנכלים לו במשך שבע שנים ורק אז עוזב, אינה משליכה על אמינותו ועל השאלה האם יירדף אם ישוב. ההחלטה לעזוב את מדינתך, גם כשנשקפת לך סכנה, אינה החלטה פשוטה. היא דורשת משאבים כלכליים ונפשיים רבים. כשהיהודים בגרמניה סבלו בין השנים 1933 ל-1939 מהתנכלויות ברוטאליות ומחקיקה נגדם, הם נהגו בדרכים שונות. חלקם בחרו לעזוב מייד, חלקם עזבו כעבור מספר שנים, וחלקם בחרו להישאר. המסקנה – לאלה שבחרו להישאר לא נשקפה סכנה, נכון? השופט ורדי מסיק, השופט שהם מאשר.
אפשר להמשיך ולהמשיך. זה היה כיף ומשעשע אם לא מדובר היה בטקסטים שהם החלטות שיפוטיות, שיש להן השפעה מיידית על חייה של מישהי, ושמלמדים על אוזלת ידה של הרשות השופטת בקיום ביקורת על מערכת המקלט המשובשת בישראל.
השופט ורדי ודאי ישן היטב. הוא יודע שהשופט שהם בחן את פסק דינו ואישר אותו. השופט שהם גם הוא ודאי ישן היטב. הוא יודע שהשופט ורדי בחן את התיק וודאי נתן החלטה אחראית.
ליל מנוחה.
הנה חתול.
